בריטני, איך גדלת מיידלע

1. בריטני, איך גדלת?

בריטני ספירס מעוררת תמיהה מרגיזה למדי. איך מצליחה הבחורה הזאת להטיף בכל הזדמנות נגד קיום יחסי מין לפני הנישואים בעוד היא מתחפשת לפרחה כבדה ומתנהגת כמי שעושה דרכה מחדר המיטות למוטל דרכים זול? ישנה עוד תמיהה מרגיזה לא פחות לגבי נסיכת הפופ והיא עוסקת במידת החזייה שלה. בעבר הלא רחוק היא נזקקה לחזיות מרופדות ומעצבות ששיפרו את מידותיה הצנועות. מאוחר יותר נוצר הרושם שמידותיה זכו לתוספת מכובדת והיא מיהרה להסביר שלא מדובר בהתערבות כירורגית אלא בתהליך טבעי של התבגרות בריאה. אולם למראה ההבדלים הבולטים בין שתי התמונות שלה (כאן מימין) ובהתייחס לעובדה שהעליונה מופיעה על שער גיליון נובמבר של "אנטרטיינמנט וויקלי" והשניה פורסמה רק חודש מאוחר יותר, על שער גיליון דצמבר של המגזין "רולינג סטון", נוצר הרושם שמישהו פה לא מספר את כל האמת. המסקנות המתבקשות הן שבריטני פשוט אכלה הרבה פחמימות בחודש המדובר או שהיא כן עשתה ניתוח אבל טרם התעוררה מההרדמה. (רונן בודוני)

2. בא לשכונה חיידק חדש

במשך חודשים ארוכים, כשאסור היה להזכיר את המילה "רייטינג" בביתם של זכייני ערוץ 2, הכוכב האמיתי של הערוץ המסחרי היה אֶלְקָזָאִי, החיידק הפרו-ביוטי. הגיבור המודרני, התחבא ב"אקטימל" של שטראוס ותרם למערכת החיסונית ולפעולת המעיים התקינה שלנו. בנוסף, תפקיד חשוב לא פחות, ניפץ את הסטיגמה הגורפת לפיה "כל החיידקים רעים" או "חיידק טוב הוא חיידק מת". וגם השם אֶלְקָזָאִי, הדיף ניחוח רומנטי-אקזוטי, מין שילוב של צרפת עם מלחמת הכוכבים. אבל לא לעולם חוסן.

בימים האחרונים עלתה למסך פרסומת חדשה, בכיכובה של שירז טל, בה היא מפארת את סגולותיו של איזה "דנונה" חדש. הקריינות בסוף מסבירה כיצד פועל החיידק החדש - ביפידופלומגון. חוזר שנית: בִיפִידוּפְלוֹמְגוֹן. מה עם אֶלְקָזָאִי? לשטראוס פתרונים. שיחה למוקד שירות הלקוחות בעניין הבדלי התפקידים בין ביפידופלומגון לאלקזאי העלתה ששניהם, פחות או יותר, מטפלים במערכת החיסונית ובפעולתם התקינה של המעיים.

ניתן לכנות אותי "שמאלן ביולוגי" אבל נדמה לי שיש יותר משמץ של ציניות בהתנהגותם הקלוקלת של אנשי שטראוס. כעת, משהגיעו למנוחה ולנחלה, הם נוטשים את החיידק הטוב שהביאם להישגים. אלקזאי עשה את שלו, אלקזאי יכול ללכת. דווקא בתקופת מיתון, הם שוללים ממנו את אור הזרקורים ומטפחים את הכוכב הבא שלהם. אין יותר הזמנות חינם למסיבות; תמו ימי הזוהר; ומה הוא יעשה עכשיו? ילך לתנובה? יצטרף למחלבות גד?

ועוד בקשה לסיום: בפעם הבאה שאתם פותחים אקטימל, ליחשו פנימה מילות חיבה רכות, תנו לאלקזאי לדעת שלא שכחתם אותו. (נועם שגב)

3. האם כולן בהריון?

סוף סוף מישהו אומר את זה בקול כמעט רם. הדמות הנשית הסקסית ביותר, מבחינת הישראלי/ת, היא אשה בהריון. הריונית. בדרכה-לעבדות-גרבר. אחרת קשה להסביר את גילויה הפתאומי של ההריונית כמשווקת המכירות מספר אחת: בפרסומת לדלק פז, במסגרתה כורעת אשה ללדת דווקא בתחנת דלק; בפרסומת ל"בזק בינלאומי" במסגרתה מקבל הבעל שיחות מכל העולם, בעוד אשתו ההריונית יושבת חסרת-מעש ברקע; בפרסומת לגלידת "קרמיסימו" בה מתענג התינוק שטרם נולד בכל פעם שאימו מלקקת עוד כפית של קלוריות בטעם וניל; ובעיקר בפרסומת לקפה נמס עלית, במסגרתה מחוללים הבעל והאשה סביב צנצנת הפלאים ובה האבקה הדקה, שאגב לחלוטין לא מומלצת לנשים בהריון. האם עדר השמנות אמור לשכנע אותי במשהו, מלבד באמונתם הבסיסית של המפרסמים כי קהל היעד הוא חובב הריון או נמצא באחד בעצמו? תמוה. (רענן שקד)

4. למה המוזות קוראות שירה?

שר המדע, התרבות והספורט, מתן וילנאי, קיים בתחילת השבוע כינוס חירום בעקבות הצעת האוצר לקצץ 25 אחוזים מתקציב המשרד. קיצוץ שכזה, של כ-110 מיליון ש"ח מתקציב כולל של 500 מיליון ש"ח, הוא מכת מוות לשלושת התחומים עליו אמון המשרד. מלכתחילה ראוי לשאול איך - שלא בדומה לשאר המדינות הנאורות - כל אחד מהתחומים החשובים הללו לא זוכה להתייחסות עצמאית, או לחליפין מה זה אומר על סדר העדיפויות של מדינת ישראל. איך קרה שעם הספר הפך לעם שבועט בכל מה שמרכיב את חוסנו הרוחני, זה שבעתות משבר אמיתיות עוזר לנו להתמודד עם כל צרה שלא תבוא?

באולם בסינמטק תל-אביב הצטופפו השמנה והסלתה של עולם התרבות הישראלי. הם היו עסוקים בעיקר בלהוציא קיטור, לשכנע את המשוכנעים, ולקרוא שירים. אין מהפכות שקטות, וקריאת שירים לא ישנו סדרי עדיפויות. תיאטרון, בניגוד למה שחושב הרב עובדיה, הוא לא אוסף של ליצנים; אנשי קולנוע לא משחקים בכאילו. "אמנות או נמות", אומר הסטיקר שהוציא לא מזמן איגוד שחקני המסך. בשעה שהתותחים רועמים, בשעה שמכריזים על התרבות הישראלית מלחמה, למה המוזות קוראות שירה? (מרב יודילוביץ')

5. עברית ספה כשה?

אולי לא שמתם לב. אני דווקא כן. אינני אומר שאני חף משגיאות ושאי אפשר לתלות שגיאה קטנה בעברית ללחץ של המדברים בפני קהל או מצלמות טלוויזיה אבל הייתי מצפה מאנשים שנפלה בידם האפשרות הזו - במיוחד אם מדובר בנבחרי ציבור או עיתונאים ותיקים - שיקפידו בקלה כחמורה.

כך קרה שהתאכזבתי מאוד לצפות בשר התרבות, מתן וילנאי, משיב לשאלה בכתבה של חדשות ערוץ 2 ואומר בהקשר לקיצוץ בתקציב משרדו שיש "לתקן את המוּעוות". כך קרה גם שליבי נחמץ כשצפיתי בפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר מבאר במהדורת החדשות של ערוץ 2 את התוכנית להבראת המשק במלים "הנוצות מהתרנגולת ששמה הפחתת הריבית עדיין לא מוּרטו". וכך קרה שלמורת רוחי צפיתי בראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, תוקף את שמעון פרס בקשר לשיחותיו עם אבו-עלא במילים "הידיעות על השיחות שפורסמו ביומיים האחרונות...". אין מלים. (רונן בודוני)