"הכרה בהוצאות, תוך הגבלה"

פקודת מס הכנסה קובעת, כי הוצאותיו של נישום יוכרו ע"י רשויות המס לצורך ניכויין כנגד הכנסותיו. זאת, אם בוצעו במהלך אותה שנת מס, ותוך הקפדה על הקבלה הגיונית ל"ייצור" אותן הכנסות. בנוסף, מוגבל היקף ניכויין של הוצאות מסוימות (או של חלקן) ונאסר, כליל, ניכויין של הוצאות אחרות.

הוצאות מוגבלות או אסורות לניכוי, יכולות להיחשב כעסקיות או כפרטיות כאחד. נישום, הכולל במסגרת הוצאותיו העסקיות הוצאות שביצע, שאינן מכוונות לצורך "ייצור" הכנסותיו או שהיקף ניכויין מוגבל, חייב לבודדן משאר הוצאותיו ול"תאם" אותן בדו"ח התאמה למס המסופח לדו"ח הרווח וההפסד השנתי שהוא מגיש לרשויות המס. הוצאות בלתי מותרות שבוצעו ע"י חברה או ע"י מלכ"ר נחשבות כ"עודפות" ועליהם לשלם, בגינן, מקדמות מס שוטפות.

כדי להגביל את היקף הוצאות הנסיעות לחו"ל, נקבע מבחן ייחודי הנתון לשיקול דעתו של פקיד השומה, הקובע שניכוי הוצאות אלו יותר, רק אם יוכח כי הנסיעה לחו"ל היתה הכרחית לנישום לצורך ייצור הכנסתו.

המשמעות היא כי פקיד השומה יכול לפסול הכרה בהוצאות הנישום לנסיעה לחו"ל, אם סבר כי נסיעתו לא היתה הכרחית דייה או שתרומתה להכנסות הנישום לא הצדיקה את קיומה, גם אם היתה קשורה קשר עבות לעסקיו.

הוכחת חיוניות הנסיעה לחו"ל מוטלת על הנישום, שעליו להסביר את מהותה בהסתמכו על רישומי פגישות שערך, רשמי ביקורים, כרטיסי ביקור של מכרים חדשים שנוספו למערך קשריו העסקיים בזכות הנסיעה ועוד, כיד הדמיון.

המרכיבים המותרים להוצאת הנסיעה לחו"ל הם: טיסה במחלקת עסקים או תיירים, שהייה בבתי מלון והוצאות אש"ל בהגבלת סכום (מותנה בהצגת קבלות), או אם לא נדרשו הוצאות אלו באמצעות קבלות, מותרים סכום כולל ללינה ואש"ל על בסיס יומי וכן הוצאות רכב (בדרך כלל: דמי שכירות לרכב, עד 43 דולר ליום).

אין הגבלה על מוניות בחו"ל

אין הגבלה על הוצאות אחרות המבוצעות במהלך השהייה בחו"ל כגון: טיסות ונסיעות פנימיות, נסיעות במוניות, משלוח פקסים, שיחות טלפון, אירוח ספקים או לקוחות ודמי כניסה לתערוכות ואירועים.

דמי חבר לאגודות מקצועיות מוגבלים אף הם. הוצאה זו תוכר לנישום, רק אם האגודה בה הוא חבר פועלת בארץ ודואגת להעלאת רמתם המקצועית של חבריה, מספקת להם ידע ועידכונים מקצועיים וכמובן אם הנישום אכן עוסק במקצוע זה.

לאור זאת חייבת כל אגודה מקצועית לקבל אישור ל"הכרה" מנציבות מס הכנסה לאחר הצגת אופי פעילותה וחוזריה המקצועיים.

הוצאת רכישת ביגוד לצרכי עבודה מותרת, אך אם מתברר כי ניתן להשתמש באותם מרכיבי ביגוד שלא לצרכי עבודה (חליפות ייצוגיות, למשל), ניכוי ההוצאה יוגבל ל 80% בלבד.

הוצאות אירוח אסורות בניכוי

הוצאות אירוח אסורות בניכוי, פרט לאורחים מחו"ל (אך לא חלק המארח באירוח), הוצאות כיבודים במקום העסק מוגבלות ל- 80% מההוצאות על כיבוד קל בלבד (שתייה חמה, עוגיות), הוצאות האש"ל מוגבלות לסכומים נמוכים, שנשחקו מאד במהלך השנים מאחר שלא עודכנו. סכום המתנות לספקים או לעובדים החוגגים אירועים אישיים, מוגבל עד 160 שקל לשנה לאדם.

תחום נוסף שמרכז עניין רב בקרב הנישומים הוא הוצאות הטלפון במקום מגורי הנישום, המשמש גם כמקום עסקו, מוגבל ל 80% מההוצאה עד 18 אלף שקל.

תחומי הוצאות בעייתיים שהוסדרו בפתרון רק בשנים האחרונות הם הוצאת הפחתת שיפורים שנעשו בנכס מושכר והוצאות התאמת הנכס לצרכי השוכר. עד וכולל שנת 1997 נחשב סוג הוצאות זה ל"פרוץ". הוצאות אלו לא נחשבו לנישום השוכר כהשקעה הונית, משום שהנכס לא היה בבעלותו ומאידך גם עצם ניכוי ההוצאות היה תלוי במדיניותו האישית ובטעמיו של כל פקיד שומה, בלא התייחסות "מערכתית" אחידה.

מה-1 בינואר 1998 , בעקבות פסק הדין בעניין "טלילות" שפסקה השופטת ברכה אופיר-תם בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, מוכרת כל הוצאה לשיפור נכס עסקי שכור, במלואה. ניתן לפרוס אותה ל-10 שנים ואם תקופת השכירות קצרה מ-10 שנים, תותר יתרת ההוצאה לניכוי בשנת השכירות האחרונה.

ההכרה מתייחסת, כמובן, לחוזי שכירות בני פחות מ-25 שנה, אחרת, כידוע, הופכת השכירות ל"אופרה" אחרת בתכלית.

הכותב הוא רואה חשבון