שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מחמוד דרוויש: "הייתי רוצה שישראלים יקראו אותי"

    לקראת יציאת תרגום נרחב של עבודותיו לאנגלית דרוויש מדבר על קשיי הספרות הפלסטינית

    "פלסטין היא מטפורה של גן העדן האבוד, ייסורי הגירוש, הנישול והגלות, וכוחו האוזל של העולם הערבי מול המערב", כך טוען המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש בראיון לאתר האינטרנט של הניו-יורק טיימס, לרגל יציאת תרגום של עבודותיו לאנגלית.
    דרוויש, 59, נולד בכפר שנהרס בשנת 1948 על-ידי חיילים ישראלים ועבר עם משפחתו ללבנון. הריסת ביתו ופינוי הכפר בו נולד באה לידי ביטוי ברבים משיריו ובולטת בעשרות ספרי השירה והפרוזה שהוציא עד כה לאור. ספריו של דרוויש מכרו מיליוני עותקים ברחבי העולם והפכו אותו לאחד הכותבים המוכרים ביותר בעולם הערבי. "אנשים רבים בעולם הערבי חשים ששפתם נמצאת בתקופת משבר", אמר מבקר השירה הסורי סובחי חדידי לטיימס, "זו לא תהיה הגזמה לומר שמחמוד נחשב למושיע השפה הערבית במובן זה".

    מתקשה לכתוב ברמאללה

    לדבריו של דרוויש הוא מתקשה לכתוב בביתו ברמאללה: "שירה דורשת מנוחה. המצב ברמאללה לא מאפשר לי את הלוקסוס הזה. להיות תחת כיבוש, תחת מצור, מצב זה לא נותן השראה טובה לשירה. עם זאת אני לא יכול לבחור את המציאות בה אני חי, וזו הבעיה העיקרית של הספרות הפלסטינית: אנחנו לא יכולים לשחרר את עצמנו מההוויה ההיסטורית".
    ברחבי ארה"ב יצירותיו הספרותיות של דרוויש לא מוכרות במיוחד, ומעטים מספריו תורגמו לאנגלית. עם זאת נראה שבקרוב ההכרה בדרוויש תגיע גם לשם. בחודש נובמבר האחרון זכה בפרס קרן לנאן בסכום של 350 אלף דולר, המוענק ליוצרים המקדמים חופש תרבותי. הנהלת הקרן אמרה אז, כחלק מההחלטה להעניק לו את הפרס ש"שיריו של דרוויש צורבים, מדויקים ויפים. הוא הפך לקולם של אנשים שלא היו נשמעים בלעדיו". קרן לנאן מממנת בימים אלה תרגום לאנגלית של עבודותיו החשובות של דרוויש, שיצאו לאור במהלך הסתיו הקרוב על-ידי אוניברסיטת קליפורניה. "לפרס יש ערך מיוחד בגלל שהוא מגיע מארה"ב", אמר דרוויש, "אני מייחס לו גם חשיבות פוליטית, אולי כמייצג הבנה טובה יותר לתפקיד שמילאתי בארצי".
    דרוויש פעיל בפוליטיקה הפלסטינית משנות ה-70 המוקדמות, במהלכן ניהל את מרכז המחקר של אש"ף בבירות, לבנון ובשנת 1988 הוא כתב את מגילת העצמאות הפלסטינית. במחווה נדירה בעולם הספרות הערבי הציג דרוויש עבודות של כותבים ישראלים במסגרת העיתון "אל-כרמל", אותו הוא עורך. במרץ 2000 יוסי שריד, שר החינוך דאז, הציע לכלול מספר משיריו של דרוויש בתכנית הלימודים בבתי-הספר בישראל. אחרי שגורמים מהימין הודיעו שאם ההצעה תתקבל הם יפרקו את הקואליציה, אמר ראש הממשלה המכהן, אהוד ברק: "מדינת ישראל אינה מוכנה עדיין ליצירותיו של דרוויש". בתגובה לכך אומר דרוויש: "הישראלים לא מעונינים ללמד את הסטודנטים שלהם שקיים סיפור אהבה בין משורר ערבי לארץ הזו. הייתי רוצה שהם יקראו אותי רק על-מנת ליהנות מהשירה שלי, ולא כנציג של האויב".

    מכור לגלות

    לדברי המשורר בשנים האחרונות שירתו קבלה פרספקטיבה רחבה יותר והיא מושפעת מאד מהמיתולוגיה היוונית, הפרסית והרומאית. "החשיבות של השירה לא נמדדת בסופו של דבר במה שהמשורר אומר, אלה באיך הוא אומר זאת", טוען דרוויש, "אני מאמין שכיום המשורר מחויב לכתוב את הבלתי נראה".
    למרות שהוא חי כיום תחת הרשות הפלסטינית, הוא עדיין רואה את עצמו כמי שחי בגלות: "מעולם לא הייתי בגדה המערבית קודם לכן", הוא אומר, "זאת לא המולדת הפרטית שלי ובלי זכרונות אין לך מערכת יחסים אמיתית עם המקום בו אתה חי. בניתי את המולדת שלי, אפילו ייסדתי מדינה משלי באמצעות השפה". במהלך השנים דרוויש טוען כי למד להתייחס לגלות כאל מונח פילוסופי: "גלות אינה רק קונספט גאוגרפי. אתה יכול להיות גולה במולדתך, בביתך, בחדרך. זו לא רק שאלה פלסטינית. אפשר לומר שאני מכור לגלות? אולי. האם הגלות אינה אחת ממקורות היצירה הספרותית לאורך ההיסטוריה? אדם שמתקיים בהרמוניה עם החברה בה הוא חי, עם התרבות שלו, עם עצמו, לא יכול להיות יוצר".

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים