יותר מורכב מטושטוש

"אינג'יל", סרטם של ארנון צדוק ודורון ערן (תסריט: פיני עדן), עולה היום על מסכי הקולנוע בארץ, בשבוע בו זכה להתעלמות מוחלטת מצד האקדמיה. הסרט, שסובל מבעיית אמינות קלה (רובו מתרחש ב-1978 ובכל זאת נראה בו מרצדס שעל לוחיתו הסיומת 53, הדמויות מדברות בשקלים ולא בלירות ובמשרד של מפקד הכלא מונחת תמונה של הנשיא הרצוג, אף שזה החל לכהן בתפקידו ב-1983), מביא את סיפורם של חבורת צעירים על סף גיל 18 במוסד לעבריינים צעירים, שחלקם מתקרבים ליום בו ייאלצו לעבור לכלא של אסירים מבוגרים. לצד שחקנים מנוסים כיונתן צ'רצ'י (מועמדות לפרס האקדמיה בקטגורית שחקן המשנה), דני ליטני ואלי דנקר, מופיעים כאן כמה פרחי-מסך כמיכאל הנגבי, עומר ברנע, מיקי גבע וחיים אלמקייס, שמגלמים את דמויותיהם של הנערים.
הנגבי הוא אולי המוכר מביניהם. למרות גילו (22) כבר הספיק להשתתף בכמה הצגות ("אבודים ביונקרס", "מקבת"), וסרטים ("המחצבה", "סודות משפחה"), להנחות את "טושטוש" לצד יעל בר-זוהר ותוכניות נוספות בערוץ הילדים, תוכנית ברדיו אינטרנט וכמובן לככב בפרסומות. היום הוא מתמקד בעיקר בעשיית סרטים: הנגבי הוא חבר בקבוצת "באבון", חבורה של במאים צעירים שסרטיה מוקרנים בסינמטק תל אביב. אמש הוקרן סרטו של הנגבי, "כת השטן".
ב"אינג'יל" הנגבי הוא רונן, בחור טוב שמוצא עצמו בסיטואציה מסויטת, בה לנגד עיניו מבצעים חבריו אונס קבוצתי בחברתו (קרן וולף). הוא מגיע יחד איתם למוסד ומנסה למצוא דרך לצאת מהתופת. "רונן הוא בחור שקט, רגוע, מדריך בצופים, ילד טוב, שבחר את החברים הלא נכונים", מספר הנגבי על דמותו. "במהלך הסרט רואים איך החברים שלו מצליחים לטשטש את האינדיבידואל שלו וכוח הבחירה העצמי שלו, ומובילים אותו לשרשרת אסונות. הדמות הזאת עוברת סוג של התפכחות, אמנם מאוחר, אחרי שהוא מגיע למוסד, אבל עדיין לא מאוחר מדי".
את סצנת האונס, לדבריו, לא היה פשוט לצלם. "זו היתה סצנה מאוד לא פשוטה, מבחינת התוכן שבה וגם מבחינת מורכבות ההפקה. היו בה כל המרכיבים לסצנה קשה אבל בגלל המקצועיות של השחקנים ובעיקר של קרן וולף שהיתה מדהימה. המפיק והבמאי הפכו את הסצנה לקלה ואפשרית לביצוע".
בכלל, את העבודה על הסט מכנה הנגבי "מדהימה". "זה היה הסט הכי כיפי שהייתי בו. כולם היו שחקנים בני 21-26 וזה היה כמו סדנת משחק ויצירה. היו לי עשרה ימים מדהימים."
"לא הכרתי את ארנון לפני הסרט", מספר הנגבי על דרכו ל"אינג'יל", "הוא ראה אותי והזמין אותי לראיון. הוא סיפר לי על כל התפקידים ורצה אותי לתפקיד החנון. שמחתי לשתף איתו פעולה ואני לא מתחרט על זה".

- איך היתה העבודה עם ארנון צדוק?

"היה לו מאוד קשה לחבר אותנו, קבוצה של שחקנים צעירים שעולם הפשע רחוק מהם, לדמויות האלה של אנשים שהורסים לעצמם את החיים ומובלים על-ידי סוג של כוח מרושע. התחברנו לדמויות בצילומים עצמם, רק אז הבנו איזה סוג של אמת אנחנו צריכים להוציא מעצמנו".

- לקחת משהו מהעבודה איתו?

"בוודאי. מכל פרויקט שאני משתתף בו אני לוקח משהו הלאה. הסתכלתי על הניהול של הסט שהיה לא קל. לקחתי שיעורי בית בתור שחקן ובמאי. היתה לארנון שיטת בימוי מאוד מעניינת. במאי שהיה גם שחקן הרבה יותר קל לו להסביר לשחקנים מה הוא רוצה. ראיתי שאם אני רוצה להיות במאי טוב צריך ללמוד משחק לפני זה".
המקרים המוצגים בסרט מבוססים על מקרה האונס ברמת השרון ועל מקרה רצח בדיסקוטק. "לא ממש ידעתי על המקרים לגופם", אומר הנגבי, "אבל זה עזר בבניית הדמות, הרי זה יכול לקרות לכל אחד. אמרתי לעצמי שאני יכול לעבור את המקרים האלו".
באחת הסצנות מבקש רונן מחברו לתא להכות ברגלו עם אלה, במטרה לגרום לעצמו נזק שיאפשר את שחרורו הזמני מהתא. הנגבי לא שולל אפשרות שהיה עושה אותו דבר אם היה נקלע למצב דומה: "יכול להיות שאם באמת הייתי רוצה להשיג משהו כמו רונן – הייתי יכול לפגוע בעצמי. קרו מקרים שפגעתי בעצמי וגרמתי לעצמי נזקים לא כל-כך פיזיים אבל נפשיים כדי להשיג מטרה, כמו ויתורים גדולים, הסכמה להישאר במקום שאני לא רוצה להיות בו כדי להשיג מטרה גדולה יותר. אבל לשבור רגל? צריך להיות במצב הזה בשביל להחליט. אני מקווה שלא אגיע לזה".
ב"אינג'יל" מופיע גם אביו של הנגבי, השחקן אסי הנגבי, בתפקיד רונן בבגרותו. "בפועל לא היו לנו סצנות משותפות", מספר הנגבי-הבן. "יצא לי לפגוש אותו על הסט וזה היה מוזר. לו קראו הנגבי ולי הנגבי 2. מאוד אהבתי לראות את אבא שלי מקבל הוראות מהבמאי. אף פעם לא ראיתי את זה. היה מרגש. הוא שחקן הרבה יותר טוב ממני וחששתי שאאכזב אותו".