פיסת חוף לא מורעלת

הוריי סיפרו לי בילדותי על הגמלת, כך קראו לשיירת הגמלים שהיתה פוסעת בנחת על חוף ימה של תל-אביב, כדרך שגמל פוסע כאשר אין לו סיבה להזדרז, עמוסה לעייפה בשקי זיפזיף שהיו נכרים מחולות הזהב של הארץ.
אמי אף סיפרה כיצד היא ואחיה היו מתחרים מי יעבור בריצה מתחת לבטנו של גמל פוסע, מבלי להירמס מתחת לכפותיו הגדולות והרכות. גם בציוריו המופלאים של נחום גוטמן, שרשם את שנותיה הראשונות של תל-אביב, היו גמלות מנקדות את הניר, פוסעות עם צווארים דמויי סימן שאלה על החוף, שנראה למרחוק, באין חומת מלונות ומבנים כעורים להסתירו, וגם הן, בציורים, היו עמוסות לעייפה בזיפזיף לבנות את הארץ.
הזמנים הרומנטיים האלה בין שתי מלחמות העולם חלפו לפני יותר מיובל ועוד מחזור שמיטה שלם. יהודים לא מוליכים גמלים לשום מקום, ערבים אינם בנמצא כדי לעשות זאת, לכרות זיפזיף זו עבירה על החוק, ובכלל החוף שלנו כבר בנוי, מכוסה בטון ומלט, נגוס במרינות, נבזז על-ידי חמדנים שבנו בלי חוק ולעתים איתו - מכופף מעט - בתי עינוגים ומשכנות פאר, מעוקל ומופקע מרשות הציבור בידי הצבא או בידי רשות הטבע והגנים, ועוד כיוב ניחתו על קו החוף שלנו ועל רצועת החולות הזהבהבים-צחים שבעורפו, עד כי נותר נכלם וחבול ואין בו מתום.
כתם אחד מזער יש בו בחוף, שאמנם שיירות גמלים עמוסי זיפזיף כבר לא פוסעות בו, אבל שקמים מטילות צל ענק עוד יש בו, ושקעים קטנים בחול יש בו, דקלים מבצבצים מהם כי גומות מים לוחכות את שורשיהם, וכרמים שהיו של אנשים שלא ישובו עוד לבצרם נשרכות על החולות, ורק יודעי חן יודעים היכן הן, כדי לבוא אצלן, לבצור את פריין ולארות את צופן בטרם יתסיסום ליין, ושיחים גדולים מנקדים אותו, וגם חבצלות של חוף ונר הלילה וקריתמון ימי ולוטוס; וגם מכרסמים ורמשים, נחשים ועופות, טורפים ונמלטים - כולם חיים כאן ביתמות הגדולה הזו, ואין הם יודעים כי יתומים הם, שכן בינתם בינת חיות ולא בינת אדם.

ובאו ימות משיח

כשמביטים אל כל הזהב הזה, הנדמה כמו ים גלי, שאין בו כחול וכרבולותיו ירוקות באין קצף, יש והוא נראה כעריסה ענקית שחובקת את כל שבה, מערסלת אותו בעדינות ומלטפת במיליארדי גרגרים בהירים הגולשים מכרבולות הים הזה אל השקעים. ברוח הצהריים גוברת הטלטלה העדינה והחול מטפס אט-אט במדרון, מסתלסל מעט מעל שיא הגל הזהוב ונצמד אליו באין רואים.
הים הבהיר הזה דחוק בין מצודת החוף הערבית הגדולה - מינת איסדוד - במבואותיה של אשדוד, וזו משלחת את מבואותיה עוד דרומה, לנגוס בחול, לחמוס את גבעותיו ולדרסו כדרך שעשו בת-ים וחולון וראשון-לציון ותל-אביב ואשקלון.
מדרום גובלים החולות בצבא לרוב ובגדרות, בנמל ובעיר אשקלון, ומזלו של אותו כתם מזער שהצבא חוצץ בין אשקלון ובינו, שאחרת רע ומר היה גורלו.
הבוקר הצח הוא הספר הפתוח בחולות האלה, שבלחות של הלילה החולף והשחר הבוקע ממנו, הוטבעו בהן מדרכי רגליהן של החיפושיות; אלה דהרו על פני החול והותירו אחריהן שובל דרכים כזחלים של טנקים, ומשולשי עקבות של ציפורים שניתרו כה וכה, בין השקעים הקטנים והארוכים של הגרבילים והירבועים.
פה ושם כבר נרמסו העקבות, ואם ג'יפ רהבתן או טרקטורון זועם חולפים פה, כי אז נפרעים דפי הספר הפתוח, ואין יודע אם שועל הוא שרדף אחרי הכרוון או אם דרבן נבר בעצבנות בין שורשי ידיד החולות. האם הנחש הוא זה שעקב אחרי העפרוני או שחרורית חמקה ממקורו של ציידה.
בפינה המרוחקת של החולות האלה כרו כורכר, כרו זיפזיף, כרו חומרים שיפים הם לבניין מקומות וכרייתם מותירה מקומות אחרים עלובים ומחוטטים. שיחק מזלה של אותה פינה מרוחקת שכרו בה ונתמלאו חטטיה וגממיותיה במי תהום. כדרך שהילדים חופרים על חוף הים ובתחתית הבור, בקצה ידם, נקווים מים, כך גם כאן.
ומים פירושו צמחים ואלה פירושם עוד צמחים, וכך נולך הסבך ובאו העצים והחיות וגן עדן של בריכות נולד פה בטעות. זריזים, שקודקדם עמוס במחשבות כיצד להפיק את מלוא ההנאה מן הקיים, טרחו והשיגו זיכיונות להשיט סירות במי הבריכות, ואחרים - להביא שומרים בלילות שישמרו על חוגגים. אף אותם מביאים תמורת ממונם ומשמיעים להם מוזיקה מחרישת אוזניים, והמאזינים לה מפזזים לקצבה ומניפים ידיים ומטלטלים כל מה שמיטלטל בגופם בדבקות ובלהט, כאילו מיד יבוא הגואל, בידו האחת יטה על ים החולות וכל הצבאים והקיפודים והשועלים יצאו במחול אחרית הימים, ובידו השנייה יטה על הרשעים שחומדים את החולות האלה ויקברם עמוק מתחת לכרבולות החול ובאו ימות המשיח.

איך מגיעים

אפשרות אחת היא דרך בית ספר שדה שקמים, באתרו של קיבוץ ניצנים. יש לסטות מכביש מס' 4 מאשדוד לאשקלון, לפי השלט המורה לחוף ניצנים. אפשרות אחרת היא מהקצה הדרומי של אשדוד. בכל מקרה, התנועה בחולות אפשרית רק ברגל או ברכב שטח, בשבילים הקיימים בלבד. עוד בסביבה: 1. חוף זיקים ומאגר נחל שקמה, בעיקר כאשר הוא מלא, או מלא בחלקו אחרי שטפונות חורף. 2. עתיקות אשקלון וחוף הים מול שרידי העיר העתיקה. 3. גשר עד הלום במבוא הדרומי של אשדוד והארמון, הוא בית ספר שדה שקמים. שני האתרים קשורים לקרבות הגבורה והבלימה מול הצבא המצרי הפולש במלחמת העצמאות.