שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    וכיתתו חרבותם לאיתים
    במסגרת ההפרטה לא עלה כלל בדעתה של המדינה להפריט את המונופול שיש לה על האלימות

    מקס ובר, סוציולוג חשוב, לימד אותנו כי אחד המאפיינים של המדינה המודרנית הוא
    המונופול שהיא נטלה לעצמה על אלימות. רק למדינה מותר להיות אלימה. רק למדינה מותר להחזיק צבא, כלומר ללמד את האזרחים להרוג. רק למדינה מותר להחזיק משטרה ושב"ס, כלומר אזרחים שתפקידם לשלול את חירויותיהם של אזרחים אחרים, אשר עברו על החוק, ואף להשתמש בכוח פיזי "סביר" בעת הצורך. רק למדינה הרשות לחוקק חוקים המסדירים את חייהם של כל האזרחים, בין אם ירצו בכך ובין אם לא; ורק בידיה הרשות להחזיק מערכת שופטת ומערכות ביורוקרטיות מסובכות אחרות ששולטות בחיינו, ממחיר הלחם ועד שער הריבית, מרישוי נהיגה ועד סדר יומם של פעוטים בני חמש ב"חינוך חובה". בקיצור, ללא המונופול האקסקלוסיבי הזה של המדינה על אלימות, לא תיתכן יציבות המשטר הדמוקרטי המודרני, ולא נוכל ליהנות מחיים מאושרים ומוגנים.
    לפני שתתנפלו עלי, מילה להגנתי: לא כתבתי את זה כדי להשמיץ את הדמוקרטיה המודרנית כי אם להפך! ההנחה היא שכדי לצמצם את האלימות למינימום, יש לרכזה בידי המדינה אולי, אם מותר לפנטז, צמצום שכזה של האלימות יביא בסופו של דבר להיעלמותה… "וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות".

    אפשר לשקר, אפשר להפריט

    אז מה קרה לנו? פשוט מאוד, תהליך המודרניזציה מתחיל תמיד עם צמיחתו של מעמד בינוני, בורגנות חרוצה ומשכילה, השמה לה למטרה את השחרור מעריצותן של מערכות מאובנות אחרות (אצולה, כנסייה וכו'). אנשים אלה חותרים לשינוי כלל-חברתי, פשוט מפני שהתקדמותו של כל אזרח תלויה בהתקדמותם של האחרים. אבל ככה זה רק בהתחלה. בימינו העולם נמצא במקום אחר. הבורגנות הזו כבר גמרה מזמן לספק את צורכיה הבסיסיים, אבל היא מכורה לתהליך ההתעשרות הבלתי פוסקת של עצמה. היא אינה זקוקה עוד לכל יתר האזרחים, לא כספקי שירותים ולא כעובדים, לא כיצרני תרבות ולא כמיישבי מרחבים. יתר בני האדם נעשו פשוט מיותרים. אז בואו נפריח סיסמאות על "כבוד האדם" ותוך כדי כך נמשיך לתמוך בתהליכים המעלימים אותם מעינינו (עברנו ליישוב קהילתי סלקטיבי, הצבענו בעד תהליך ההפרדה של הפלסטינים מאיתנו, ועל 60 אלף ילדים שמתים כל יום ברעב אנחנו רק קוראים לפעמים בעיתון).
    אחרי מלחמת "שלום הגליל" אפשר לשקר כל הזמן בעזרת השפה. לא מזמן חילקנו למשל פרסים על "אחדות חילוקי הדעות", כדי שיחשבו שאנחנו פלורליסטים, אבל בעצם אנחנו קונפורמיסטים לגמרי. יש רק מעצמה אחת (ארה"ב, או לחילופין מייקרוסופט), אבל למונופול המסוכן הזה על העולם אנחנו קוראים "נצחון הדמוקרטיה" ו"קץ ההיסטוריה".
    ובאופן דומה אפשר גם להפריט הכל, כדי שהבורגנות הנ"ל תוכל להיפטר ממגבלות המשטר הדמוקרטי הקלאסי, ולהתעשר כאוות נפשה, אבל להציג את זה כ"עתיד טוב לכולנו". אז מה הפלא שהאזרחים קלטו את המסר והנהיגו תהליך נרחב של הפרטת האלימות? גברים מכים בנשים (לאו דווקא ב"נשותיהם"), שוטרים באזרחים (בעיקר ערבים ומזרחים), חיילים בפלסטינים כבושים, תלמידים בחבריהם. אזרחים טובים אנחנו, לא מטומטמים. אנו מבינים כי העיקרון הוא "כל דאלים – גבר". בתרגום מילולי - מי שחזק יותר, מתגבר. ולא במקרה, מי שחזק יותר הוא גם "אלים" וגם "גבר".
    נבהלה המדינה עד מאוד ממראה עיניה, והחלה ליזום פרויקטים חינוכיים שונים ומשונים להתמודדות ב"אלימות". שהרי במסגרת ההפרטה לא עלה בדעתה כלל להפריט את המונופול על האלימות! שימשיכו לאחוז בו השולטים בכל יתר מנגנוני החברה והכלכלה, השיח והתקשורת! חוצפה של ילדים סוררים, המבקשים לעצמם פרוסה מעוגת האלימות! הפרט – ומשול!
    חבל על הזמן. אי אפשר להפריט ולמשול בו זמנית. כי ההפרטה מפריטה בהכרח גם את האלימות. זהו השלב הראשון בדרך לאנרכיה. בשלב השני הדרך מובילה למשטר פאשיסטי של ממש.
    אז חג שמח לכולנו, אזרחיות ואזרחים, ערבים ויהודים ועובדים זרים, חילונים ומסורתיים ודתיים. תהיה שנה טובה יותר עם קצת ריסון של האלימות האמיתית, זו של הממסד ושל האליטות דווקא.

    לאה שקדיאל, אשת חינוך, דתייה, מתגוררת בירוחם

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים