כך נולד קדוש חרדי

"פוטו אלן החזיר לחרדים את הצבע לפנים" - כך הגדיר פעיל חרדי בולט את האפקט של המאבק נגד חנות הצילום "פוטו אלן" על הציבור החרדי. מותו הטראגי של הישיש החרדי, הרב יהודה סאמט, החל כבר להפוך למיתוס שיטופח על-ידי מעצבי דעת הקהל בציבור החרדי. הם לא יניחו לו להיתפס כתאונה מקומית, כדחיפה בלבד שהפכה לאסון. מותו של הרב סאמט כבר החל להתקבע בתודעה החרדית כביטוי לשנאת החרדים הקיימת בקרב חוגים רחבים בישראל; האירוע יתרום להעמקת תחושת הבידול ולגיבוש הזהות החרדית אל מול ישראל הציונית-חילונית.

מודעות האבל שהודבקו על כל פיסת קיר פנויה באזור השכונות גאולה מאה שערים לא הותירו מקום לשום פרשנות אחרת, מלבד זו שסיפרה על סאמט, "השם יקום דמו", "שנפל על משמרת טהרת וקדושת ירושלים", "שנרצח בעת עמידתו על משמר קודשי ישראל כנגד הפצת תועבה בקרב שכונות חרדיות", "שנרצח בקדשו שם שמיים בעמידתו על משמר טהרת הקודש", "שהשליך נפשו מנגד על חומת קדושת ירושלים מנעוריו", "שעמד על משמר הצניעות והקדושה בחירוף נפש". אברך מחסידות תולדות אהרון, שהביט כמעט בקנאה על המודעות, ניסה לתרגם את תחושותיו מיידיש לעברית: "המוות של הרב סאמט זה מוות על קידוש השם, מוות הכי נפלאה שיש, יותר מיהודי שערבי הורג אותו בגלל שהוא יהודי. הרב סאמט נרצח על האמונה היהודית ממש, הרביצו אותו בגלל שהוא חרדי".

"רצח הקדוש בחסות קלגסי המשטרה הנאציונית"

מודעות האבל בשכונות החרדיות בירושלים בישרו על "הרצח של רבי יהודה סאמט מזקני יקירי ירושלים ומחשובי חסידות 'תולדות אהרון'". העובדה שסאמט היה אחד מאנשי חסידות זו, המשתייכת לפלגים הקיצוניים והאנטי ציוניים, המאוגדים תחת השמות "נטורי קרתא" ו"העדה החרדית" (בניגוד לטעות הרווחת, המעניקה כינוי זה לכלל הציבור החרדי) - הובילה לכך שהלוויה התנהלה על פי האידיאולוגיה הקיצונית של ציבור זה. על במת הנואמים ישבו רבני "העדה החרדית", מגובים ברב בן ציון מוצפי, דמות מרתקת אשר מצליחה לחיות בשלום גם עם מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, וגם עם נטורי קרתא. הרב מוצפי האשים בדבריו בין היתר את הנח"ל החרדי באסון שפקד את הציבור החרדי.

מאחורי ראשיהם של הרבנים נתלה שלט ענק: "היהדות החרדית ברבבותיה מביעה מחאתה על הרצח הנורא בחסות המשטרה והשלטון", ובקהל הרב שהגיע ללוות את המנוח בלט שלט ענק: "אנו דורשים כוח רב לאומי להגנת היהדות החרדית מהרצחנות הציונית". על לוחות המודעות בלטה מודעת אבל, עליה נכתב באותיות גדולות: "רצח", ובאותיות קטנות יותר: "רצח הקדוש בחסות מלאה של הארורים שלוחי שלטון השמד והרשע קלגסי המשטרה הנאציונית".

רבנים מהזרם המרכזי בציבור החרדי, זה המיוצג בכנסת על ידי המפלגה החסידית "אגודת ישראל" ועל ידי המפלגה הליטאית "דגל התורה", לא יכלו - גם אילו רצו - לשבת על בימת הנואמים הזו. "פוסק הדור", הרב יוסף שלום אלישיב, נתפס על ידי אנשי העדה החרדית כ"ציוני", והמנהיג הליטאי, הרב אהרון לייב שטיינמן, שהאירוע נוצל להפצת פשקווילים (כרוזים) נגדו, נחשב כ"חצי רפורמי".

אבל בניגוד לחזית האחידה של אנטי-ציונים שישבה על בימת הנואמים - הציבור שהגיע ללוויה נמנה על כל פלגי היהדות החרדית. פרשת "הרצח של הרב סאמט" תהפוך למיתוס וליום היסטורי לכלל הציבור החרדי, ולא רק לבני העדה החרדית הקיצונית. העיתונות החרדית כבר מלאה בכתבות, ספרים עוד ייכתבו, אפילו דיסקים למחשב עם צילומי המאבק בחנות שנחשדה במכירת דיסקים "מלוכלכים" עוד יופצו, ועוד ועוד.

"המסיתים בכנסת ובתקשורת הם הם הרוצחים"

בשעת לילה מאוחרת, לאחר הלוויה הסוערת, עדיין עומדות בסמוך למה שפעם הייתה חנות הצילום "פוטו אלן" - שנשרפה כליל - חבורות של צעירים חרדיים. בצומת הרחובות יחזקאל - שמואל הנביא שומרים שהמדורה שהבעירו במרכז הכביש לא תכבה, ובסמוך למקום בו נפגע הרב סאמט ניצבת פינה שבה הודלקו נרות נשמה. די להקשיב להם, כדי להבין כי מדובר בתחושה אמיתית של רדיפה שהם חווים. הצעירים החרדים מזכירים את רצח איש החוגים החרדיים הקיצוניים יעקב ישראל דה האן על ידי הציונים עוד לפני קום המדינה, ואת "רצח" פנחס סגלוב בשעת הפגנה בכיכר השבת לפני למעלה מארבעים שנה. בעיניהם, סאמט הוא עוד חלל בשרשרת רציחות זו. פעם אחר פעם מוזכרים דבריו של הרב מבריסק, שהנהיג את הציבור החרדי בשנות החמישים, כי "החילונים חשודים על הרציחה" - אמירה שמשמעותה כי יהודים שכאלה הם מועדים לרצוח, ויש להיזהר מהם.

ממש מול "פוטו אלן", בסמוך לבית המדרש של חסידי לוצק, בו נהג סאמט המנוח להעביר שיעורים, משוחחת קבוצת נערים ומפליגה בסיפורים על אלימותו של "פוטו אלן" (כך קרוי בפי החרדים בעל החנות, אלחנן חקון), כשאחד מהם תוהה: "בן אדם בן 60, וכל כך חזק ואלים?". הוא זוכה לתשובה: "אתה חושב שהם כמונו - כל היום יושבים ולומדים בישיבה?".

ברחוב החרדי שאחרי הרצח "שינוי" ו"מרצ" מתחרות עם "פוטו אלן" על תואר הדמון המוחלט. בחור מישיבת מיר מסביר ברצינות תהומית: "הם שונאים אותנו ורוצים להשמיד את החרדים". בקלטת משידור בתחנת הרדיו החרדית-פיראטית "רדיו 10" נשמע הרב ישראל אייכלר, איש פופוליטיקה לשעבר, מדבר על אותן המפלגות, ומבהיר: "צריך להוציא מחוץ לחוק את מפלגות השנאה הכהניסטיות". אייכלר מקפיד לנתב את הכעס הפרטי כלפי "פוטו אלן" והמשטרה אל כעס כלפי הגורמים האנטי-חרדיים בישראל: "דם יהודים חרדים הפקר במדינת ישראל, המסיתים בכנסת ובתקשורת הם הם הרוצחים של הרב יהודה סאמט", הוא אומר.

כמה הערות על "המלכת" ישי

הסיפור החם השני ברחוב החרדי השבוע היה שוב ש"ס ופרשת "המלכתו" (המינורית והעדינה) של יו"ר ש"ס, אלי ישי, גם לאחר שחרורו העתידי של דרעי מהכלא. הנושא נטחן עד דק השבוע, אך בכל זאת ראוי להעיר עליו מספר הערות:

א. ההימור הפוליטי הגדול של השבוע הוא זה שעשה השר שלמה בניזרי. בניזרי, שבעבר נחשב לאויבו הגדול של אריה דרעי, הפך באבחת רגע מאויב לאוהב, והעז לצאת לטובתו של דרעי בשעתו הקשה. הוא צבר נקודות זכות רבות אצל אנשיו של דרעי ואצל דרעי עצמו, שנפגע עד עמקי נשמתו מהיחס שמפגינה הנהגת ש"ס הנוכחית כלפיו. "הכל נשכח ונסלח לו", אמרו במחנה דרעי, והבטיחו: "בניזרי הוכיח שהוא גבר אמיתי, ולמרות המשקעים האישיים, ברגע האמת התברר כי המהפכה הספרדית באמת חשובה לו. אריה לא ישכח לו את מה שהוא עשה השבוע".

ב. החשש הגדול של אנשי דרעי היה שהישיבה המיוחדת תנוצל לסגירת חוב ישן עם ח"כ הרב אריה גמליאל, שהנהגת ש"ס הנוכחית מנסה מזה זמן רב למסור לו מכתב פיטורים. הרעיון שהעלו דורשי טובתו של גמליאל הוא שיגיע אחרון ויצא ראשון - כך שלא יוכלו למסור לו את מכתב הפיטורים. מכתב הפיטורים ממילא לא אמור היה להימסר, וגמליאל נותר חבר כנסת.

ג. בשבוע שעבר פורסם כאן משאל שנערך בין חברי הכנסת של ש"ס, שבו נשאלו האם יתפלגו מש"ס ויקימו סיעה חדשה - אם דרעי יבקש זאת. שישה חברי כנסת השיבו חד-משמעית בחיוב, ועוד חמישה נמנו כמתנדנדים. בין המתנדנדים נמנה אחד מהח"כים המזוהה עם דרעי, שכפי שצוין, לא ניתן היה להשיג אותו. השבוע הוא דאג להבהיר: "יש לדרעי שבעה ח"כים - אם הוא יתפלג מש"ס, אין ספק שאלך אתו".

ד. לשכתו של יו"ר ש"ס לשעבר, אריה דרעי, שמאז פרישתו מש"ס נותרה סגורה כמעין מוזיאון המחכה לבעליו שישוב - עדיין נעולה, ואיש לא מעז להיכנס אליה.

יציאת השבת

הרב ישראל אייכלר מלמד זכות על החילונים, במסגרת שידור באחת מתחנות הרדיו הפיראטיות, בעקבות מותו של סאמט:

"לזכותם של בני ישראל החילונים יש לומר, שלמרות שהם יודעים שמה שהם לא יעשו לחרדים, אף אחד לא יעמיד אותם לדין, ואם יעמידו אותם לדין, השופטים תמיד יהיו נגד החרדים - הם לא פוגעים יום יום בחרדים; וזה לזכותם ייאמר".