שתף קטע נבחר

ובמקום הראשון: ירדנה

הנצחון של ירדנה ארזי, החריצות של שלמה ארצי, העוינות בין תיסלם לבנזין, היומרה של יהורם גאון וההתבזות של ציפי שביט. נועם שגב נזכר בתופעות ורגעים מופלאים מפסטיבלי הילדים. קטעי אודיו של השירים מופיעים מצד ימין למטה. לא לפספס

הפסטיבל, כמו כל אירוע תרבותי, טומן בחובו גם כמה הערות היסטוריות בלתי נשכחות, צריך רק לדעת לקרוא בין השירים. לאחר עבודת ליקוט מאומצת נאספו מספר רגעים בעלי משמעות מיוחדת עבור - קשה להאמין - המדינה בכלל, הסצינה התרבותית של התקופה בפרט, וגם הפסטיבל עצמו. בסיום יש התייחסות לטרנדים הפסטיבליים המובילים ושיר אחד שהצליח להסתנן כנגד כל הסיכויים.

 

 

ירדנה ארזי

 

 

במשך שנים ארוכות זכתה הזמרת המחוננת במקום הראשון על חשבונו של גידי גוב. אבל היום, עת נקם ושילם. מי זוכר את "אבל, חבל"? ואת "לא נעצור"? את "תנו לגדול" ו"אין לי כסף", לעומת זאת, באמת אין צורך להציג. כעת, לנוכח עבודתה של ארזי בתכנית הבוקר, נקמתו של גוב הושלמה. על ריבעים ועל שילשים.

 

 

שלמה ארצי

 

 

"ארץ פורפורנל" היה השיר החשוב של ארצי בפסטיבל הראשון. באותו פסטיבל היה לארצי שיר נוסף, "נומי ילדה", קצת פחות מוצלח. פעם, לפני שהוא נהיה "שלמה ארצי" במלוא מובן המילה, הוא נהג לתקתק עבודה במקום לטרוח חמש שנים על דיסק בודד של שלמה ארצי.

 

 

תיסלם-בנזין

 

 

שתי הלהקות, האויבות המרות, מעולם לא הופיעו באותו פסטיבל, אך הקפידו להעביר בשיריהן מסרים הפוכים. למי ששכח: "לא יכול לישון" (בנזין) לעומת "לא רוצה לקום בבוקר" (של תיסלם).

 

 

יהורם גאון

 

 

נדמה ששירו של גאון "אהבתי מיום אתמול" השתבץ בפסטיבל הלא נכון. גאון משתמש במילים כמו "ראיתיך" ומקונן על אהבתו הישנה. למה זה מעניין את בני החמש? לא ברור.

 

 

מודעות עצמית

 

 

הפסטיבל, במיוחד לאור התחרות הפסטיגלית, החל לקדם את עצמו באמצעות שיריו. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא שירה של הבובה פסטי (בקישור מימין נמצאת גרסת חג העשור). דוגמה קצת פחות מוכרת היא "נחום תקום", שנפתח במילים "כל הילדים הלכו לפסטיבל הילדים" ועוסק במאמצי השכנוע של ישראל גוריון את חברו לקום כדי לא לאחר. בונוס מיוחד: בשלהי השיר מגיעה פיה ושמה שוש.

 

 

שירי משחק

 

 

בין הז'אנרים האהובים בפסטיבל היה ז'אנר השירים שהתבססו על משחקים או פתגמים עממיים מוכרים. בין הבולטים בז'אנר נמצא "גנן גידל דגן בגן" המקסים של דודו דותן (בקטע שתשמעו נמצאת אחת מהופעותיה הראשונות של המילה "בכיף"). שיר נוסף, שאף זכה במקום הראשון הוא "אן דן דינו", והסיבות מוכרות. יפה ירקוני, כבר אז לא צעירה במיוחד, מפזזת על הבמה עם רביעיית ילדים. ההצלחה מובטחת.

 

 

רינגו

 

 

פסטיבל הילדים מספר 9 הופק בחסות "רינגו", חטיף שכבר עבר בינתיים מן העולם. במחווה מיוחדת, שרים ילדי הפסטיבל את שיר הפרסומת של החטיף שמימן את עבדותם (מופיע ברצועה האחרונה בתקליט).

 

 

הכל על הקול

 

 

שרי צוריאל, האשה והקיפוד, ניצלה את הצלחת "רחוב סומסום" ושילבה בשירה את דמותו האהובה של קיפי. רגע בלתי נשכח. משם, כנראה, כבר לא היה לאן לטפס והדרך לזרועותיו של מוטי גלעדי ו"יבוא יום" כבר היתה בלתי נמנעת.

 

 

מזמור לתזמורת

 

 

בשיר זה עורכת ציפי שביט מחווה לנגנים, מנסה לחקות את הכלים המנגנים ומתבזה עד מאוד. חשיבותו של השיר נעוצה באזכורו של זיקו גרציאני. המנצח האגדי ותזמורתו הם שאחראים לעובדה שחלק ניכר מהשירים הללו מצליחים לעבוד גם היום. גרציאני והתזמורת הם בדיוק ההבדל בין השירים של פעם לשירי הסינתיסייזר המחרידים של היום.

 

 

אילנה אביטל

 

 

עם קריאת השורות הראשונות של הפרויקט ודאי התייסרתם בשאלה האם "אבא אמא ארץ ישראל" של אילנה אביטל היה בפסטיבל או בפסטיגל? התשובה היא, כמובן, בפסטיגל 84'. אבל מילא.

 

 

תופעה: שירי שלום, א"י, זכאי ובורשטיין

 

 

חלק גדול משירי הפסטיבל, גם כאלו שלא השתתפו בתחרות, הוקדשו לארץ ישראל ולשלום. חשיבותם רבה: הם טיפחו את שמאלני המחר (שאהבו שירי שלום) ואת מחנה הימין העתידי (שחשו משיכה לשירי ארץ ישראל). למעשה, השירים הללו שימשו כשירי להקות צבאיות לילדים. ניצנים ראשונים של הז'אנר נטועים כבר בפסטיבל השלישי, עם "יקינטון כחול", של עליזה עזיקרי. במשך השנים, תרם גם אבי טולדנו את חלקו ("ביחד") אבל מי ששיכלל את הז'אנר לדרגת שלמות היה דודו זכאי. הזמר המוכשר השכיל לשלב פניות פופוליסטיות לקהל היעד ("בואו ונמציא את יום הילד" או "למה הגדולים לא לומדים מהקטנים"), לצד ערכים אמיתיים ונטיעת תקווה ("עוד יהיה טוב בארץ ישראל").

 

 

באופן קצת שרירותי, יש להודות, משולב בקבוצה זו גם מייק בורשטיין. הסיבה: הקשר האסוציאטיבי של המונח "מייק בורשטיין" עם שלום ועם ארץ ישראל, בשילוב שירו המופלא "שלום על העולם". אל תחמיצו הזדמנות פז להאזין שוב ושוב ל"דונלד דק", אחד השירים שנותרו מחוץ לרשימת 25 הגדולים רק מסיבות פוליטיות (לטובת "עודני ילד" המטריד של "הכל עובר חביבי"). ועוד מתנה לסיום: "חברה לי טובה ושמה זיוה", קטע בן 7 שניות מתוך "שולם ברוגז", שיוכל לשמש אתכם כפתיח ווינדווס אלטרנטיבי או לצורך כל שימוש אחר.

 

 

תודה ל"רדיו תל אביב 102FM" על השימוש באולפניו.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ארכיון ידיעות אחרונות
יהורם גאון. לא מתאים
ארכיון ידיעות אחרונות
שלמה ארצי. משקיען
לאתר ההטבות
מומלצים