עופר טלקר: "חלק גדול ממני מת"

האמת היא שאני מחכה שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה שנפל עלי, אבל ככל שהשעות עוברות אני מתחיל להבין שזה לא חלום רע. זוהי בשורת איוב, שאני לא יודע אם ומתי בכלל אני אצא ממנה.
מעולם לא הרגשתי קרוב לבן אדם בלב ובנשמה כמו שהייתי קרוב לרובי שפירא. גם רובי אמר שמאז שהוא נכנס לכדורגל, הוא לא התקרב לאף שחקן כדורגל כמו אלי.
עד כמה היינו קרובים אחד לשני – יעיד הסיפור הבא: לפני יומיים, כשרובי היה אמור לחתום על ההעברה שלי לבית"ר ירושלים, הוא אמר למאמן גיא לוי: 'אני מבולבל, אני פשוט לא יכול להעביר את הילד הזה מפה, היד שלי לא יכולה לחתום על ההעברה שלו מכאן'.
רובי היה בשבילי אבא, חבר, ואיש טוב, שאפשר לפרוק אצלו כל מטען. הוא תמיד ידע להקשיב, לעודד ולתת מילה טובה או עצה מועילה. הוא דאג לי לכל דבר, הוא גרם לי להיות טוב בכדורגל והוא ייעץ לי בחיים האישיים שלי ואני תמיד שמעתי בקולו ותמיד הוא יצא צודק – ואני הרווחתי בגדול. עכשיו, כשהוא הלך ממני, אני פשוט לא יודע איך להתחיל להתמודד עם האבדה הקשה הזאת שנפלה עליי.
הייתי רוצה לתת איזושהי נחמה למשפחת שפירא, שהיא המשפחה שלי, אבל לצערי הם סגרו את עצמם בחומה, שאי אפשר לעבור. הם אמרו שהם לא מוכנים כרגע לראות אף אחד. מאז ששמעתי על המקרה ועד עכשיו, קשה לי לעשות הפרדה ולחשוב על דברים אחרים כמו כדורגל, כי רובי בשבילי לא היה בוס, ולא מדובר רק בעבודה. חייתי איתו ונשמתי אותו. גם אני הייתי חלק ממנו, וחלק גדול ממני מת, ברגע שרובי כבר לא איתי.