ספינת השוטים בין אשדוד לחיפה

זהו סיפור על חלמאות ממסדית, שכמעט טירפדה לחלוטין השקעה של חברה זרה בישראל, ושל העדפת אינטרסים מקומיים על חשבון טובת הצרכנים. במוקד הסיפור: חנות הדיוטי פרי בטרמינל הנוסעים בנמל חיפה.

חברת הענק השוויצרית וויטנאואר, מפעילת הדיוטי פרי השלישית בגודלה בעולם, תכננה באחרונה לכנס מסיבת עיתונאים גדולה בציריך, ולהכריז על משיכת השקעותיה מישראל. וויטנאואר מפעילה 782 מרכזי דיוטי פרי ב-55 מדינות, כולל מדינות ערב. רפובליקת בננות, הם רצו להכריז במסיבת עיתונאים על ישראל. הסיבה: בעוד המדינה משקיעה 100 מיליון שקל בטרמינל נוסעים משוכלל בנמל חיפה, היא משגרת בו בזמן את אוניות הנוסעים לנמל המטענים באשדוד.

לפני כ-3 שנים זכתה וויטנאואר במכרז בינלאומי, והשקיעה 7 מיליון דולר בהקמת טרמינל נוסעים בנמל חיפה, הכולל דיוטי פרי מפואר ויוקרתי בסטנדרטים בינלאומיים. להפתעת החברה, סכסוך בין חברות הספנות להנהלת נמל חיפה גרם לכך שכל תנועת אוניות הנוסעים הוסטה לנמל אשדוד, שלא ערוך לקבל נוסעים. במקביל, מנע המכס הישראלי מסיבות תמוהות ובניגוד להתחייבות במכרז, הקמת שירות "פטור ושמור" בנמל חיפה, שבלעדיו הדיוטי פרי חסר תועלת.

המרוויחות היחידות מהמצב הזה הן חברות הספנות, ובראשן מנו ספנות וכספי ספנות, וכן מפעילות הדיוטי פרי הוותיקות בישראל, ג'יימס ריצ'רדסון וסקאל. בכל אחת מאוניות הנוסעים פועלות חנויות דיוטי פרי עצמאיות, בשיתוף ג'יימס ריצ'רדסון וסקאל. משהוקם הדיוטי פרי בנמל חיפה, החליטו בעלי האוניות, שהשקיעו סכומי עתק בחנויות שלהם, למנוע מציבור הנוסעים את האפשרות לרכוש שם מוצרים - ולא בחלו באמצעים.

בכך נגרם נזק לקופת המדינה, מכיוון שהרווחים מרכישות דיוטי פרי על סיפון האוניה הולכים בעיקר לחברות הספנות. לעומת זאת, הכנסות הדיוטי פרי בנמל חיפה, כמו בנתב"ג, מזרימות מסים בשיעור של עד 20% למדינה, על-פי חוק.

סכנת נפשות באשדוד

ב-1995 נקבעה במשרד התחבורה תוכנית-אב לנמלי חיפה ואשדוד, שאושרה בממשלה ובמועצת רשות הנמלים. על חיפה נקבע: פיתוח נרחב של נמל חיפה כנמל הנוסעים המרכזי של מדינת ישראל. הממשלה הוציאה מכרז להקמה והפעלה של דיוטי פרי בנמל. במכרז זכתה חברת מעגן, בשותפות חברת וויטנאואר השוויצרית. לפי המכרז, בתום תקופת החוזה, לאחר 10 שנים, עובר הנכס לבעלות מלאה של רשות הנמלים.

מהר מאוד גילו נציגי ווייטנאואר, שבאופן אבסורדי פועלת מדינת ישראל בניגוד לאינטרסים שלה. די לעיין במסמך פנימי שיצא לפני כ-3 חודשים מלשכת מנכ"ל רשות הנמלים והרכבות, גדעון שמיר: "עם התערערות מצב הביטחון והירידה הדראסטית במספר אוניות הנוסעים הפוקדות את נמלי ישראל, נוצר מצב אבסורדי, שבו בנמל חיפה עומדות ללא שימוש תשתיות ייעודיות לנוסעים, ואילו בנמל אשדוד ממתינות אוניות מטען מחוץ לנמל, בין היתר בגלל אוניות נוסעים שתופסות רציפי מטען, ומקבלות עדיפות".

לדברי שמיר, נמל חיפה מתאים יותר לטיפול באוניות נוסעים, ללא שום השוואה לאשדוד. נמל אשדוד הוא נמל עמוס מאוד, ונמצא במצוקת רציפים חמורה. כאשר מגיעות אוניות נוסעים הן נכנסות ולא ממתינות בים, מכיוון שניתנה להן עדיפות, ואילו אוניות המשא ואוניות המכולות ממתינות מחוץ לנמל. זוהי פגיעה קשה ברמת השירות.

גם במשרד התיירות נקבע מפורשות, כי אין בנמל אשדוד תשתית לקליטת תיירים, אלא לקליטת מבקרי יום בלבד (הכוונה לתיירים, שעוגנים בארץ לכמה שעות). אין לנמל זה תשתית חוף, כלומר טרמינל נוסעים, וגם אין כוונה להקים תשתית כזו בשנים הקרובות.

אבל טובת הנוסע הישראלי, כך נראה, אינה מעניינת את הרשויות. באשדוד נאלצים הנוסעים לרדת דרך רציף לא בטיחותי, שבו מתבצעות עבודות בנייה עבור נמל היובל, והם מטופלים בטרמינל זמני, שהוא חלק ממחסן. על דיוטי פרי אין מה לדבר בכלל.

"סכנת נפשות", מגדיר זאת בכיר במשרד התחבורה. מתוך מסמך פנימי: "מיקומו של הטרמינל בתוך שטח תפעולי ועגינת אוניות הנוסעים ברציפים תפעוליים (כלומר רציפי מטען - ע.פ.) יוצרים סיכונים בטיחותיים".

בעוד שבטרמינל באשדוד הושקעו 9 מיליון שקל בלבד, בחיפה הושקעו למעלה מ-100 מיליון שקל בנמל נוסעים לתפארת. טרמינל הנוסעים המשוכלל מסוגל לקלוט עשרות אלפי נוסעים ביממה. הוא מנותק משטחו התפעולי של הנמל, ונוסעים ומבקרים יכולים להגיע אליו בלי להתחכך עם רכבי השירות והתפעול, בניגוד למתרחש בנמל אשדוד. "הפרדה זו", קובע מסמך פנימי, "מאפשרת שמירה על כללי בטיחות ברמה הגבוהה ביותר".

אז למה, אם כך, עגנו אוניות הנוסעים דווקא בנמל אשדוד ולא בחיפה? בתחילת שנת 2000 התחוללה מחלוקת בין חברות הספנות הישראליות להנהלת נמל חיפה לגבי מספר הימים שמותר לאוניות לעגון בנמל.

האוניות הישראליות החליטו לעזוב את נמל חיפה בטריקת דלת. בנמל אשדוד שמחו לקלוט את הנוסעים, בעידודו של ראש העירייה, צבי צילקר, החבר במועצת רשות הנמלים ובוועדות הפיתוח והכספים של הרשות.

"במסגרת מדיניות פיזור סמכויות מקבלים מנהלי הנמלים יכולת תפעול לא קטנה משלהם, ואני לא בקי בכל הפרטים", כך מסביר גדעון שמיר, מנכ"ל רשות הנמלים, את מעבר האוניות מחיפה לאשדוד.

רק באוגוסט השנה, לאחר עיכובים רבים, התקבלה במועצת רשות הנמלים, בראשותו של השר לשעבר גד יעקבי, החלטה להעביר פעילות אוניות הנוסעים לחיפה. החלטה זו בעייתית, כי היא תיכנס לתוקף רק מחודש מרץ 2002. נכון לעכשיו ממשיכות חברות הספנות הישראליות להפנות רוב הפעילות שלהן לנמל אשדוד.

קניות לא יועלו לאוניה

בחודש מאי 2000 הושלמה הקמת הדיוטי פרי בחיפה. בחברות הספנות הבינו, כי הוא עלול לגרום להן תחרות קשה והפסד כספי עצום, ולפיכך לא בחלו באמצעים כדי למנוע מהנוסעים לרכוש שם מוצרים. חברת כספי ספנות הפיצה מכתב לנוסעים בטרם עלו לסיפון, ובו נכתב ללא כחל וסרק: "זיכרו, ככל שתקדימו לעלות לאוניה כך תהיה חופשתכם מהנה יותר, ותוכלו ליהנות ממגוון פעילויות שהאוניה מציעה כבר בחוף.

מניסיון העבר למדנו, כי הנוסעים נוהגים להתעכב בחנות הדיוטי פרי שבנמל, ולרכוש מוצרים שונים, אשר הצורך בבדיקתם טרם העלאתם לאוניה גורם לעיכובים מיותרים ולתורים ארוכים על כבש האוניה".

"לפיכך, הואיל וממילא מופעלת באוניה חנות דיוטי פרי של סקאל, המלאה במבחר עצום של מוצרים מהשורה הראשונה ובמחירים אטרקטיביים, ומתוך כוונה לחסוך מהנוסעים את הסבל הכרוך בעמידה הממושכת בתור לאוניה ואת הצורך הבלתי נמנע מחזרה על הבידוק הביטחוני של המוצרים המועלים לאוניה, הונחו צוות האוניה ואנשי הביטחון שלא להרשות העלאתם של טובין וכבודה הנוספת לתיק-יד אישי".

מהלך זה תואם בין כל החברות, שלא טרחו להסתירו. במכתבים שיצאו למנכ"ל וויטנאואר מחברת הספנות ממבו פין, נכתב מפורשות על האיסור להעלות את סל המוצרים מה דיוטי פרי לסיפון האוניות. רב החובל של מג'יק 1, כותב ב-28 במרץ 2001: "לפיכך על מנת למנוע אי נעימות ועיכוב בעלייתם של הנוסעים לאוניה תוך פגיעה באווירה החגיגית, הוצאה הנחייה לצוות האוניה ואנשי הביטחון שלא לאפשר העלאת חבילות למג'יק 1. נבקש ליידע לקוחותיכם".

הם לא הסתפקו בטיעון הביטחוני. רב-החובל של האוניה איריס כותב לוויטנאואר ב-12 לאפריל 2001: "בשל מחסור במקומות איחסון באוניה עלינו להביא לידיעתכם, כי האוניה לא תרשה ולא תאפשר העלאת טובין באריזות, קרטונים וכו'. על מכתבים מכותבים מנכ"ל ג'יימס ריצ'רדסון, אבי בן-חור, מנכ"ל אחים סקאל, מאיר סקאל, הממונים על טרנמינל הנוסעים בנמל חיפה, ואלכס בדינוב, ממונה בודקי המכס בנמל חיפה.

לוויטנאואר היתה זו מכת נוקאואוט. לאחר השקעת הענק שביצעו, המדינה לא הסכימה להפעיל שירות פטור ושמור במכס, וחברות הספנות אוסרות להעלות לסיפון מוצרים שנקנו ביבשה. המדינה, שאמורה היתה לעודד את ההשקעה של החברה השוויצרית, לא עשתה כלום בנדון. להיפך. אפילו שלטים עם ציון דיוטי פרי אסרו על השוויצרים לתלות.

במכתב לרשות הנמלים מציינים אנשי וויטנאואר בתדהמה: "לצערי הרב אתם ממשיכים לנסות ולהכשיל את פרויקט הדיוטי פרי החל מתחילתו ואף ביתר מרץ. מעולם לא התחייבנו לא לתלות שלטים של דיוטי פרי - זה לא הגיוני. ממכתבכם משתמע שאולי בכלל לא תתירו לתלות שלט. מעניין איך הלקוחות ידעו היכן הדיוטי פרי".

הגיעו מים עד נפש

מנהל המכס לשעבר, מוטי איילון, היה זה שהניח את הקש האחרון ששבר את גב הגמל השוויצרי. בנובמבר 2000 הוא שיגר אליהם מכתב, ובו פירט את הנימוקים כביכול לאי מתן רישיון למחסן "פטור ושמור" בנמל הים.

אתמול אמר לנו מוטי איילון, לשעבר מנכ"ל המכס: התנגדות המכס לשירות "פטור ושמור" נבעה בעיקרה מהעובדה, שאוניה בניגוד למטוס, היא גדולה מספיק כדי לשאת את המוצרים שנרכשו. התנגדות המכס עברה להכרעת האוצר.

נציגה של וויטנאואר, עו"ד רם כספי, פנה לשר האוצר בייגה שוחט בדצמבר 2000 וציין, כי וויטנאואר לא היתה משקיעה כספה כלל בישראל, אילו היתה יודעת כי שירות כזה לא יופעל. "אין לטיעוניו של מנהל המכס כל ביסוס משפטי, אחיזה בעובדות, ובכל הכבוד לא נמצא בהם כל טעם ענייני והגיוני". ללחצים להפעלת שירות "פטור ושמור" התגייס גם ראש עירית חיפה, עמרם מצנע.

לרוע המזל ממשלת ישראל התחלפה, והשר שוחט לא הספיק לטפל בבעיה. באפריל השנה החליטו השוויצרים לכתוב לשר האוצר הנוכחי, סילבן שלום: "הגיעו מים עד נפש. אם מדינת ישראל לא מעוניינת במשקיעים זרים, אנא אימרו לנו זאת במפורש ובהגינות, ולא על ידי תקיעת מקלות בגלגלים והמצאת פטנטים חדשים נגדנו כל יום. כמו כן, הודיעו באופן רשמי, כי הדיוטי פרי בסכנת סגירה, וכי הם עומדים לפתוח בהליכים משפטיים נגד המדינה". כאן נחלצו שר האוצר ושר התחבורה, אפרים סנה, לטובת הנושא, והמכס אישר רק לאחרונה שירות "פטור ושמור" כמתחייב בהסכם.

אבל חברות הספנות לא מוותרות. בימים אלו הן מכינות בשיתוף עיריית אשדוד, תביעה לבג"ץ, באמצעות עו"ד דן כהן, כדי לעצור את המעבר לחיפה. "רשות הנמלים והרכבות נכנעת ללחצים שהופעלו עליה על-ידי גורמים פוליטיים, שהופעלו על-ידי זכייני הדיוטי פרי בחיפה", אומר יובל כספי, מנכ"ל חברת כספי. הוא העביר את הפלגת האונייה מג'יק 1 מחיפה לאשדוד. "ראינו שמספר הנוסעים מחיפה נמוך, והאוניה הזו בנויה על מאסות גדולות להפלגות קצרות בנות 3-2 לילות, פעמיים-שלושה בשבוע. פנינו לראשי הוועדים הגדולים, וההעדפה של כולם היתה להפליג מאשדוד. הטיעון שלנו הוא, שאם מאפשרים לנמל אשדוד קליטת אוניות תיירים לסיורי-יום (האוניה עוגנת למספר שעות כדי לאפשר לתייר לסייר בארץ), אין סיבה שלא יפנו לנו את המזחים הללו לעגינה".

הסיבה המרכזית לעגינה באשדוד היא לא החשש מתחרות עם הדיוטי פרי בחיפה?

"זו אחת הסיבות. אנחנו גורם מסחרי. בכניסה לטרמינל עמדו נציגי הדיוטי פרי החיפאי וחילקו פרוספקטים".

אתם חילקתם מכתבים שאסרו העלאת מוצרים לאוניות.

"זה לא אנחנו. זה מנו".

יש לנו מכתב שלכם.

"זה היה בתחילת הדרך בחיפה. לא היה בחיפה שירות פיק-אפ, ולא היה מקובל עלינו שיעלו עם קרטונים ויכניסו לחדרים. אבל מאז שעברנו לאשדוד זה לא היה כך".

מחברת מנו ספנות נמסר, כי הן מפעילות 3 אוניות נוסעים, מתוכן רק אחת עוגנת באשדוד. "לגבי המכס, לא אסרנו העלאת קרטונים, אלא רק טלוויזיות ומקררים. לא ייתכן שאנשים יכנסו לחדר עם מקרר. גם למטוס לא עולים עם טלוויזיות". אולם, כזכור, במכתב של רב-החובל צויין: "לא תורשה ולא תתאפשר העלאת כבודה ו/או מטען אחר, בנוסף לתיק האישי".

לא ציפינו לרצון טוב

"מצאנו עצמנו מפסידים את שנת 2001, שנה חשובה מאוד שתוכננה כשנת חדירה", נמסר לנו מחברת וויטנאואר. "גם כך אובייקטיבית היה קשה מאוד, לאור המצב הביטחוני העדין והרגיש. במקביל נדהמנו לגלות כיצד תהליכים מתבצעים בישראל. צר לנו על כך, שרק פנייה ברמת שר התחבורה הביאה למפנה".

"עמדנו על סף החלטה לסגור את הדיוטי פרי בחיפה, כינוס מסיבת עיתונאים ופנייה למערכת המשפט. לגוף גדול כשלנו הפועל במדינות ערב, יש קושי לפעול בישראל, ולמרות זאת קיבלנו החלטה אסטרטגית לפעול. נשמח להיווכח כעת, שגופים כמו רשות הנמלים ימלאו להבא אחר חוזה עסקי. אין זה מקובל לשנות חוזה באופן שרירותי, ללא כל סיבה מוצדקת ובניגוד לאינטרסים של מדינת ישראל. לא ציפינו לרצון טוב. ציפינו לשותפות, כפי שמתחייב מהתמלוגים הגבוהים שהתחייבנו על פי החוזה להעביר לרשות".

מרשות הנמלים נמסר בתגובה: "ענף הדיוטי פרי צמח באוניות, תוך תחרות עם הטרמינל בחיפה. כעת ההחלטה החדשה אוסרת על מתן היתרים חדשים בנמל אשדוד".

למה הציבו כל-כך הרבה קשיים בפני החברה השוויצרית?

"באמת היה צריך לקבל אותם בזרועות פתוחות. אולי לקח למערכת זמן להסתגל לגודל שלהם, ליכולת שלהם, ולעכל גם את התרומה שהם יכולים להביא למדינה בתקופה קשה זו. מעכשיו אני מקווה שציפיותיהם לשיתוף פעולה מראשות הנמלים תתבצענה במלואם".

מוסיף המנכ"ל גדעון שמיר: "אסור לשכוח שאשדוד ממוקמת במרכז, וזה יתרון גדול. בגלל שהדיוטי פרי בחיפה לא היה ממש מוכן עד אביב 2001, ובגלל השפל בתיירות, היתה אדישות מצדנו לעניין, אבל בקיץ הבא אנו נערכים להפעלת הנמל בחיפה במלואו".