פינק פלויד - המילון

השבוע הודיע דייב גילמור מהפינק פלויד כי אוסף הלהיטים החדש, "Echoes: the Best of the Pink Floyd" יהיה, כלל הנראה, החיתוך האחרון של הלהקה הוותיקה. "אני אף פעם לא רוצה להגיד שסיימנו את פעילותנו", אמר, "אבל אחרי שש שנים ללא אלבום חדש אתה מגיע למסקנה הזו".

אוסף הלהיטים החדש שלהם מאגד 26 רצועות של פינק פלויד מתחילת דרכם בשנות ה-60, כנציגים הצעירים של הפסיכדליה הבריטית, ועד לאמצע שנות ה-90. מי שגדלו על אלבומי הלהקה אולי יתקשו להאזין לאוסף, כי ההנאה האמיתית מהפינק פלויד, עבור רבים, טמונה בהאזנה רצופה לאלבום שלם. רק שם, בתוך הקונספט, מקבלים השירים את משמעותם האמיתית. אבל האוסף יוכל לשמש מדריך היכרות טוב לכל מי שלא ידע את הלהקה עד עתה, ויזרז את שיגור הדור הצעיר אל האלבומים השלמים. ובכן, לרגל הוצאת האוסף והכרזתו הטריה של גילמור (הגיע הזמן, לא?), הנה מילון פינק פלויד השלם. בכל זאת היו להם כמה מעטיפות התקליטים (יבדל"א המעצב סטורם ת'ורגרסון) הכי מגניבות בהיסטוריה של הרוק, לא?

א. אנדרסון פינק וקאונסיל פלויד

אחת הקלישאות הדיאלקטיות המפורסמות הקשורות לרוקנרול גורסת כי מציאת שם מוצלח ללהקה הוא שלב קריטי בדרך להצלחה. וסיד בארט ידע למצוא שמות טובים כמו שידע לכתוב שירים גדולים. תחשבו על זה – "פינק פלויד", אח, איזה שם! קלאסיקה בשמיעה ראשונה. בארט יצר את השם מצירוף של שמות שני זמרי בלוז ותיקים אותם העריץ בנעוריו: פינק אנדרסון ופלויד קאונסיל.

ב. ברלין

בשנת 1990, שעה שהקומוניזם קרס וגרמניה עמדה שוב על סף איחוד, החליט רוג'ר ווטרס, מנהיג פינק פלויד בדימוס, להעמיד את מופע "החומה", ללא חברי הפינק פלויד, ליד החומה המיתולגית של העיר ברלין. שניים מחברי "הבנד", בריאן אדאמס, ועוד שורה של סופרסטארים השתתפו במופע הזה, שכלל רגעי מבוכה לרוב.

ג. ג'וני גריונווד

ג'וני גרינווד הוא הגיטריסט, הקלידן והמתזמר של רדיוהד. הוא ידוע מעריץ שרוף של סיד בארט (המנהיג הראשון של הפינק פלויד), שנוהג להירשם בבתי מלון תחת שמו של הגאון המטורף. השמועות גורסות כי גרינווד היה זה שמשך את רדיוהד לכיוון הפרוגרסיבי של "או.קיי. קומפיוטר", ואחראי לכך שאת רדיוהד יתחילו לכנות "פינק פלויד של שנות ה-90" - סלוגן, אגב, שהגיטריסט דייב גילמור יוצא נגדו בכל תוקף (עיין גם ערך סיד בארט).

ד. דייב גילמור

הגיטריסט, הזמר הראשי ומנהיג הלהקה בשני העשורים האחרונים, מאז פרישתו של ווטרס. גילמור, שהיה חבר ילדות של סיד בארט בקיימברידג', הצטרף ללהקה ב-68', לאחר שחברו הטוב לא הצליח לתפקד בהופעות. באופן מפתיע, רבים ממעריצי הפינק פלויד לא יודעים זאת, אך גילמור היה גם הזמר הראשי של ההרכב, וקולו רב העוצמה והרך כאחד נותר אחד הסמנים הראשיים של אלבומי הפינק פלויד הטובים (ווטרס לקח על עצמו את הקטעים היותר דיכאוניים). מעריצי הלהקה בדימוס (כמו הח"מ) טוענים בתוקף כי אחדים מקטעי הגיטרה סולו הפנטסטיים של גילמור עולים על השירים עצמם. ולא פחות חשוב: גילמור ו-ווטרס לא מדברים אחד עם השני, מאז פרש זה האחרון מההרכב וניסה ללא הצלחה למנוע מחברי פינק פלויד הנותרים לעשות שימוש בשם הלהקה.

ה. "הפרויקט של אלן פארסונס"

טכנאים רבים עבדו עם הפינק פלויד, אבל מי שזכה לתהילת עולם ולעושר רב בזכותם היה אלן פארסונס, שהנדס את הצליל של יצירת המופת "הצד האפל של הירח". באמצע שנות ה-70 הוא הקים את "הפרויקט של אלן פארסונס", הלהקה עם הקלף הידידותי והעין בשמים.

ו. ווטרס, רוג'ר

המנהיג הגולה, האיש הרציני והמוכשר בטירוף עם השיניים העקומות, איש החזון של הלהקה, נגן הבס שלה וכותב רוב תמלילי האלבומים. ווטרס השתלט על הלהקה החל מהאלבום "אנימלס" ובמיוחד ב"החומה", שהיה כמעט אלבום סולו סמי-אוטוביוגרפי עם סממנים של שיגעון גדלות. סיפורים מסמרי שיער סופרו על התעלליותיו של ווטרס בחברי ההרכב. לאחר שפרש ב-83' הוא ניסה ללא הצלחה למנוע מחברי ההרכב הנותרים להמשיך להשתמש בשם "פינק פלויד" (עיין גם ערך מגלומניה).

ז. ז'אנר הרוק הפסיכדלי

פסיכדליה פירושה הרחבת המודעות, אבל בשנות ה-60 משמעותה היתה: קח LSD אחד מדי בוקר, שחרר את נפשך מהכבלים החברתיים וברא לך עולם חדש שכולו טוב. בארה"ב עוד הגדילו לעשות והפכו את הפסיכדליה למעין דת קטנה, שהתגלמה בספרם המפורסם של טימותי לירי וריצ'ארד האלפברט "החוויה הפסיכדלית" - ספר אדיוטי להחריד שהסביר כיצד יכול העולם להיות למקום יפה יותר בעזרתו של הסם המיתולוגי. במהרה החלו כוכבי פופ שהתקשו לקום בבוקר ובוהמיינים משועממים על גשר הזהב בסן פרנסיסקו לחבר את החוויה הפסיכדלית לרעש הבוטה של הרוקנרול, וכך למעשה יצרו את הז'אנר המפורסם. הפינק פלויד היו הנציגים הצעירים האולטימטיביים של בריטניה (שניסתה לחקות את ההתרחשות באמריקה) והובילו את הסצינה בלונדון עם מופע מולטימדיה סוריאליסטי שהונהג על-ידי הזמר הכי יפה בעיר. והבנות האנגליות, איך לא, נכנעו מיד.

ח. (ה)חומה

האלבום הכפול, הסרט, בוב גלדוף, פוסט-מודרניזם, פוסט-פאשיזם, שיגעון גדלות, ברלין, אמא, הפצצה, אלן פארקר, מחנה קיץ של הצופים, מוזיקת הרקע האולטימטיבית של פאבים ירושלמיים נחשבים, אלבום המאה בישראל, המופע הגרדניוזי (שחייב להימשך, אלא מה) ורוג'ר ווטרס - כולם היו עוד לבנה בחומה (עיין גם ערך ישראל).

ט. טרמפים

"בעד ונגד לקיחת טרמפים" היה שמו של אלבום הסולו הראשון של רוג'ר ווטרס לאחר פרישתו מן ההרכב. כמו כל האלבומים הגדולים של הפינק פלויד, הוא היה איטי, מחזורי, קונספטואלי ומגלומני. היו שם את הגיטרות הכי גדולות של אריק קלפטון בעשרים השנה האחרונות. בזמנו הוא היה נפלא. איך הוא נשמע לי היום? לא יודע, לא האזנתי לו מזה 15 שנה.

י. ישראל

מדינה קטנה במזרח התיכון, מוקפת אויבים, שאימצה לה באופן קנאי ואובססיבי את המוזיקה של הפינק פלויד יותר מכל להקה אחרת. אחרי שני עשורים ויותר, טרם נכתב הסבר לוגי לתופעה המדהימה הזאת. אל תתפלאו אם חנויות התקליטים יסווגו עוד עשרים שנה את "החומה" כ"שירי ארץ ישראל".

כ. כלי נגינה

בשנת 1974, אחרי ההצלחה המדהימה של "הצד האפל שהירח", הוציאה חברת התקליטים של הפינק פלויד את שני אלבומי הלהקה הראשונים באלבום כפול בשם "Nice Pair". על העטיפה צולמו חברי ההרכב (גילמור היה אז הרוקר הכי יפה ביקום) לצד כל כלי הנגינה שברשותם. והיו שם הרבה, מכל הסוגים ומכל המינים. ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי רק בגלל התמונה הזו התחלתי להאזין להם.

ל. ליין, ארנולד

"ארנולד ליין" היה הסינגל הראשון של הפינק פלויד - יצירת ביכורים מופתית של סיד בארט, שתיעד בשנינות ובדמיון את עולמו המוטרף והפראנואידי של הגיבור הטרנסווסטיט. מוזיקה פופולרית בכלל, ומוזיקה פסיכדלית בפרט, הגיעה עם השיר הזה לאחד משיאיה הגדולים ביותר.

מ. מגלומניה

מגלומניה הינה, על-פי המילון, הפרעה נפשית שהלוקה בה מאמין כי הוא אישיות חשובה או שיש לו כוחות מיוחדים. דוגמאות: אוסמה בין-אדן, וגם אמני רוק רבים של המאה העשרים, למשל כותב "החומה".

נ. ניק מייסון וריצ'רד רייט

ניק מייסון הוא מתופף הפינק פלויד וריק רייט הוא הקלידן. שניהם אנשים טובים ששהו שנים בצילם של ווטרס וגילמור. לניק מייסון יזכרו את ההפקה המדהימה של "Rock Bottom" של רוברט ווייאט, וריק רייט ייזכר כמי שכתב את אחת הרצועות הכי גדולות של הפינק פלויד - "The Great Gig In The Sky".

ס. סיד בארט

גיטריסט, מלחין, גאון מוטרף, יהלום זורח ויפה, וקורבן ה-LSD הראשון של הרוק. הוא גם כתב כמה מהשירים הכי נפלאים של הפינק פלויד. נאלץ לפרוש מהלהקה לאחר שנתפס מספר פעמים בהופעות בוהה בקהל ללא יכולת לתפקד, והוחלף על ידי חברו דייב גילמור (אם כי הוא המשיך להקליט גם בתחילת שנות ה-70). מספרים כי הוא לא אהב לקחת את ה-LSD לבדו ולכן נהג לתת קצת מהסם גם לחתוליו מדי בוקר. לפני כמה שנים נתפס על-ידי צלם צהובון כשהוא קירח ושמן, וכיום הוא עוסק בעיקר בציור. את שני העשורים וחצי האחרונים בילה בעיקר במוסדות לחולי נפש.

ע. עוד (More)

פסקול סרט באותו שם, אותו כתבו פינק פלויד ב-69'. נחשב לאחד האלבומים הכי פחות חשובים שלהם.

פ. פומפיי

עיר איטלקית שהוחרבה לפני אלפיים שנה על-ידי הר געש מתפרץ. הפינק פלויד צילמו שם את אחת ההופעות המיתולוגיות שלהם, בה הם מבצעים את "Echoes" הפנטסטי. מספרים כי ג'וני גרינווד מרדיוהד נהג להראות לחברי להקתו את קלטת ההופעה שוב ושוב בזמן העבודה על "או.קיי קומפיוטר". לא פלא שנטלי אימברוליה יצאה לפני שבועיים מכליה כדי להצהיר חד משמעית שתום יורק וחבריו הם 'הפינק פלויד של שנות ה-90'. תמיד היא היתה מקורית, הבחורה הזאת.

צ. "(ה)צד האפל של הירח"

פעימות הלב המיתולוגיות, פער הדורות הנצחי, הספד הסיקסטיז ותרבות ה-LSD, ייאוש כחלק מצורת החיים האנגלית, והשיגעון כמוצא לבעיות הקיום של העולם. החיים המודרניים, טוענים חברינו היקרים בתוקף, הם אלגוריים לחיים בצדו האפל של הירח. ואני אומר שמשך שנים הוא היה בן-זונה של אלבום לבדיקת מערכות סטריאו. גם חשוב, לא?

ק. קיימברידג'

עיר אוניברסיטאית נחשבת עם מסורת חינוכית מפוארת, ממנה יצאו סיד בארט, דייב גילמור ורוג'ר ווטרס. בארט היה סטודנט בבית ספר לאמנות שעה שהקים יחד עם ווטרס ושניים מחבריו ללימודי הארכיטקטורה את הלהקה. נו, טוב, לא ממש הקול הזועם של הפרולטריון.

ר. רוק מתקדם

ז'אנר פופולרי מאוד בשנות ה-70, במסגרתו החלו חברי להקות ארוכות-שיער לשלב אלמנטים של מוזיקה אירופאית וקלאסית עם רוקנרול. הז'אנר התאפיין באלבומי קונספט עם קטעים ארוכים ומחזוריים שבוצעו על-ידי נגנים שרבים מהם יצאו לראשונה מבתי ספר למוזיקה. למרות ההצלחה הפנטסטית של הז'אנר והשימוש שעשה באמנות גבוהה, מבקרי הרוק נהגו לבוז לו. מהפכת הפאנק שהגיחה ב-77' חיסלה, הלכה למעשה, את הרוק המתקדם. דייב גילמור טען השבוע כי מעולם לא סבל רוק מתקדם, מה גם שהוא לא רואה את הפינק פלויד כלהקת רוק מתקדם. "תמיד פעלנו בטריטוריה הפרטית שלנו", אמר. ובצדק.

ש. שיגעון

שיגעון היה חלק בלתי נפרד מהקריירה של פינק פלויד. החל בסיפורו של סיד בארט, דרך "הצד האפל של הירח" ו"הלוואי שהיית כאן", ואל תשכחו את בוב גלדוף שגילח את שערותיו בסרט "החומה". חוץ מזה היו להם גם כמה שירים שהיו ממש שיגעון.

ת. תאצ'ר, מרגרט

אי אפשר איתה, אי אפשר בלעדיה. ווטרס תיעד את מעלליה בפוקלנד ב"החיתוך הסופי". גם ברז'נייב ובגין מוזכרים שם בשיר "The Fletcher Memorial Home" - מוסד סגור הנושא את שם השיר, אליו ביקש ווטרס לשלוח את שלושתם. האמת, מעניין מה ווטרס היה כותב על אוסאמה.