דודי זילברשלג מכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ

ביקורת פנימית היא דבר מצוי מאוד בחברה החרדית, אך היא נעשית בחדרי חדרים. כראוי לקבוצה החשה כנתונה במצור מתמיד ולא רוצה לספק נשק בידי אויביה, נשמר על פי רוב הכלל ש"את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית". המהדרין בציבור החרדי מחמירים ומקפידים לכבס כביסה מלוכלכת זו כשהחלונות סגורים ובחושך, כדי שאפילו המכבס עצמו לא יראה את הלכלוך.
אחד החריגים בעניין זה הוא איש התקשורת החרדי דודי זילברשלג, המו"ל של העיתון החרדי "בקהילה". האיש, שבעבר הצטיין במתיחת ביקורת קשה על תופעות כגון אי קבלת בנות ממוצא מזרחי לסמינרים, מתח לאחרונה ביקורת אפילו על "ההיגיינה האישית" של החרדים.
לפני שלושה שבועות פרסם זילברשלג בטורו הקבוע ב"בקהילה" ביקורת פנימית חריפה וחסרת תקדים על התנהגות הציבור החרדי. תחת הכותרת "נימוסין אינם חוכמה יוונית" טען זילברשלג כי יש צורך במפנה בחברה החרדית "בכל הנוגע לכללי התנהגות בין אדם לחברו, הליכות נימוסין ודרך ארץ" וטען כי "הלוקים בהתנהגות נמוכה זו חוצים את כל המחנות ולמגינת לב, גם יהודים מכובדים ונשואי פנים, בין הנכשלים".
בין היתר הזכיר זילברשלג את העישון חסר ההתחשבות במקומות ציבוריים, את הטלפונים הסלולריים המפריעים באמצע התפילה, בשמחות, בהספדים, בדרשות ובאזכרות. בהקשר לתורים במרכולים ובתחנות האוטובוסים, טען זילברשלג כי "בניגוד לגרועים שבאומות העולם שכבר הסתגלו לעמידה בתור", בציבור החרדי ניתן כל יום "לראות ילד רך בגובה הדלפק במכולת השכונתית, שזכותו להיענות נרמסת בידי גדולים ממנו". וכאילו לא די בכל אלה, מתח זילברשלג ביקורת אפילו על נושא שהעיסוק בו "מעורר גועל" כדבריו, נושא ההיגיינה האישית בציבור החרדי.

"גלדיאטורים, תליינים, עולם תחתון"

פרסום המאמר הנזכר לעיל עבר יחסית בשקט, למעט אי אלו איומים טלפוניים, אך נראה כי בשבוע האחרון שם זילברשלג את נפשו בכפו כשהעז לשבור את הכללים ולצאת במתקפה חזיתית נגד "הקנאים" (המכונים בעגה החרדית: "הקנואים") - האידיאולוגים החרדיים הנוקשים אשר לא מהססים לצאת גם נגד גדולי הרבנים כאשר הם חשים כי רבנים אלו מובילים מגמה של שינוי, ולו הקל שבקלים, בחברה החרדית.
במאמר שפרסם זילברשלג בעיתון "בקהילה" תחת הכותרת "כת הקטרוג והשלילה" הוא מכנה אותם "כת של מיעוט שולי המתיימרת לשלוט על הדעות והמחשבות של היהדות החרדית" ו"ערב רב רעשני ומאיים". זילברשלג מאשים אותם בהפעלת "גלדיאטורים ותליינים להורדת צדיקים מגדלותם", בשמירה קנאית "על גחלת המחלוקת והמדון שלא תכבה" ובכך שהם "פועלים לפי מיטב כללי העולם התחתון". מאמרו זה של זילברשלג עשוי לחולל סערה שכן יש בו הכרזת מלחמה על הקנאים, קריאה לא לתת להם כוח גם בנושאים שאינם שנויים במחלוקת, ואף ביקורת על אופי המאבק החרדי נגד חנות הצילום "פוטן אלן", אותו כינה "מאבק ראוי בסגנון פסול".
חזית ההתקפות נגד זילברשלג עשוייה להתרחב בעיקר כיוון שהעז לבקר, אם כי בעדינות ובמרומז, את ההנהגה המרכזית של הציבור החרדי על כך שהיא מעניקה להם כוח וחוסן ולעתים נגררת אחריהם. מעת לעת נשמעת בציבור החרדי הטענה הקשה, הכמעט "אפיקורסית" בעידן בו הפך ערך הציות והאמונה ב"דעת תורה" לערך מרכזי, כי מי שמנהיגים את העולם החרדי למעשה הם דווקא אותם "קנאים" ולא גדולי התורה אשר חוששים מהם.
הד לטענה זו המהווה ביקורת חריפה נגד ההנהגה הרבנית, ניתן למצוא בין השיטין גם אצל זילברשלג אשר כותב כי הקנאים עברו ממצב שבו היו "מורים את מוריהם" למצב שבו הם "רודים במוריהם, ואין כאן מקום להאריך". בהמשך הוא כותב "לעתים נדמה שדווקא הזרם המרכזי ביהדות החרדית, שאלופים לראשה גדולי וצדיקי הדור, מעניק חוסן וכוח לכת השוללים הזו ולעתים כולנו נגררים שלא בהיגיון ושלא בצדק אחר השוליים הסהרוריים ועוד במקומות שהסולידריות מסוכנת".

"היו שורפים לרב שטיינמן את הבית, כמו את 'פוטו אלן'"

זילברשלג מאשים את הקנאים ב"גימוד קומתם של גדולים וצדיקים" וב"פשע עקירת קהילות שלמות מכלל ישראל... מדי תקופה הם מוציאים קהילה קדושה כזו או אחרת שאינה סרה למשמעתם מכלל ישראל". הנשק המרכזי של "הקנאים" הוא שימוש נרחב ב"פשקווילים" (כרוזים) ובמודעות רחוב, בהם מושמצים גם גדולי תורה מרכזיים וקבוצות חרדיות שונות אשר מוקעות ו"מוצאות" אל מחוץ למחנה.
במאמרו הוא טוען כי דווקא אלו שהושמצו על ידי הקנאים זכו לפריחה, הוא מזכיר גורמים שהושמצו בעבר על ידי הקנאים, ביניהם את חסידות בעלז, את חצר קרלין, ואת "המתמידים", שמנהיגם הרב לייב מינצברג מושמץ מאוד לאחרונה. נראה כי בכדי לא להכעיס יתר על המידה את האנשים הלא נכונים, לא מזכיר זילברשלג את ש"ס ואת חב"ד שהוצאו בעבר אל מחוץ ל"כלל ישראל", בנוסף, אולי בכדי לגבש חזית רחבה, הוא מזכיר גם את ההתקפות שספג מהקנאים פוסק הדור הרב יוסף שלום אלישיב ואת גדול המושמצים של העת האחרונה - הרב הליטאי אהרון לייב שטיינמן.
על הרב שטיינמן, הנחשב למנהיג הליטאי השני בחשיבותו ואשר הותקף קשות בין היתר בשל תמיכתו השקטה בנח"ל החרדי ובשל מגמות לשינוי מסלולי הלימוד לנשים, כותב זילברשלג כי אילו היה מתגורר ברחוב יחזקאל סמוך לפוטו אלן, "מצבו לא היה שונה וגם ביתו היה עולה בלהבות".
את מאמרו מסיים זילברשלג במסקנה המתבקשת לדעתו: "לא לתת להם כוח גם בנושאים בהם לכאורה הם צודקים כי המחיר הסופי נורא ואלים, הבה ונאמץ בנושא אחד את שיטתם, שיטת הקטרוג והשלילה. נאמר להם לאו רבתי".
דודי זילברשלג, אולי המסבירן החרדי המשובח ביותר בכל הקשור להופעות בכלי התקשורת החילוניים, סירב להגיב לכתבה זו ואמר כי "מדובר בעניין חרדי פנימי".

יציאת השבת

לעתים נהוג להאשים את החרדים כי הם חושבים שיש רק אמת אחת והיא נמצאת בידיהם. פעיל חרדי ניסה להמחיש את תפיסת עולמם של הקנאים, אשר לא מוכנים לקבל כי יש אפשרות לאמת חרדית אחרת מלבד האמת שלהם, דרך סיפור על גן העדן של חוג בריסק, מהחוגים האידיאולוגיים הנוקשים ביותר בציבור החרדי:
"אחד מצדיקי ישראל זכה לסיור בגן עדן, במהלך הסיור הראו לו את שכונות גן עדן של הציבורים השונים, של חסידות גור, של חסידות חב"ד, אפילו של ש"ס ועוד ועוד ועוד. לפתע הגיע לחומה ענקית שהסתירה בניין נטול חלונות. אמר לו המלאך שהדריך אותו בסיור: "זה הגן עדן של בריסק". שאל הצדיק "זה גן עדן זה? למה החומה? למה אין חלונות?". הסביר לו המלאך: "זה הגן עדן של בריסק, אם הם יראו שחוץ מהם עוד מישהו זכה להגיע לגן עדן, ילך להם כל התענוג".