התנחלויות: אין קונים

לאג, תושב מעלה-שומרון, יש צי של טרנזיטים להסעות. עד לפרוץ האינתיפאדה פרח ענף ההסעות בשטחים, והוא ראה ברכה רבה בעמלו. אלא שבחודשים האחרונים מושבתים הטרנזיטים. מארבי הירי המרובים בכבישי יש”ע השביתו את ענף ההסעות כמעט לחלוטין.

אג הצטרף איפוא לצבא ההולך וגדל של מובטלים בהתנחלויות היהודיות בשטחים - צבא שאליו הצטרפה לא מכבר גם בד, אם לחמישה ממעלה-אפריים. לפני זמן קצר היא עוד עבדה כמזכירה בירושלים, אבל בהתייעצות עם משפחתה היא החליטה שעדיף לה להישאר בבית ולא לפקוד את הכבישים יום-יום כבעבר.

היעדר הביטחון בכבישים גם השבית כמעט לחלוטין את חיי התרבות ואת הבילויים של המתנחלים. כבר לא יוצאים בלילות למסעדות, לבתי-קולנוע ולתיאטראות בעיר הגדולה הסמוכה שבתחומי הקו הירוק. זה מסוכן מדי. במקביל, גם חוששים אומנים רבים להגיע אל ההתנחלויות.

המחיר הכבד ששילמו המתנחלים בכבישי יש”ע במהלך חודשי האינתיפאדה הביא לא רק לאבטלה ולעוצר מרצון, אלא גם לנטישה של התנחלויות ולהתרסקות של מחירי הנדל"ן שם. מתנחלים רבים טוענים, כי למעשה לא קיים שוק דירות ביש”ע בגלל 2 סיבות עיקריות: אין שום ביקוש לדירות ברוב הגדול של ההתנחלויות, ובמקביל ירדו מחירי הדירות עד כדי כך, שהמתנחלים מסרבים למכור אותן במחירי הפסד מגוחכים. "אם אמכור את הבית במחיר של 50 אלף דולר, אני יכולה בכסף הזה לקנות אולי חדר אמבטיה ושירותים מחוץ ליש”ע", אומרת תושבת ההתנחלות רימונים, שרוצה לעזוב את היישוב.

ישנם מתנחלים שעזבו את יש”ע בלי למכור את בתיהם בהתנחלויות, ואלה נתקלים בבעיה כפולה: מצד אחד הם עזבו בית בהתנחלות, שעליו הם משלמים משכנתא ומיסים מקומיים; מצד שני, הם נאלצים לשלם שכר-דירה על דיור חלופי בתוך הקו הירוק. רבים מהמתנחלים שנותרו ביש”ע אומרים כי התשלום הכפול הוא שמונע מהם לעזוב את ההתנחלויות, אף שהיו רוצים בכך.

החרדים באים

חשוב להדגיש ששוק הנדל"ן ביש”ע אינו אחיד: "בערים כמו אריאל ומעלה-אדומים מוכרים עדיין דירות חדשות, ושוק הדירות בשתי ערים אלה פעיל באופן יחסי", אומר עוד נועם וייס, ממשרד שדות ושות', שעומד מאחורי עיסקאות נדל"ן רבות בשטחים. יתר על כן, היישובים החרדיים ביתר-עילית, קריית-ספר וחשמונאים קולטים כל הזמן תושבים חדשים. המשבר חמור במיוחד בהתנחלויות החילוניות שבעומק יש”ע, כגון גנים וכדים בצפון השומרון, שא-נור, מגדלים ומעלה-אפרים במרכז השומרון, רימונים ואדם מצפון לירושלים וכן כמה יישובים בבקעת הירדן.

חווה עמית, תושבת הישוב מעלה-אפרים, עזבה את ביתה לפני כמה חודשים ועברה להתגורר בראש-העין. מעלה-אפרים הוא יישוב גדול, יחסית, שבו מתגוררים כ-380 משפחות (כ-1,700 תושבים). שכונה חדשה שהקימה שם תנועת אמנה (הגוף ההתיישבותי של מועצת יש”ע) עומדת שוממת ומוזנחת. מתוך 34 בתים שהוצעו למכירה במעלה-אפרים נמכרו שמונה בלבד. תמורת השקעה ראשונית של 5,000 שקל בלבד ניתן להיכנס לדירה ביישוב. אבל למרות סל ענקי של מענקים, פיתויים והלוואות אנשים לא משתכנעים לקנות בית במקום, שהדרך אליו או ממנו עלולה להסתיים במוות או בפציעה קשה.

שוק הדירות מיד שנייה מת לגמרי. לחווה עמית יש במעלה-אפרים וילה של 9 חדרים עם חצי דונם גינה. אחרי כמה חודשים שהדירה עמדה ריקה היא הצליחה להשכיר אותה תמורת 125 דולר בחודש. אפילו הארנונה יקרה יותר. "על מכירה אין בכלל מה לדבר. היום אני לא יכולה לקבל כלום על הבית, ואין לו שום ערך. זה בית שבניתי במשך 22 שנים. עוד היה לי מזל שהצלחתי להשכיר אותו רק כדי לא לשלם ארנונה ואגרת שמירה". למה את מחכה? "אני מחכה שיהיה הסדר מדיני, כדי שיעריכו כמה הבית שלי שווה ויפצו אותנו, מה שיאפשר לנו לגור בכבוד במקום אחר".

מיכל, מורה ממעלה-אפרים, מתגוררת בקוטג' של 150 מ"ר.

כמה עולה בית כזה ביבנה או בראש-העין?

היא שואלת ומייד עונה: "לפחות 200 אלף דולר. ופה מוכרים דירות כאלה בסביבות 60-40 אלף דולר. 70 אלף דולר זה כבר מחיר בשמיים. אין כאן מכירה של בתים מיד שנייה. אפילו 20 אלף דולר אני לא אקבל על הקוטג'. יש אנשים שעזבו והשכירו את הבתים שלהם רק כדי לא לשלם ארנונה. אנחנו נמצאים במלכוד בלתי אפשרי". מיכל מספרת, כי אנשים שהשאירו בית סגור בהתנחלויות נאלצו לקחת משכנתא שנייה כדי לקנות בית בתוך הקו הירוק. אנשים שילמו משכנתא כדי לקנות בית בהתנחלויות ועכשיו, בגיל 50 פלוס, הם לוקחים משכנתא נוספת כדי לברוח מכאן.

אבי, תושב ההתנחלות מגדלים, עזב את היישוב בעקבות המצב הביטחוני, אבל החליט שלא למכור את ביתו. "אם יהיה שלום - אז נחזור הביתה. ואם יפנו אותנו - אז נקבל פיצויים. אני לא מתכוון למכור את הבית במחירים מצחיקים". מה אני יכול לקבל היום על וילה של 400 מ"ר?

שני היישובים החילוניים גנים וכדים בצפון השומרון מותקפים זה שנה וחצי על-ידי פלשתינים מג'נין

ומהכפרים הסמוכים להם. פיגועי הירי בדרך הביתה כבר גבו קורבנות בנפש. דב דויטש, תושב גנים, נפצע לפני כחודשיים בפיגוע ירי בדרך הביתה. הוא נפצע בכתף, ומצבו הוגדר קל עד בינוני. בנו בן ה-15 שהיה ברכב לא נפגע, אבל סובל עד היום מסיוטים. דב ומירי דויטש הגיעו לגנים לפני כ-6 שנים מנצרת-עילית, אבל עכשיו הם מצטערים על המעבר. "יש לי בית פרטי, אבל אני לא יכולה לקבל עליו שום מחיר", אומרת מירי. "ערך הדירות ירד, ואף אחד לא קונה. אנחנו שוברים את הראש איך לצאת מכאן. אנחנו לא יכולים לשלם את המשכנתא על הבית כאן, את המיסים ואת הארנונה וגם לשלם שכר דירה על בית בתוך הקו הירוק. היה לנו טוב מאוד לגור כאן, אבל לא כשיורים".

לאחר שנפצע פנה דב דויטש לח"כ מוסי רז (מרצ), וטען בפניו כי מתנחלים רבים הם שבויים של הממשלה. לדבריו, המדינה אינה יכולה לספק להם ביטחון, ולכן היא מחויבת לפתור את בעיות הדיור של המתנחלים באזורים אחרים בתוך הקו הירוק.

פיצוי למפונים

ח"כ מוסי רז הגיש לפני כשנה הצעת חוק לפיצוי מפוני הגדה המערבית וחבל עזה. רז מציע כי המדינה תפצה מתנחלים שמעונינים להתפנות מרצון. "ההצעה הזאת באה לעודד פינוי מרצון של תושבים ישראלים מיש”ע לתוך תחומי הקו הירוק על מנת להקל על המשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים", מסביר רז, "הממשלה משתמשת בעשרות אלפי המתנחלים, המעוניינים לעזוב את השטחים, כבני ערובה לצורך קידום מטרותיה הפוליטיות. אני קורא לראש הממשלה אריאל שרון: 'שלח את עמי'".

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה כי בתשעת החודשים הראשונים של 2001 נכנסו ליש”ע 2,500 משפחות יהודיות, לעומת 8,000 משפחות בכל אחת מהשנים שלפני כן. המשפחות שעברו ליש”ע הן ברובן (65%) חרדיות, שהשתקעו ביישובים החרדיים ביתר-עילית, קריית-ספר (מודיעין-עילית) וחשמונאים.

ראוי לציין כי באחרונה מסתמנת גם מגמה של כניסת חרדים ודתיים ליישובים שננטשים על-ידי מתיישביהם החילוניים. לפירסום רב זכתה כניסתם של אנשי חב"ד לכפר האומנים שא-נור - על אפם ועל חמתם של מעט החילוניים שעוד נותרו במקום. גם בשבי-שומרון ננטשה שכונה, ולתוכה נכנסו תלמידי ישיבה, שהתמקמו בבתי הרפאים. את ברוכים המתרוקנת איישו יוצאי מכינה דתית קדם-צבאית.

מסיכומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי ב-2001 גדל מספר המתיישבים היהודים ביש”ע ב-4.4%, לעומת 7.8% ב-2000 ו-8% בשנים שלפני כן. זאת, למרות הריבוי הטבעי הגבוה בהתנחלויות, שעומד על 3.1% בשנה (לעומת 1.1% באוכלוסייה היהודית כולה). הנתונים האלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עדיין מוטים כלפי מעלה, שכן אין הם לוקחים בחשבון רבות מהמשפחות שעזבו את בתיהן בלי למכור אותם ובלי להודיע על עזיבתן.

כאשר בתים רבים בהתנחלויות עומדים ריקים - למשל בגבעת-זאב מדובר בקרוב ל-600 יחידות דיור - ברור שהוויכוח על הדרישה להקפאת ההתנחלויות (כפי שמופיעה, למשל, בדו"ח מיטשל) הוא תיאורטי בלבד. בפועל ההקפאה כבר קיימת.

הקפאה תמוהה בהר חומה

השכונה שעוררה לפני 5 שנים סערה בינלאומית ולחצים אדירים להקפאתה - הר חומה בירושלים - אמורה היתה להתאכלס בעוד חודשיים. זה לא יקרה. הממשלה, בחשאי, האטה את הפיתוח במקום.

הקבלנים מתוסכלים. הם קיימו לא מכבר כנס חירום שבו הודיעו כי המניעים להקפאה הם פוליטיים.

נציגי משרד השיכון הוזמנו לכנס, אך לא הגיעו.

המבצע שיזם שר השיכון שרנסקי לעידוד הרכישות דווקא משך מתעניינים רבים להר חומה, אבל המכירות שם נעצרו בגלל עצירת הפיתוח במקום.

הניסיון לגלות את הסיבה להקפאה לא העלה דבר. במשרד השיכון הטילו את האחריות על העירייה.

לעומת זאת, מהעירייה נמסר, כי "אנו - יותר מכל גורם אחר - מעוניינים באיכלוס הר חומה לאלתר. עם זאת, לא ניתן להוציא טופסי איכלוס כל עוד לא מולאו דרישות החוק". מעבר לתשובה הלקונית הזאת לא קיבלנו שום הסבר.

שווים יותר ושווים פחות

שקיעת ההתנחלויות מתרחשת למרות שהמדינה מפלה לטובה את המתנחלים כמעט בכל תחום. למשל,

תמורת כל תושב בהתנחלויות משלמת הממשלה עד פי 8 מענק איזון מאשר עבור כל תושב בעיירת פיתוח (מענקי האיזון משמשים את הרשויות המקומיות למתן שירותים עירוניים). יוצא שאם משווים את מענק האיזון שמקבלת אופקים למענק שמקבלת המועצה המקומית הר חברון, מתברר, שכל מתיישב בהתנחלויות הר חברון שווה שלושה תושבים באופקים.

יתר על כן, בעוד שתושבי הנגב מקבלים זיכוי ממס מכוח חוק שהתקבל לא מזמן, ואשר הממשלה רוצה עתה לבטלו, הרי שהמתנחלים זוכים לאותן הטבות - ויותר - ללא כל חוק שמעגן זאת. למשל, הזיכוי ממס הכנסה בגובה 7% שניתן למתנחלים לא עלה להצבעה בכנסת ולו פעם אחת. כמו כן, מקבלים המתנחלים מענקים ברכישת דירה, מענקים להשקעות בתעשייה ובחקלאות, לימודי חינם בגני טרום-חובה, הנחה של 50% בנסיעות בתחבורה הציבורית ועוד.