בין לאדן הפקות

הנה הסימטריה הקדושה שכולם ציפו לה. הנה האירוע הטלוויזיוני שמסביר את הלא-יאומן, את המגדלים הקורסים מאז 11 בספטמבר בכל יום נתון בכל תחנת טלוויזיה בעולם המערבי, באלפי שידורונים חוזרים. בחסות בין לאדן הפקות, קבלו בבקשה: שמחת הנצחון, החיוך, האמונה המושלמת בצדקת הדרך ואלף שבחים לאללה הרחמן והרחום, שהכל נעשה למען תפארת שמו הגדול. כולל חישוב הקורבנות והשמחה על מספרם הגדול בהרבה מן הצפוי, בחסות אללה.

טלויזיה היא אמנות של קיצוניות, לא של רעיונות מורכבים. יש לה גיבורים, לא תיאוריות היסטוריות ופוליטיות. גם בערוצים הכי מנומסים בעולם, הכי נאורים בעיני עצמם, העולם מתחלק יפה לטובים ולרעים בלי גווני ביניים. והעולם, בהמון תרגומים, מקשיב היום לאוסמה בין לאדן, קורא כתוביות תרגום ושומע: תמצית הרוע המזוכך שמתחת לחיוך שייכת גם היא לאללה, כלומר למאמיניו, כלומר למוסלמים.

כמה נוח להתחפר מאחורי מעטה דקיק של הומניזם חדש ולשכוח כי, בשמם של אלוהים אחרים, העולם הנאור בעיני עצמו טבח בעמים שלמים שלא היו מוכנים להצטלב במקום לתופף לאלוהים, או שסתם היו יהודים, או שהעדיפו לסגוד לחתיכות עץ מלוטשות. כל זה היה מזמן, ואז – למרבה מזלו של העולם הנאור – לא היתה טלוויזיה. הבעייה הגדולה של העולם המוסלמי, בשעות ובימים ובשנים הקרובות, היא שעכשיו דווקא יש, ובשטיחותה הידועה, היא יוצרת זיהוי בלתי נמנע בין תמונה וקול אחד לבין רעיון. במלים אחרות: האיסלם עצמו יהפוך כעת ל"אחר" הרע של הנאורות-מטעם-עצמה, ובין לאדן-הפקות עוד עתיד לחולל את הנזק התדמיתי הקשה ביותר שנגרם לדת שלמה מזה עשורים ארוכים.

איך לדעתכם מתבונן אמריקני זועם בקלטת הזאת? הוא רואה את הרוע בהתגלמותו, ולרוע יש טורבן וזקן. האם לא הגיעה השעה, ישאל הזועם את עצמו ואת אחיו לזעם, לצוד עוד כמה אלפי טורבנאים מזוקנים, לא חשוב מאיזו עדה? כי אם אלה ואוסמה מאמינים באותו אלוהים וככה נראה האלוהים שלהם והם עוד מאיימים להמשיך ולהרוג בחסותו, אולי כדאי קודם להרוג בהם ובאלוהיהם קצת? כי ממילא "כל המוסלמים אותו דבר"?

ואם סאדאם חוסיין נתפס פעם, בחסות מכונת תעמולה אמריקנית משומנת היטב, כמגלם בגופו ממש את הרוע – מה כבר אפשר לומר על אוסמה? כוחנות פוליטית יכולה ליצור תחושה של איום, אבל טרור בחסות האלוהים זה כבר עניין אחר: גם אם יימצא אוסמה בין לאדן, חי או מת, אללה הרחמן והרחום הפך בחסותו לאלוהים של טרוריסטים. נפסע, ברשותכם, צעד אחד קדימה במחשבה שמשטחת הכל לשחור ולבן ונמצא שמיגור הטירור פירושו מלחמה באללה הזה.

כך שאני מתקשה לקנא במוסלמים מתונים שבמקרה חיים ברחבי העולם הנאור ברגע זה ממש, אחרי אירוע המדיה המפלצתי. הם ייאלצו להתנצל בשם אידאל מטורף בקיצוניותו שאינם מאמינים בו, והם יזוהו עם הרוע רק מכוח אמונתם. אלפיים שנה משלמים היהודים את מחיר צליבתו של ישו בידי הרומאים, בלי טלוויזיה: כמה זמן עתידים מוסלמים בעולם כולו לשלם את מחיר הרוע של קבוצה קטנה, שולית מאד, שפגיעתה רעה כל כך?

החודשים האחרונים לא מסבירים פנים לאנשים מתונים בהשקפותיהם ובהליכותיהם. ריח אפוקליפטי חריף מלווה את האירועים, וכשיש אפוקליפסה באוויר, ההיסטוריה של הדתות מלמדת שהיא מתורגמת למעשים של ייאוש. רק אחרי צפייה חוזרת בקלטת מתברר מדוע התלבטו קברניטי הממשל בארצות הברית בשאלה, אם לשחררה לצפייה עולמית אם לאו. מצד אחד, צריך דלק רעיוני לקואליציה שטוחנת את ההרים באפגניסטן לאבק ודי מתעייפת מזה. אז עכשיו יש דלק. מצד שני, מי יודע מה הדלק הזה עלול עוד להצית. בימים ובחודשים הבאים, ולוואי שאתבדה, לא יירשמו בזכות הארוע הטלוויזיוני הזה הישגים חדשים לנאורות, לסובלנות, להבנה בין-דתית ולשלווה. רק סימון שחור-לבן, רק תיוג אתני-דתי חדש ומרושע. ג'ורג' בוש, כך אומרים פרשנים ב – סי.אן.אן, הוא שהחליט לשחרר את הקלטת לידיעת העולם הנאור. מעתה ואילך, כבר לא יעזור לו שום פוטו-אופ פייסני בפתח מסגד בוושינגטון. עונת הציד על אללה נפתחה הערב, ואחריתה – מי ישורנה.