כביש חד סטרי
המחסומים הוסרו והפחד המצמית חזר: מי הבא בתור. אני יודעת שלא פשוט למנוע מהפלסטינים לנוע בדרכים, אבל האם זה גם לא מוסרי?
ביום ראשון בבוקר, כשנסעתי לירושלים בדרך שבוטלו מחסומיה, כשמכל עברי מכוניות פלסטיניות, הרגשתי כמו גיבור של סרט סוג ב' המובל למקום שבו, כך חשב, מגינים עליו שומרי ראש מכל רע, ולפתע, הפלא ופלא - המחסומים ריקים, המשמרות אינם, הוא לבדו מול אויב נעלם, יודע היטב שמישהו בגד בו, מפני שהמקום הזה הלא אמור היה להיות בטוח – ואינו עוד.
גם אני, כמוהו, באתי לגור פה עם ילדי, כשהמקום הזה היה עדיין מקום בטוח. עכשיו הוא לא. ביום שבו הוסרו המחסומים וחזרו המכוניות בעלות לוחית הזיהוי הלבנה חזר הפחד המצמית ואתו השאלה הבלתי נמנעת: מי יהיה הבא בתור.
האמינו לי, אני יודעת עד כמה זה נשמע רע כאשר לי מותר לנסוע פה ולמכוניות פלסטיניות אסור. הדרך היחידה שלי להסביר זאת היא לנופף בעובדה שבחודשים האחרונים, בניגוד לאלה שקדמו להם, לא נרצחה שום אשה מתחת לבית שלי בזכות אותם מחסומים, בזכות החיילים שעמדו בהם, בזכות האיסור הכמעט מוחלט על נסיעה של רכב פלסטיני בכבישים הללו. זה לא פשוט, אני יודעת, האם זה גם לא מוסרי? הכל יחסי. מה מוסרי יותר, למנוע מאנשים לנוע בחופשיות בכבישים, ולדעת שבכך אנו חורצים דינם של אלפי תושבים לחיות צפופים בעריהם, או לא למנוע, ולדעת שבכך אנו חורצים את דינו של מישהו לא לחיות בכלל?
תושבי יהודה ושומרון לא צריכים ספינות נשק מוחרמות כדי להוכיח לעצמם אמיתות פשוטות. מי שכמעט טבע במבול, לא צריך תיבת נוח שתזכיר לו את זה. הלוואי שאתבדה, אבל אנו הגרים כאן, ממש כמוכם, הגרים שם, יודעים היטב שזה רק עניין של זמן, ושל גופה ירויה נוספת, כדי שהמחסומים יוחזרו.
אני מכירה את הראש שלכם. אני יודעת מה אתם חושבים, ומה יכתב פה בעוד דקות, למטה. הרשו לי לנחש: "מי ביקש ממך לגור שם", "חזרו אל תוך הקו הירוק" (גרסה מרוככת) וכו' וכו'.
ובכן, מי שאמירה כזו עומדת לו על קצה הלשון, יעשה במחילה שני דברים. דבר ראשון, לפני שהוא עונה, כועס או מתווכח, יואיל לדמיין כי איש הקרוב אליו מאוד חי באזור הזה. דבר שני,
קצת יותר קשה, יתכבד ויפצח בקמפיין שונה. הנה הקמפיין שאני מציעה, תמורת תשלום סמלי כמובן, למי שתומך לגרשני מביתי: הוסיפו לסלוגן שלכם את חציו השני והחיוני, לאמור: "יוחזרו המתנחלים אל הקו הירוק – אבל כל עוד הם שם, הגנו עליהם". קמפיין מתאים יותר, מדויק יותר, והרבה יותר מוסרי, אלא אם כן יש לך מוסר מן הסוג המכבד ספינות נשק, מטוסי טרור ומכוניות צלפים מזדמנות, בשם הכיבוש המשחית. לו הייתי נתקלת בקמפיין כזה, הייתי מתנגדת לו בכל כוחי, אבל מכבדת את מוביליו על כי לפחות אינם חפצים במותי.
שלג יורד עכשיו, לאט לאט הוא חוסם את הכבישים במחסומים מן הסוג שאי אפשר להתווכח איתם. מה יקרה כשגם הוא יעלם?
