טוּ לֵייט בייבי

"טפסטרי" (Tapestry) של קרול קינג משנת 71' היה אחד האלבומים האחרונים של דור הבייבי בומרס. הילדים שהתעוררו לצלילי "רוק מסביב לשעון" והתבגרו עם דילן והביטלס, השכיבו את ילדיהם לצלילי בלדות הפסנתר של קינג וקולה החם. ובתור אלבום סיכום, היה זה אכן אלבום פנטסטי. רווי בשירים טובים וביצועים כנים ומרגשים, היה "טפסטרי" לאחד התקליטים הכי נמכרים בכל הזמנים, ושהה יותר מ-6 שנים במצעד המכירות האמריקני. קינג הגיעה בו לשיאה היצירתי כמלחינה ומבצעת, אלא שמאז לא הצליחה לשחזר ולו במעט את אותה רמה שהפגינה בו. וזה די מפתיע ומאכזב כשחושבים על מי שהיתה אחת הנשים היוצרות הכי חשובות של המוזיקה הפופולרית האמריקנית במאה העשרים.

לאחרונה יצא אלבומה החדש, "Love Makes the World", אלבום לא גדול, לא חשוב במובן כלשהו, אפילו אנכרוניסטי בכמה רצועות, אבל קינג מוכיחה בו שלא איבדה לחלוטין את הכשרון שלה למלודיות, וכזמרת נותרה משובחת. כמי שנולדה יהודיה מבית ניו-יורקי טוב למשפחת קליין, התאפיינה קינג ביכולות די מדהימות בכל הקשור למוזיקת נשמה וגוספל. כמו יהודים רבים מבני דורה (פיל ספקטור, אלי גרינוויץ', ג'ף בארי וסינטיה וייל) ודור ותיק יותר (ג'רי ליבר, מייק סטולר ודוק פומוס) היא השכילה לכתוב כמה מהקלאסיקות הכי גדולות של מוזיקת הנשמה של הסיקסטיז, ביניהן "האם עדיין תאהב אותי מחר?" (אותו נתנה ל"שירלס") ו"אתה גורם לי להרגיש כמו אשה טבעית", שהתפרסם בביצועה המופתי של אריתה פרנקלין. בין לבין היא ניפקה יחד עם בעלה הראשון, ג'רי גופין, עשרות להיטים ללהקות שחורות שנכנסו למשרדי ה"בריל בילדינג אופיס" בניו-יורק כדי לקנות שירים.

אלישיה קי משומנת

"Love Makes the World", ממשיך באופן מוזר מהמקום בו עצר "טפסטרי". הוא נשען על לחני נשמה וגוספל של קינג, שמותכים לבלדות נוגות, בהחלט יפות בחלקן, שהופכות אותו לאלבום הכי שלם של קינג מזה 25 שנה - שנים שהיו עבורה מבישות למדי, עם שורה של אלבומים חלשים. הבעיות באלבום של קינג לא טמונות כל כך בשירים אלא בעיקר בהפקה. את האלבום הפיקו קינג והומברטו גאטיקה, שעבד בעבר עם סלין דיון, והצליל שניפק - גם אם הוא מתכתב עם R&B עכשווי - נשמע חלבי מדי. יחד עם הלחנים הרכים של קינג, התוצאה נשמעת כמו גרסה משומנת ומבוגרת של אלישיה קי.

האלבום מתפוצץ מרשימת אורחים, ביניהם סלין דיון, בייבי פייס, וינטון מארסליס, קי.די לאנג ואחרים, שלא ממש תורמים משהו מלבד את שמם. עניין שמעלה את השאלה בלתי-נמנעת: מה, לכל הרוחות, כל הסופרסטארים האלה צריכים את רשימות האורחים המטופשות האלו? מאידך, הם לא ממש מזיקים, רק שקרול קינג בת ה-59 מודל 2001 נותנת פרשנות חדשה למונח "איזי ליסנינג". אצל קינג ההבדל בין שיר חם ומלטף לבין קיטש הוא דק, ויותר מדי פעמים באלבום נפרץ הגבול לכיוון השומן. האלבום קליט אומנם בשמיעה ראשונה, אבל קשה לי להאמין שהוא ישרוד 30 שנה כמו יצירות המופת שלה. יש באלבום לא מעט להיטים בפוטנציה, אבל הפייבוריטים שלי הם, "אתה יכול לעשות כל דבר", "לא עמדתי להתאהב" ו"Oh No Not My Baby", שלושה שירי נשמה שמציגים את קינג בשיא הרלוונטיות שלה. מאידך "הסיבה" ו"יום שני בלעדיך" נשמעים כמו איזי ליסנינג של האייטיז, וזה כאמור לא לטובה. "Love Makes the World" רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא קרול קינג טהור, וזה, כשלעצמו, סיבה מעודדת בשביל מעריציה לבדוק אותו.