"מדחת יוסף בכה שאציל אותו והלב שלי נקרע"

הייתם אבו טריף, בן 20, חי את הקרב על קבר יוסף כבר שנה ושלושה חודשים. מאז היום הארור ההוא שבו ראה הייתם כיצד חברו הטוב, שוטר משמר הגבול, מדחת יוסף, הולך וגווע מול עיניו – חייו אינם חיים. "אני מרגיש אשם במותו, כולנו נכשלנו. אם הייתי יודע שמדחת ייגמר ככה, הייתי לוקח רכב ומפנה אותו ממתחם הקבר בעצמי, תחת אש", ממלמל הייתם בדמעות.
באוקטובר האחרון, כשנה לפני מועד השחרור, סיים הייתם את שירותו במג"ב "מטעמי בריאות" ויצא לאזרחות. באמצעות עו"ד פואד חיר, הגיש הצעיר מכפר ירכא תביעה נגד משרד הביטחון, שבה הוא דורש לקבוע לו אחוזי נכות מתאימים ולהעניק לו טיפול נפשי.
אתמול (ד') שיחזר הייתם את שעות האימה ב-1 באוקטובר 2000, שבמהלכן היה נצור עם חבריו במתחם הקבר, נתון לאש תופת פלסטינית: "שמענו אותם דורכים את הרובים וזועקים 'אללה אכבר'. במתחם שרר פחד מוות, פשוט לא האמנו שנצא חיים משם. כל אחד ביקש מהאחרים שימסרו ד"ש להוריו בשמו אם ייהרג.
"פתאום שמעתי צרחה, שקרעה את חלל האוויר. זיהיתי את קולו של מדחת והלב שלי נקרע. את מדחת הכרתי כבר מהיום הראשון שלי במג"ב, והוא היה החבר הכי טוב שלי.
"רצתי אליו ופיניתי אותו מהעמדה פנימה, לתוך המתחם, כשהכדורים שורקים מסביב. מדחת בכה וביקש 'תעזור לי, תציל אותי'. חיבקתי אותו. הוא דימם לי בידיים. חזרתי לעמדה ובמשך שעות ביקשנו פינוי דחוף, אבל העזרה לא הגיעה. כל הזמן אמרו לנו: 'הם בדרך'.
"אחרי חמש שעות החובש הודיע שמדחת מת. פרצתי בבכי, יריתי לכל כיוון ללא הבחנה. הרגשתי שאני נחנק, ואכלתי את עצמי שלא יכולתי לפנות אותו לבית החולים. כשהמח"ט הודיע לי שג'יבריל רג'וב (ראש מנגנון הביטחון המסכל בגדה) מגיע לשער כדי לפנות את מדחת, הרמתי את גופתו ביחד עם החובש ויצאנו לשער מתחם הקבר. שם העברנו את הגופה לרכב של רג'וב.
"מאותו רגע הפכתי לשבר כלי. שיקרו אותנו, עבדו עלינו. פצוע צריך לפנות בכל מחיר ולא לסמוך על אף אחד. דמותו של מדחת לא זז לי מהעיניים. אני סגור בחדר עם התמונות שלו שתלויות על הקירות, מלא בפחדים וסיוטים. כיום אין לי תקווה בחיים. כל מה שאני רוצה זה שיטפלו בי ויוציאו אותי מההלם הזה".