שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בעיניים שחורות
    סמואל ל. ג'קסון מגיע עם "שאפט", ומדבר על סמים, גזענות, וילדים עם כיפה

    סמואל ל. ג'קסון הוא אחד הכוכבים העסוקים ביותר בהוליווד. בסרטו האחרון, "שאפט", שמגיע כעת לארץ, לראשונה לא מופיע לצידו כוכב לבן. לפני 30 שנה הופיע גל ראשון של סרטים שבהם כיכבו שחקנים שחורים, שהיו מיועדים בעיקר לקהל של שחורים. הז'אנר נקרא "בלקספלויטיישן", משהו כמו סרטי בורקס לשחורים, ו"שאפט" המקורי הוא אחת ההצלחות הגדולות שלו.
    ג'ון שאפט, אותו גילם השחקן ריצ'ארד ראונדטרי, היה שוטר קר מזג ומחוספס, שנלחם במאפיה המנסה להשתלט על הארלם. הסרט זכה בהצלחה מסחררת, ועקב כך הופקו שני סרטי שאפט נוספים, וסידרת טלוויזיה קצרת תוחלת חיי מסך.
    30 שנה מאוחר יותר, הארלם לא השתנתה בהרבה, פרט לאלימות שהרימה ראש מעט יותר גבוה. בשנות ה-2000 שאפט לובש בגדי ג'ורג'יו ארמני, וגם במסע הפירסום לסרט שולב המותג. ג'קסון הוא ג'ון שאפט, בן אחיו של שאפט המקורי, שלא במקרה נקרא באותו שם. שאפט הנוכחי מתחיל גם הוא בשורות המשטרה, אבל לא מוצא את מקומו בתוך הממסד ועוזב את הבירוקרטיה והשחיתות כדי לרדוף אחר הצדק.
    לראיון מגיע ג'קסון במצב רוח טוב, מזמזם לעצמו נעימה, לובש כובע בארט עם הכתובת "שאפט", ומעודד את עצמו בלחישות "הפי מן, הפי מן".

    - אתה זוכר את הפעם הראשונה שבה ראית את שאפט המקורי?

    "אני לא זוכר כלום. לא, סתם, אני צוחק. בטח שזוכרים את הפעם ראשונה שבה אתה הולך לקולנוע ורואה מישהו שנראה כמוך, מתנהג כמוך, נשמע כמוך והוא גיבור הסרט. כל הבנים חושבים: 'אני רוצה להיות כמו ריצ'ארד ראונדטרי', וכל הבנות חושבות שהן רוצות לצאת עם גבר כזה. כולנו קנינו מעיל עור שחור, חיקינו את תסרוקת האפרו כלפי מעלה, והתחלנו לדבר מחוספס ולהתנהג בקוליות. חלמנו להיות ג'ון שאפט. זאת היתה הפעם הראשונה שקרה לי משהו כזה מול מסך הקולנוע".

    - אז מה הביא אותך לעשות שאפט חדש?

    "המשכורת, אלא מה. האמת, כששמעתי שרוצים לעשות את שאפט, לא הבנתי למה צריך עוד אחד בימינו, אך כשזה הגיע לידי רציתי לראות אם אני מסוגל לגלמו. זאת לא גירסה מחודשת לשאפט המקורי, אלא סיפור חדש. כולם ציפו שאחקה את המקור, אבל חיפשתי דרך חדשה ליצור, ולכן הצעתי למפיקים שריצ'ארד יופיע בתפקיד משנה".

    - מה ההבדל בין שני השאפטים?

    "שאפט השתנה, כי הזמנים השתנו. המקורי היה צריך להילחם במערכת והיה עסוק רק בדברים שקרו בקהילה שלו. המאפיה הגיעה לטריטוריה שלו, והוא לא יצא החוצה. היום זה לא ככה. בן דמותי נלחם בחוסר הצדק ובסוחרי סמים, והוא יותר מורכב, קצת יותר אימפולסיבי ונוטה לאלימות, כי שאפט של היום מגיב לזמנים שהשתנו. החברה היום אלימה יותר, ואנשים נמצאים במסלול התנגשות במשך הרבה זמן. הדברים עכשיו קורים בקצב הרבה יותר מהיר".

    - זה סרט על נקמה?

    "אני לא חושב. אם זה היה כך, הייתי תופס את הדמות שמגלם השחקן כריסטיאן בייל ומפוצץ לו את הראש. ההפך הוא הנכון: שאפט עושה ככל יכולתו כדי למצוא את העדה היחידה שיכולה להרשיע את כריסטיאן בבית המשפט, ולא לוקח את החוק לידיו. למעשה, הסרט הופך להיות מירוץ - מי יגיע ראשון לעדה היחידה ברצח".

    - אתה חושב שהוליווד עדיין גזענית?

    "מה אנשים חושבים, שדנזל וושינגטון, מורגן פרימן ואני נפגשים ומדברים על מצב הגזענות בהוליווד? בינתיים אין לנו מפגש חודשי של איגוד השחקנים השחורים".

    - אל תהיה כל כך תמים.

    "תראה, מהרגע שאני מלוהק לסרט, ברור שהדמות שאני משחק היא של מישהו שחור, בין אם מזכירים את זה ובין אם לא. כשגילמתי את דני רומן בסרט 'המתווך', היה ברור שהוא שוטר שחור. זה משפיע על הדרך שבה הקהל רואה את הדמות, בגלל הדעות הקדומות שלנו לגבי מוצא אתני. אנחנו מצפים משוטרים שחורים שיהיו קשוחים כלפי עבריינים שחורים כי הם מביכים אותם, ושיתעללו בעבריינים לבנים כי הם נמצאים בעמדת כוח. אין ספק שדברים בהוליווד מושפעים מצבע העור והגזע".

    - איך אתה מסביר את העובדה שכל ילד לבן מתנהג היום כמו שחור?

    "כנראה שהאינטגרציה עבדה יותר מדי טוב עבור אנשים מסוימים. עד היום לימדו אותנו להתנהג כמו לבנים, לדבר יפה ולעשות קריירה מכובדת. אבל עכשיו זמרי ראפ הם כוכבים, וכולם, אפילו ילדים חובשי כיפה, מדברים כמו שחורים. אני לא בטוח שזו השפעה מספיק מעמיקה, אבל אין ספק שיש שינוי, וגם לי יש בו חלק".

    - מדוע לשאפט אין סיפור אהבה?

    "הדמות של ריצ'ארד תמיד היתה מוקפת נשים. אך הזמנים השתנו ואי אפשר להסתובב עם חמש נשים על הכתף ולצפות שהקהל יתייחס לכך ברצינות. הסרטים קרובים יותר למציאות מאשר לפנטזיות שלנו. אני מקווה שיהיה סיפור אהבה בסרט ההמשך. היום יש סקס בכל סרט, במיוחד בסרטי הנוער: הצעירים עושים סקס בלי לחשוב פעמיים. יש לי בת בגיל ההתבגרות, ואני מודאג שהיא תושפע ממה שהיא רואה בסרטים".

    - איך אתה מפקח על מה שהיא רואה?

    "אני לא. היא כבר בת 18. אבל גם קודם לכן לא אמרתי לה מה לראות. הבית שלי מלא באלפי סרטי וידאו ואני לא יכול לפקח עליה, אני סומך עליה".

    - כשחקן, אתה מרגיש אחריות לתוצאה הסופית של סרטיך?

    "זה תלוי. בחלק מהסרטים הייתי מעורב יותר, באתי לבמאי עם הצעות והוא קיבל אותן. לעומת זאת, היו סרטים שבהם הגשתי הצעות, והבמאי אמר: בוא ננסה לעשות את זה בשתי הדרכים, ובסוף גיליתי שהדרך שלו הופיעה במוצר הסופי. היום אני לא מוכן לעשות את זה בשתי צורות, כי כשהתוצאה לא נראית טוב, מאשימים אותי".

    - הסרט "ספרות זולה" הפך אותך לכוכב קולנוע בינלאומי.

    "אני חושב שאני יותר מכוכב קולנוע. יש הרבה אנשים שהם כוכבי קולנוע מוכרים, יש להם מעריצים וסרטיהם עושים הרבה כסף, אבל הם לא שחקנים. אני רואה את עצמי קודם כל כשחקן, מאוד מפורסם, ואני רוצה שיעריכו את יכולת המשחק שלי ולא את העובדה שאני מככב בסרטים, או שאני נראה טוב ובחורות זורקות עלי את התחתונים שלהן. בסך הכל, זה קול להיות כוכב קולנוע, כשאנשים מכירים אותך ואומרים לך כמה הם נהנו מהופעתך, או כשאתה מגיע למסעדה מפוצצת ותמיד מוצאים לך שולחן פנוי. אתה יכול להיכנס לכל מועדון והדלתות נפתחות בפניך. זה בכלל לא רע".

    - אתה מתכוון לעבוד שוב עם קוונטין טרנטינו, במאי "ספרות זולה"?

    "אין לי מושג. קוונטין תקוע אי שם בניו-יורק, כותב תסריט, ואף אחד לא יודע על מה ומתי הוא יהיה מוכן. הייתי מוכן לעשות את כל סרטי איתו, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לעבוד פעם בחמש שנים".

    - אתה מעדיף לעבוד בלי הפסקה?

    "כל אדם נורמלי עובד במשך כל השנה, חוץ מאיזה שבועיים חופשה. כשאני עושה את זה, כולם אומרים שאני וורקוהוליק, אבל מצד שני זה לא שאני יושב מול מחשב כל היום. אני אפילו יכול ללכת לישון בקרון שלי באמצע יום עבודה. גם בתקופה ששיחקתי בתיאטרון בניו-יורק עבדתי בלי הפסקה. יש לי אישיות נוטה להתמכרות".

    - זו הסיבה שהידרדרת לסמים?

    "רוב הגברים במשפחה שלי מתו בצורה זו או אחרת מאלכוהוליזם, וגם לי יש את הגן הזה, לעשות דברים בצורה מופרזת. כשאני קונה שישייה של בקבוקי בירה, אני שותה את כולם, וכך גם כשאני קונה בקבוק יין. אני לא יכול להפסיק באמצע".

    - אז למדת לשחק כשאתה מסטול?

    "היה לי מורה שאמר: 'אם אתם חייבים לעשות את זה, תעשו את זה עד הסוף'. אז על הבוקר התחלנו לשתות וויסקי ויין, בצהריים שתינו עוד ועישנו ג'וינט, וכשהיינו צריכים להופיע בערב כבר היינו מסטולים לגמרי. חשבתי שאשתה אלכוהול ואעשן חשיש עד יום מותי, אבל כשהתחלתי עם קוקאין, זה הפיל אותי מהר מאוד. ההסנפה אפילו גרמה לי חור באף. אני יכול להכניס גפרור בצד אחד שלו ולהוציא אותו בצד השני. עד היום לא תיקנתי את זה, כדי לא לשכוח".

    - ואז הגעת לגמילה.

    "שנאתי את זה. אנשים שלא מכירים אותך מתעסקים לך עם הראש בתרפיה קבוצתית. כל הדיבורים על אהבה ותמיכה לא היו בשבילי. מה שהחזיק אותי זו העובדה שלא רציתי לחזור ולראות את האנשים האלה יותר בחיים שלי. התקשרתי לספייק לי וביקשתי ממנו שילהק אותי לסרט 'קדחת הג'ונגל'".

    - אתה מצליח להישאר נקי במקום שבו כל כך הרבה שחקנים נכשלים?

    "הבעיה של כוכבים שיוצאים ונכנסים למכון גמילה היא, שהם משלים את עצמם שהם בריאים. זו תחילת הנפילה, ואני מקווה שזה לעולם לא יקרה לי. אני קם כל בוקר, יורד על הברכיים ואומר 'אלוהים, תן לי הכוח לא לשתות היום ולא לקחת סמים'. וככה אני עובר את היום, כל פעם מחדש".

    (פורסם ב"פנאי פלוס" ב-21.9.2000)






    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פאראמונט פיקצ`רס
    שאפט. בחסות ג`ורג`יו ארמני
    פאראמונט פיקצ`רס
    צילום: פארמאונט פיקצ`רס
    מתוך הסרט. "בהוליווד מושפעים מצבע העור והגזע"
    צילום: פארמאונט פיקצ`רס
    פקודה לא חוקית. "כשהתוצאה לא נראית טוב, מאשימים אותי"
    ג`קסון. "אלוהים, תן לי הכוח לא לשתות היום"
    ספרות זולה. "הייתי מעדיף לעשות את כל סרטיי עם טרנטינו"
    לאתר ההטבות
    מומלצים