ארוכה ומסוכנת הדרך הביתה

70 ילדים ובני נוער עד גיל 17 נהרגו בשנה שעברה בתאונות הקשורות בהסעות לבתי-הספר, 551 נפצעו קשה, וכ-5,000 נפצעו קל. בראשית השנה נשכחו שני ילדים בהסעה ואחד מהם מת. לאחרונה אירעה בצומת צמח תאונה בה היה מעורב רכב הסעה, ובה נפגעו 18 ילדים. בנס לא היו הרוגים.

ההסעות המוסדרות לבתי-הספר ולגנים, בהן נוסעים מדי יום 400 אלף ילדים, הפכו לשטח הפקר, שהרשלנות המאפיינת אותו גובה מחיר קשה. בבדיקה של 16 מערכי הסעה מבתי-ספר יסודיים ברחבי הארץ, שערך ידיעות אחרונות בשיתוף חברת רקורד שיפור בהנהלת מנה בכרך ושמעון צפריר, ב-11 נמצאו ליקויי בטיחות בעייתיים, ובשש מתוכן - ליקויים בעייתיים במיוחד.

במקרים רבים חצו ילדים קטנים כבישים בצורה מסוכנת, עברו בין מכוניות, או חצו מאחורי הרכב ולא לפניו, או שלא במעבר חצייה, ונהג הרכב או המבוגר המלווה - כאשר היה כזה - לא המתין לוודא שחצו בבטחה. לעתים קרובות ילדים עמדו או הסתובבו באוטובוס במהלך הנסיעה, בגלל העדר מקומות פנויים או העדר מבוגר מלווה שהשליט סדר. באחד האוטובוסים השאיר הנהג את נשקו על המושב ללא השגחה וירד מן האוטובוס, בשעה שילדים עלו אל הרכב. נהג אחר נראה מדבר בטלפון סלולרי ללא דיבורית כמה פעמים במהלך הנסיעה. ואלה רק חלק מהבעיות.

לפי הוראות משרד החינוך, על תחנות האיסוף וההורדה של הילדים להיקבע על-ידי הרשות המקומית בתיאום עם הנהלת בית-הספר, במקומות שבהם הילדים לא צריכים לחצות כבישים לפני עלייתם לרכב ואחרי רדתם. מהבדיקה שלנו, זה לא מה שקורה במציאות.

גם כאשר יש צורך לחצות, על רכב ההסעה, כך מסביר יצחק אשל, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, להוריד ילדים לפני מעבר חצייה, להמתין שיחצו את הכביש, להפעיל איתות עד שהם מסיימים כדי שמכוניות אחרות לא יעקפו אותו, ורק אז להמשיך בדרכו. בכמחצית (14 מבין 23) מתחנות ההורדה זה לא נעשה.

הרשויות המקומיות אמורות להתקין בכל בית-ספר מפרץ חנייה מיוחד לחנייה נאותה של כלי הרכב של ההסעות. בשישה מבתי-הספר שנבדקו לא היו מפרצים כאלה. מדובר ברעה חולה ובתופעה חמורה מאוד, אומר יצחק אשל, שמבטיח להתלבש על הנושא: אנחנו מתכוונים להיאבק על התקנת מפרצי חנייה בכל בית-ספר. אשל מבטיח גם להפיץ הנחיות התנהגות נכונה לנהגים, ולתדרך קציני בטיחות.

בעיה נוספת היא העדר מלווים מבוגרים בהסעות. תקנות משרד החינוך ממליצות על נוכחות מלווים מבוגרים, אבל מחייבות זאת רק בהסעות של ילדים נכים ובחלק מההסעות האזוריות. למרות זאת, רק בשש מ-16 ההסעות שנבדקו נכחו מלווים מבוגרים, ורק מחציתם תפקדו בצורה ראויה.

חברות ומארגני ההסעות דווקא מעוניינים בצירוף מלווים, שמקטינים את האחריות על כתפי הנהג וגם מפחיתים את מעשי הוונדליזם באוטובוסים. לדברי אליקים שרעבי, מנהל מחלקת תחבורה במועצה האזורית עמק חפר, האחראי על הסעת תלמידים באזורו, יש לחייב בחוק נוכחות מלווים. בכל הזדמנות אנחנו פונים ומבקשים מההורים, מהתושבים באזור ומוועדי המושבים להתנדב כמלווים. הצענו אפילו לקחת ולהחזיר אותם. אבל אין תגובה, הוא אומר.

מי אחראי? משרד החינוך, המממן חלק גדול מההסעות, מוציא הנחיות ונוהלי התנהגות, אך מתנער מהפיקוח על ביצוען. על זה, לדבריו, אחראיות הרשויות המקומיות. בחלק מהרשויות המקומיות טוענים שהאחריות היא של בתי-הספר. ובינתיים הנושא נופל בין הכיסאות.

גורמים נוספים שיש להם חלק באחריות הם משרד התחבורה, בעיקר באמצעות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, חברות ההסעות, אגף התנועה של המשטרה - וגם ההורים: רק בשתיים מבין 32 תחנות ההורדה שנבדקו נראו הורים ממתינים במקום, למרות שחלק גדול מהילדים שנסעו בהסעות היו בני 7-6. בארה"ב, לדוגמה, נהג הסעה לא יוריד ילדים גילאי 7-4 אם אין מבוגר המוכר לנהג שממתין להם.

ד"ר מיכל חמו-לוטם, מנכ"ל בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ולבטיחות ילדים, טוענת כי חוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא הסעות תלמידים אינו נותן מענה מספק לנושא הבטיחות בהסעות. בארה"ב למשל, כל רכבי ההסעה של תלמידים צריכים להיות צבועים בצבע אחיד צהוב, ובזמן העלאת הילדים והורדתם נשלף מהאוטובוס שלט עצור לשני הכיוונים, המחייב לפי החוק את כל הנהגים לציית לו. התחום הזה הוא ארץ ללא בעלות, אומרת חמו-לוטם, למרות שמדובר בנושא הכרוך בחיי אדם, לא הצלחנו למצוא לו 'אבא'. כל אחד זורק את האחריות על מישהו אחר.

במסגרת הבדיקה ניגשו סוקרי רקורד שיפור לבתי-הספר בצהריים, ערכו תצפיות על העלייה לאוטובוסים, ואחר-כך עקבו אחרי התנהלות ההסעה עד תחנת ההורדה השנייה. לא בדקנו את מצב כלי הרכב ורשיונות הנהגים, וגם לא האם הנהגים ממלאים אחר התקנה, המחייבת סריקת האוטובוס לחפצים חשודים לפני הנסיעה. התוצאות: