לשדך את זאזא

לילי קוסאשווילי מאור-יהודה, טבחית בפנימייה, מועמדת לפרס האוסקר הישראלי על תפקידה בסרט 'חתונה מאוחרת'. את הסרט המצחיק-עצוב הזה, שמועמד לאוסקר הישראלי בכל הקטגוריות וזכה בפרס וולגין בפסטיבל י-ם, ביים בנה הבכור, דובר (זאזא) קוסאשווילי. לילי מגלמת את לילי, אמו של דוקטורנט לפילוסופיה בשם זאזא, שנגרר ע"י הוריו לפגישות שידוך עם גרוזיניות בנות 17, אבל מאוהב - אוי לבושה - בגרושה מרוקאית אם לילדה (רונית אלקבץ). קוסאשווילי נבוכה מהמחמאות שאני מרעיף על הסרט ועליה. "אומרים ככה, שהסרט טוב, אבל מתי הם צילמו, אני לא הרגשתי ככה. לא הסכמתי לשחק בסרט. לא הייתי שחקנית אף פעם. דובי אמר אין ברירה, תראי שתיהני. אבל בצילומים הוא לא היה מרוצה מאיך שאני מדברת. הייתי מדקלמת. תמיד היה רב אתי. הייתי חוזרת הביתה בוכה. אמרתי, דובי, תעזוב אותי, אני לא מתאימה, תיקח מישהו אחר. כל הסרט הייתי עצובה. אני לא אוהבת את עצמי בסרט".

- את צריכה להיות מאושרת, הבן שלך עשה אותך כוכבת קולנוע.

הוא עשה לנו הרבה צרות.

- איזה צרות?

לילי קוסאשווילי מביטה בי בפליאה כאילו התשובה מובנת מאליה: "עד היום הוא לא התחתן!"

בוכה וזוכרת

דובר קוסאשווילי בן 35 ומתגורר, כמו זאזא בסרט (מגולם ע"י ליאור אשכנזי), מול הבניין של הוריו באור-יהודה. לא בדיוק הלוקיישן שהיית מצפה מבימאי, שסרטו הוצג בפסטיבלי קאן וטורונטו, ונשטף במפלי תשבחות בעיתונים כ'לה-מונד' ו'סאנדיי טיימס'. הקירות בדירה שקנו לו הוריו מעוטרים פסים-פסים של זהב. דובר מסביר שהצבע נשאר מהצילומים של סרטו הקצר 'עם-חוקים', גם הוא היה על משפחה גרוזינית. יש לו מבטא גרוזיני קל, למרות שהגיע לארץ בגיל חמש. דובר הוא שמו העברי שהוענק לו בטקס ברית המילה. ההורים קוראים לו עד היום זאזא, כמו שרשום בתעודת הזהות, או דובי כשם חיבה.

- קשה לגדול בארץ עם השם קוסאשווילי?

דובר: "כמהגר אתה מאמץ את זה שאתה סוג ב'. זה לא ייחודי לישראל, מהגרים בכל העולם נחשבים סוג ב'. שם המשפחה מקבל משמעות שמסמלת את הנחיתות שלך. לקח לי הרבה שנים להסתכל על הלא-מהגרים בארץ בגובה העיניים. בגיל 16 אני הולך להוציא תעודת זהות, והפקידה, בלי חשבון בכלל, אומרת לי מה זה קוסאשווילי, בוא נעברת את זה. היו לי רגשי נחיתות מלווים בבושה, אבל לא רציתי לשנות כמו שעשו האחים שלי. אפילו אחותי הקטנה שעדיין לא נשואה, אימצה שם משפחה אחר. כשהצלחתי להשתחרר מרגשי הנחיתות רק סביב גיל 30, אז זה לא שינה לי בכלל. כשאני קולט אנרגיות כאלה ממישהו שאני נתקל בו, אני מבין שזו הבעיה שלו שהוא חושב ככה. שהוא סוג ב'."

- למה בסרט מדברים בעיקר גרוזינית?

"כי הגיע הזמן לשבור את האשליה. אני חושב שבארץ לא מדברים עברית בבתים. לפחות לא בשנים הראשונות של ההגירה. באו מיליון עולים רוסים בשנים האחרונות. מה אתה חושב שהם מדברים בבית? זה נראה לי לא אמין להראות דמויות גרוזיניות שמדברות עברית. בקרן לעידוד סרטים נתנו לי להבין שהם לא כל-כך אוהבים את זה, כי זה סרט של הקולנוע הישראלי. אמרתי להם שאני גם ישראלי, ואני חושב שבארץ מדברים גרוזינית. לשמחתי, הם לא עשו בעיות."

- באיזו שפה אתה מדבר עם ההורים שלך?

"זה תלוי בסיטואציה ובמצב הנפשי שלי. אם אני משקר, אני עובר לעברית. אם אני רוצה להראות שאני בא לקראתם, אני עובר לגרוזינית. קורה גם שהם מדברים בגרוזינית, ואני עונה בעברית. ככה גם בסרט: כשזאזא רוצה לעורר רחמים, הוא עונה בגרוזינית. כשהוא כועס עליהם נורא, הוא מדבר אתם בעברית."
ההחלטה של קוסאשווילי הביאה לכך שהסרט לוהק בשחקנים שלמדו לצורך העניין גרוזינית במשך שלושה חודשים, וביוצאי גרוזיה - בהם אמו ודודו - שלמדו באותם חודשים משחק. את אביו של זאזא מגלם - במשחק נפלא - מוני מושונוב, אבל דבקותו בלימוד השפה בעל-פה גרמה למעט תקלות. קוסאשווילי: "בתסריט היה כתוב קורטינה ופיאט, אבל אנשי ההפקה השיגו וולבו ואאודי. בצילומים אמרתי למוני אתה לא יכול להגיד יותר קורטינה ופיאט. מוני אמר 'אין בעיה', אבל הוא הרס חמישה טייקים. הוא לא יכל להגיד וולבו ואאודי. כל-כך נכנס לו בראש הטקסט השלם בגרוזינית שלמד בעל-פה. בזמן ההקלטות המאוחרות באולפן, כשמדי פעם ניסיתי לתקן את הגרוזינית של מוני, הוא לא סמך עליי והיה אומר לי 'אתה טועה, לא אומרים ככה.'"

- למה הטלת על אמא שלך תפקיד ראשי?

"מחוסר ברירה. לא הצלחתי למצוא שחקנית ישראלית, שתתאים לתפקיד ותדבר גרוזינית בצורה משכנעת. שתבין: אמא שלי זו אישה שאם היינו מצלמים סטילס בבית, הייתה בורחת מהמצלמה. אבל היא באה לעזור לבן שלה, כי היא הבינה שאין ברירה. כשהתחלתי לעבוד אתה בחזרות, נאלצתי להסתכל לה בעיניים. אנחנו לא מביטים כך בהורים שלנו. כשאתה מסתכל בעיניים, אתה רואה אישה, לא אמא, וזה היה מזעזע בשבילי. כמו גילוי עריות. בתחילת החזרות חשבתי שאני הבחור הכי מסכן בעולם, כי אני הולך להסתכל לה בעיניים חצי שנה. אבל בצילומים כבר לא עשיתי חשבון. שם היא הייתה שחקנית, לא אמא. לא נתתי לה לזייף, והיא נלחצה ובכתה, כי היא הייתה בטוחה שהיא הורסת לבן שלה את הקריירה".
לילי קוסאשווילי: "הרבה התביישתי שבאו שחקנים שאני לא מכירה. הייתי מתביישת מאוד לראות את מוני מושונוב, לא יודעת למה. בפעם הראשונה שנפגשנו, מוני הלך מצד לצד ואמר לי 'את תהיי מלכה'. אבל דובי לא היה מרוצה מאיך שאני מדברת ותמיד היה רב אתי. הייתי חוזרת הביתה בוכה וזוכרת את המילים של מוני מושונוב. איך אני אהיה מלכה? תמיד דובי צועק עליי. בכיתי הרבה. אבל אחרי הצילומים כולם מחאו כפיים: 'כל הכבוד, לילי, כל הכבוד, לילי.'"
דובר קוסאשווילי: "בתסריט הייתה סצנה שיאשה תופס את לילי בתחת. לאמא שלי זה לא התאים. בצילומים לא הבנתי מה הבעיה. אמרתי לאמא, תני לו לתפוס לך את התחת, זה סרט! אמרה 'לא! הוא לא בעלי'. היא הצליחה להדביק למוני את האי-נעימות שבעניין, והוא לא הצליח לעשות את זה, כי הוציאה לו את הכיף. זה יצא מהסרט".

דובי לא מפחד

דובר קוסאשווילי מתקשה לומר מתי נתפס לחיידק הקולנוע. "אני מאמין שזה גורל. אני יכול להגיד לך שלהיות סטודנט לקולנוע היה מאוד קל, כי לקחתי מאבא כמויות עצומות של כסף. החברים עושים ממך צחוק וקוראים לך שפילברג, אבל אבא אף פעם לא אמר לי לא כשביקשתי כסף, והוא בסך הכול פועל בתעשייה האווירית."
יכול להיות שהחיבה למצלמות עברה בתורשה. אביו הסתובב באתרי נופש וצילם תיירים מחובקים. מכיוון שעבד רחוק מהכפר שלו, הרשה לעצמו להתפרפר ודחה את החתונה. עד שיום אחד דפקו על דלתו האמא והדודה. את האהובה התורנית החביא בארון, וכשפתח את הדלת הודיע לאמא: אני נכנע, כשאני חוזר לכפר, אני מתחתן. הסצנה הזאת ודומות לה שהתרחשו במשפחה, היו הבסיס לסצנת הסקנדל הלא-ייאמן, שהיא שיא הסרט של הבן דובר. באותה סצנה מגיעה כל משפחתו של זאזא לביתה של הגרושה, ומול הילדה ובנם דורשים ממנה באלימות שתעזוב את בנם. דובר לא היה צריך לבדות שום דבר מהדמיון. הכול קרה במשפחה. לילי הייתה רק בת 14 כשהעסקה נסגרה מאחורי גבה, והודיעו לה שהיא מתארסת עם יאשה הצלם. "לא שאלו אותי כלום ולא ראיתי אותו עד האירוסין", היא מספרת, "ואחרי חצי שנה התחתנו".

- בטח לא רצית להתחתן עם אחד בן 27.

"אבא שלי היה בנאדם חזק. אנחנו לא הרמנו ראש כמו ילדים עכשיו. מילה שלו הייתה מילה בבית."
כשהייתה בת 18, ילדה את זאזא-דובר, בכור תפנוקים. "בן 18 היה לו מפתח של אוטו ביד", אומרת לילי, "מה שביקש מאבא תמיד קיבל. אחרי הצבא התחלנו לקחת אותו לשידוכים. אבל אתה חושב שהוא בא להתחתן? הוא בא בשביל הכבוד של אבא. היו הרבה יפות, אבל הוא לא רצה אף פעם".

- איך נראתה פגישת שידוך כזאת?

לילי קוסאשווילי: "יאשה ואני יושבים עם המשפחה של הבחורה, ואסור להם להגיש שתייה וכיבוד. זה המנהג. בזמן שדובי והבחורה מסתגרים בחדר אחר, אנחנו מדברים מה קורה בגרוזיה או על מכרים משותפים. אחר-כך דובי והבחורה חוזרים, אנחנו חוזרים לאוטו, שואלים את דובי, והוא אומר לא. יאשה היה כועס ועצבני, אבל דובי לא מפחד. דובי חזק. פעם נסענו לחיפה לשידוך. יצאה מהחדר ילדה, מה אני אגיד לך, לא מצאה חן בעיניי. לא הייתה יפה. התביישתי מדובי. רעדתי מפחד. אח"כ אנחנו יוצאים, יושבים באוטו, נו דובי? אז הוא אומר 'אוי, אמא, למה לא הסכמתי באותו רגע? הייתי רואה אתכם מזיעים קצת...'".
יעקב (יאשה קוסאשווילי) מאשר את כל המסכת הטרגית. הוא שמח לשפוך את הלב בעניין הצרה הזאת של הבן הרווק שלו, ומשקה אותי לאות תודה בגביעי קוניאק על הבוקר. איש מקסים ולמוד תלאות: "רציתי שהבן שלי יתחתן עד גיל עשרים", הוא נאנח, "אני התחתנתי בן עשרים ושבע וחצי. אצלנו זה כבר זקן. אז עם זאזא הייתי עצבני כל הזמן. כמה בחורות אתה יכול לראות אתו? אחת, שתיים, שלוש, חמש? אתה יודע איזה משפחות ראינו? קשה למצוא בחורות כאלה. אני לא יודע מה הוא מחפש".

אין כבר גרוזיניות

בדירה ממול, דובר-זאזא קוסאשווילי מוזג לי בחיוך עוד כוס ליקר. "כן, הייתי הולך עם ההורים לשידוכים. למה לא? אני בעצם תוצאה של שידוך. ההורים שלי נשואים כבר 37 שנים, והם ביחד, אז אולי זה לא כל-כך נורא. לפני חמישים שנה הכול היה שידוכים. ואז באה האהבה, ואנשים חשבו שזה בושה להתחתן משידוך. מה שמעניין הוא שמהשידוכים כמעט לא היו גירושים, ודווקא מהנישואים מהאהבה באו מכות הגירושים. היום אנשים כבר לא רוצים להתחתן ויוצרים מסגרות אחרות של משפחה, וככה אנחנו חוזרים אלפיים שנה אחורה לפוליגמיה".

- עם כל הכבוד לתאוריה, ללכת לשידוך עם ההורים?

"זה היה מזמן, ועובדה שזה לא עבד אף פעם. היה ברור לי שזה לא יעבוד."

- אז למה הלכת?

"בחברה הגרוזינית החתונה נתפסת כשיא של החיים. מרגע שהתחתנת אתה מתחיל לרדת, מתחיל לחיות בשביל השיא של הילדים שלך. זה כמו מרוץ שליחים, שבמקום מקל מעבירים חתונה. הורה גרוזיני, המשימה הכי חשובה בחיים שלו זה להביא את הילדים שלו לחתונה. להורים כאלה קשה מאוד להגיד: לא מעניין אותי המשימה של החיים שלכם, אני לא בא! הם לא מבינים את זה. הם לא יניחו לך, ואתה תבוא אתם."

- בכמה שידוכים היית?

"עשרים, פלוס-מינוס. מה שגיליתי בכל הפגישות זה שהם מבחינתם לוקחים אותך לגרוזינית, אבל כשאתה מגיע לשידוך, אתה מבין שאין כבר גרוזינית. היא ישראלית הבחורה. נישואים לא יצאו מהשידוכים, אבל זיונים כן. כך שזה לא היה לגמרי בזבוז."

- אני לא מאמין. עם צעירה גרוזינית? לפני החתונה?

"אני אומר לך, אין כבר גרוזיניות. זה רק ההורים שעוד חושבים ככה. בשביל להיות גרוזיני אתה צריך להיות בגרוזיה."

- הפגישו אותך עם נערות בנות שבע עשרה?

"כן, אבל הייתי בן תשע עשרה-עשרים ואחת. בשידוך גרוזיני אם לוקחים אותך לבחורה שהיא יותר משבע עשרה, סימן שאתה בצרות, כי הייתה מספיק מכוערת, או שיש לה ג'וקים אחרים, שאף אחד לא לקח אותה. הסחורה הטובה עפה מוקדם. בדרך כלל אם עשיתם את זה אחד לשני, יש אירוסין כבר באותו ערב."

- נשמע לי מטורף.

"ולפגוש מישהי בדיסקוטק, להזיע אתה, לגור אתה שנים ואח"כ להיפרד - זה לא מטורף? ואם אחד מהם מאוהב, זו לא מכה אנושה? אני הייתי על סף טירוף בגלל פרידה בזמן הזה דיברתי עם אנשים שעברו את זה והיו על כדורים וטיפול פסיכיאטרי. במחלקות פסיכיאטריות יש המון צעירים מאושפזים בגלל סיפורים כאלה. לעומת זאת הייתי לפני כמה חודשים בחתונה שבאה משידוך. הכלה הייתה בת ארבע עשרה וחצי. היא הייתה מאושרת, אתה לא יודע כמה. ברור שיש לזה מחיר. בגיל עשרים היא כבר אמא לשני ילדים. אבל אם תכניס אותה למסלול של צבא-לימודים-קריירה, בגיל 30 היא עדיין מחפשת את עצמה. אז מה יותר פתטי, נערה שהתחתנה בגיל 15 ובגיל 35 היא כבר סבתא, או אישה בת 35 שעדיין מחפשת את עצמה?"

- אתה בן 35 ולא נשוי, אתה פתטי?

"אני לא יודע להגיד לך בוודאות שלא. אני מאחר. ברור לי שהזנחתי צד אחר בחיים שלי."

- אז למה עכשיו אתה לא הולך לשידוכים?

"כי כל היפות כבר התחתנו בגיל 17. אני חתיאר כבר לשידוכים. אבל אם אמא שלי תתעקש ותיתן לי טלפון, יכול להיות שאני אקפוץ. לא עם ההורים. אבל כמה שאני מדבר בגנות האהבה, אני עדיין אופטימי שאולי בכל זאת אמצא אותה."

- הם לוחצים עליך?

"זה לא בא בלחצים, זה בא בלתת כל הזמן: נתנו לך ללמוד מה שרצית, השקענו בך באוטו, השקענו בדירה, תחזיר משהו כלב."

כלה או סרט

"עכשיו הוא בן שלושים וחמש", אומר יעקב קוסאשווילי, "הוא צריך להחליט בעצמו. בגיל שמונה עשרה - עשרים ואחד אתה יכול יותר ללחוץ אותו".

- אתה מצטער שלא לחצת יותר?

"אני לחצתי וטעיתי. הייתה לו חברה. אנחנו רצינו יותר יפה ומשפחה יותר טובה, ואנחנו התנגדנו חזק. היום אני מצטער שעשיתי את זה.

- אם דובר יבוא עם אישה כמו זו שמגלמת רונית אלקבץ בסרט, גרושה מרוקאית עם ילדה?

יעקב: "אני לא מתערב".
לילי: "עכשיו הוא לא מתערב".

- בסרט האמא, את, מפעילה לחץ כבד על זאזא, כשאת מגלה על החברה המרוקאית שלו.

לילי: "בכיתי באמת בצילומים, כשלקחתי לליאור (אשכנזי) את הישרכארט. הייתה לי הרגשה מאוד כבדה".
יעקב: "כי זה היה באמת. לקחנו לזאזא (דובר) את הישרכארט. אמרתי לו אתה לא מתחתן, לא שומע לי, אז אתה לא צריך את הישראכרט".

- מה אתם חושבים על הפוגרום שההורים של זאזא עושים בסרט בבית של החברה שלו?

לילי: "זה טוב. כי ההורים רוצים שיתחתן עם אישה טובה. למה שהוא יתחתן עם גרושה עם ילדה?"
יעקב: "אני לא חושב ככה. זה לא כבוד איך שההורים התנהגו. אם הגבר הולך לבחורה לעשות חיים, זו לא בושה".
ליעקב ולילי קוסאשווילי יש, מלבד דובר, עוד בן ושתי בנות. הבן דוד התחתן בגיל שלושים ואחת. יעקב: "דוד חיכה לדובי להתחתן, כי אצלנו זה ככה. קודם הבכור. עד שאמרתי לו, דוד, אל תחכה לאח שלך. מישהו מהמשפחה אמר יש בחורה, נתנו לו את הטלפון, והם נפגשו בלעדינו והתחתנו".
הבת מאיה נישאה בגיל תשע עשרה, ולפני כן הספיקה לסרב להרבה מועמדים לשידוך, שההורים הביאו הביתה.
לילי: "השכן אהב אותה מגיל שלוש עשרה. הרבה פעמים הוא ביקש ולא הסכמנו, אבל בסוף הם התחתנו מאהבה".
מאיה: "הוא הסתכל עליי בשכונה חמש שנים, ולא ידעתי. ההורים שלו ביקשו בסתר מההורים שלי, והם סירבו בלי ידיעתי. כשהגעתי לגיל 18, הוא פנה אליי בעצמו".
הבת הקטנה, אילנה, בת עשרים וחמש, גרה עם ההורים ולא נשואה. "הם לא העזו להביא לי שידוכים", היא אומרת.
יעקב: "היום אני לא מתערב, למה שעשיתי טעות עם דובי. בגלל זה הוא עשה את הסרט".

- לא נורא, יצא סרט טוב. מה עדיף, כלה או סרט?

יעקב: "אני מעדיף כלה".