יורם חרוש: שר הבריאות

"קבוצה בריאה", כינה יורם חרוש אתמול (א') את הפועל ירושלים אחרי הנצחון ברעננה. עוד רחוקה הדרך לבריאות, אבל ההבדל בין ירושלים לרעננה – ועוד יותר בין ירושלים של העונה הזו לקבוצה של העונה שעברה – מראה שחרוש יודע על מה הוא מדבר. עם שלושה זרים בלבד (החלטה שנפלה בירושלים עוד לפני פיאסקו הזרים של האיגוד בקיץ), שהעלות שלהם קטנה מזו של קיבו סטיוארט לבדו, ירושלים נראית הרבה יותר טוב ומרגישה הרבה יותר טוב. ולהרגיש הרבה יותר טוב, כידוע, זו תמצית הבריאות.

חרוש הוא לא מאמן מהסוג המבריק, שהתרגילים שלו שולחים אותך אל הווידאו טייפ, לראות מה בדיוק קרה שם. הכוח שלו הוא בדיוק בזה – לתת לשחקנים תחושה של מטרה משותפת, והבנה שהמשחק בסך הכל די פשוט אם רוצים לשחק אותו נכון.

אני לא יודע מה מרגיש כל שחקן של ירושלים בתוכו פנימה, אבל על המגרש זו רוטציה נטולת אגו. את שש הדקות של סוף הרבע השלישי ופתיחת הרביעי ברעננה הוא עשה עם חמישיה ישראלית צעירה, והזרים ישבו על הספסל ונופפו במגבות.

מקצועית, האיש שמחבר את הקבוצה יחד הוא דווקא הזר השקט, קלצ'ביץ' – שעבור חרוש דווקא היה ברירת מחדל, לפחות מבחינת נתוניו הפיסיים. הקרואטי כבר היה קוקוץ' החדש ואחר כך הבין שהוא לא. הוא הגיע לירושלים במבנה הנפשי הנכון לקבוצה שחרוש הקים – יודע את תפקידו ומשלים איתו. מול קבוצות ישראליות, שבדרך כל אין להן סבלנות לשחק עשרים וארבע שניות בהגנה, קלצ'ביץ' הוא נשק קטלני, בעיקר במסירות שלו לשחקן הנכון אחרי הנעת כדור. נגד הגנות כמו זו של רעננה אתמול, לא צריך הרבה יותר.

רעננה, לעומת זאת, נקרעת בין שתי קבוצות. בעונה שעברה, עם הרכב דומה ובהבדל אחד גדול – בלי ראדוביץ' – לא הצליח שרון דרוקר להוציא מהקבוצה שלו יותר מ-75 נקודות במשחק. כל המשחק הקבוצתי והתרגילים שבעולם לא עזרו, עם הרכב שלא הצליח לשים את הבול אין דה סל. בהרכב הטלאים של העונה, אחרי פאשלת פפי תורג'מן – שאת התשלום של רעננה עליה אפשר לראות רק כעונש מוסרי – רעננה נקרעת בין השחקנים שנבנים מהקבוצה לבין ראדוביץ' וקאר, השניים שיודעים לקלוע אבל לא רואים אף אחד ממטר. זה לא מצב בריא, ודרוקר יצטרך לקבל בקרוב את ההחלטות הנובעות ממנו, בעיקר לגבי מעמדם של סולטרס ומלישה.