שיני בינה

אחד מהדברים שלא סיפרו לי לפני שהפכתי לאמא הוא, שלהיות הורה זה לפקוח שבע עיניים על השיניים של הילד. בגיל חצי שנה, כשהעולל בוכה בלילות, הסבתות מאבחנות: "טוב, אולי כבר צומחות לו שיניים, זה נורא כואב." בגיל גן חובה, כל בוקר נפתח במסדר המפקד עם התחקיר "צחצחת שיניים? גם למעלה וגם למטה וגם בצדדים?". קצת אחרי יום ההולדת העשירי מתחיל הרומן הארוך עם האורתודנט. מה מתאים לפה של ילדנו המתבגר: גשר? רסן? ברזלים? ואם לא די בשלוש תוכניות החיסכון שעלינו לפתוח כדי להפריש תשלום חודשי לטיפול המתמשך, אז צפויות לנו מלחמות יומיומיות עם המתבגרים המנסים להשתמט מהמתקנים המשוכללים שפוגמים בהופעתם החיצונית ומפריעים להם להתנשק. בבעלותו של ד"ר אלון זיידמן, רופא שיניים שכיף לבקר אצלו, שלוש מרפאות לילדים: "ילדודס" בגבעתיים ו"דנטל סנטר" באשקלון ובשדרות. זיידמן, 35, יליד גבעתיים, למד אדריכלות בניין בתיכון אורט טכניקום וחלם בכלל להיות אדריכל, אבל בצבא שירת כמנהל מרפאות שיניים של בתי-כלא ושינה כיוון. "נמשכתי לרפואה בכלל, והקטע של רפואת שיניים קסם לי במיוחד בגלל היכולת להיות עצמאי, בלי להיות תלוי במערכות של בתי-חולים", הוא אומר. הוא למד רפואת שיניים בבוקרשט, רומניה, ולקראת סוף הלימודים בחר במסלול של ילדים ויישור שיניים. לארץ הוא חזר עם סיגל, רופאת שיניים שלמדה איתו, וכיום עובדת במרפאה שלו באשקלון. יחד הם מגדלים את קרן (3) ונועה (שנה).

למה ילדים פוחדים מרופא שיניים?

"אצל רוב הילדים זה לא פחד אובייקטיבי, הנובע מחוויה שחוו על בשרם, אלא פחד סובייקטיבי שמקורו בהורה שחזר הביתה אחרי טיפול שיניים עם רשמים כאובים, או חבר לגן שביקר במרפאה ומתאר את המאורע עם הרבה הגזמות, ויש גם טראומה שהילד זוכר מבדיקת דם. זו הסיבה שאנחנו לא לובשים חלוקים ושהמקום שלנו לא נראה כמו מרפאה."

"אחותי, ורד זיידמן-חכים, עזרה לי לעצב את ילדודס. חדר ההמתנה נראה כמו ספר הג'ונגל, רק טרזן חסר, על הזרוע שמחזיקה את מגש הטיפולים רובץ מרבה-רגליים כתום, על כיסא הטיפולים מונח כיסא נוסף, צבעוני, כדי שהילד לא יחליק, והקירות מכוסים בציורים ובמכתבי תודה של ילדים. הם מרגישים שהם הגיעו למקום חמים".

בפגישה הראשונה עם הילד במרפאה מקדישים זמן רב להסברים, כשהרופא קורא למכשירים בשמות חדשים. "לטורבינה שמתיזה מים על השן לא קוראים מקדחה, אלא ממטרה. לסקשן שיונק את הרוק קוראים שואב אבק. במקום לדבר על זריקת הרדמה, מדברים על הרדמה. לעולם לא משקרים לילד, אבל משתמשים באסוציאציות אחרות. בנוסף, נותנים לו את גז הצחוק. זו מערכת שמשפיעה על רמת החרדה ונותנת מין תחושת שיכרון. ברגע שרמת החרדה יורדת, סף הכאב עולה וגירויים לא יגיעו לדרגה של צעקות כאב."

"הדובדבן שבקצפת הוא משקפיים שלא קיימים בשום מקום אחר בארץ - משקפיים של מציאות מדומה. הילד מרכיב אותם, מתחבר לאוזניות ומרגיש שהוא יושב מול מסך קולנוע. הוא יכול להביא מהבית את הקלטות שהוא אוהב או לסמוך על ספריית דיסני שלי. כל עוד הוא מרוכז בסרט ולא משתעמם, הוא לא יתחיל להתלונן, להציק לי ולבקש שהטיפול ייגמר כבר".

באיזה גיל להתחיל לצחצח שיניים?

"מהיום הראשון שהשן צומחת. אמא צריכה לקחת פד-גזה ולנקות את השן. כיום יש מברשות שמתלבשות על היד כמו כובעון, והאמא יכולה להחליק איתו על החניכיים. בשנים הראשונות, העובדה שהילד מתרגל להחזיק מברשת בפה יותר חשובה מהעבודה על טכניקת הצחצוח. בגיל 4-5 צריך להתחיל לעבוד איתו על הטכניקה ובגיל 10-12 הוא יכול להתחיל לעבוד עם חוט דנטלי".

ומתי הילד אמור להגיע בפעם הראשונה לרופא שיניים?

"את הביקור הראשון כדאי לערוך בגיל שנתיים-שלוש, אפילו אם אין שום בעיות, רק כדי להסביר להורה איך לשמור על היגיינה, איזה סוגי מזון לאכול, מה לגבי פלואור ועוד. זו הדרכה להורים יותר מאשר לילד".

מה, באמת, בעניין פלואור? יש צורך בתוספת?

"משרד הבריאות הכניס את הפלואור לכל הארץ, כך שאין צורך בתוספת. רק ילדים ששותים אך ורק מים מינרליים זקוקים לתוספת פלואור. ילדים ששותים מים שהורתחו, לא זקוקים להם. מים שהורתחו עדיין מכילים פלואור".

שאלת מיליון הדולר: מותר לאכול ממתקים?

"כן, אבל צריך לשאול מתי ומאיזה סוג. מתי? רצוי לאכול אותם אחרי הארוחה, היות שאחרי ארוחה דשנה יש בפה הפרשת רוק מוגברת, כך שבעת אכילת הממתקים מתבצעת שטיפה טבעית. איזה ממתקים? יש ממתקים שזמן שהייתם בפה ארוך, כמו סוכריה על מקל, טופי או מסטיק עם סוכר. הם נמצאים הרבה זמן בפה, מורידים את רמת החומציות, וגורמים לתקיפה של השן. עדיף לתת לילד ממתקים שלא נמצאים הרבה זמן בפה ושהם לא דביקים. וחשוב ללמד אותו שאחרי כל ארוחה חובה לצחצח שיניים. גם אם הוא אוכל במבה מול הטלוויזיה, הוא צריך לצחצח שיניים".

בגיל צעיר צריך להקפיד גם על ביקורים קבועים אצל שיננית?

"התפקיד העיקרי של שיננית הוא להוריד אבנית שאינה קיימת אצל ילדים. צריך אותה כדי לצפות את השיניים. הציפוי בריכוז גבוה של פלואור גורם לשן להיות עמידה יותר במשך חצי שנה וזה טיפול שמומלץ לכל אחד ולצורך איטום חריצים. הטיפול מתבצע גם על שיני חלב וגם על שיניים קבועות, ותלוי בעומק החריצים. האיטום שלהם בחומר המכיל פלואור מונע הצטברות רובד של שאריות מזון. אני מאמין שאם הילד עבר ציפוי ואיטום ולמד לצחצח שיניים, לא יהיו לו בעיות".

כשהתגלה חור בשיניים של בתי הקטנה היא דרשה סתימה לבנה כדי שאף אחד לא יראה אותה. רופאת השיניים שלנו טענה שסתימה לבנה לא תחזיק מעמד ותיפול.

"נכון. אם החור גדול, הסתימה הלבנה לא מתאימה. לחורים קטנים ובינוניים הסתימה הלבנה נהדרת - היא נדבקת לשן, היא משחררת פלואור ונותנת גם תשובה אסתטית. אבל אם החור ממש גדול, אז אין ברירה".

ילד שסובל מהרבה חורים בשיני החלב, יסבול מחורים גם בשיניים הקבועות?

אם הוא לא יטופל, אז כן, מפני שעששת היא מחלה מידבקת. השיניים הקבועות צומחות כששיני החלב עוד נמצאות בפה, וקל מאוד להידבק. בדרך-כלל, כשמתבגרים, ההיגיינה משתנה ויש שיפור, ומי שסבל בילדותו, לא בהכרח יסבול בבגרותו, אבל הורים חייבים להבין שחשוב מאוד לטפל בשיני החלב.

"כמעט מדי יום אני פוגש הורים שאומרים לי: 'בשביל מה להשקיע בשיני החלב? חבל על הכסף, הרי הם במילא ינשרו בעוד שנה?' אני מנסה להסביר להם שילד סובל מאותן בעיות, בדיוק כמו מבוגר. הוא סובל מכאבי שיניים והוא סובל גם מהפגם האסתטי, ואם לא יטפלו בשיני החלב שלו, שנשארות בפה עד גיל 12, העששת תעבור לשיניים הקבועות שרק נבטו".

מה המשקל שיש לגנטיקה בבעיות שיניים?

"מבחינה מחקרית יש קטע גנטי, ואני מוצא לו הוכחות בשטח. הבת שלי, בגיל שלוש כבר יודעת לעבוד עם חוט דנטלי, אבל יש לה פגם בשן שהתפתח לעששת וזו עובדה. לפעמים רואים ילד שמקפיד לצחצח ועושה כל מה שצריך, ולמרות הכל יש לו חורים. אבל לפי דעתי, רוב הבעיות לא נובעות מגנטיקה, אלא מהזנחה.

את שדרות לקחתי לפני שבע שנים כפרויקט מפני שלא היתה אף מרפאה באזור. כל שנה אני עורך בדיקה של שכבת גיל אחרת, וכל ילד מקבל מברשת והדרכה להיגיינה. ויש סיפוק. אני רואה שיפור משמעותי בתחלואה".

בוא נעבור ליישור שיניים. מתי מגיע הגיל להתחיל?

"יש רופאים שאומרים, שברגע בו צומחות השיניים הקבועות יש ליישר. אני טוען שבגיל 7-9, לפני שהשיניים מתחלפות, צריך להתחיל לבחון את הפה כדי לזהות את הבעיות בלסת".

ואיך מתמודדים עם בני העשרה, שדווקא בגיל שבו הם מייחסים חשיבות כל-כך גדולה להופעה החיצונית, נגזר עליהם להצמיד לשיניהם ברזלים?

"אנחנו רואים דרגות שונות של שיתוף פעולה. בגיל 7-10 יש שיתוף פעולה מלא. הם עושים כל מה שמבקשים מהם, ואפילו שמחים שהתחילו ביישור שיניים. זו הוכחה לכך שהם כבר גדולים. גם בשנים שלאחר מכן הם מצייתים לאורתודנט. כל הכיתה עוברת טיפול שיניים, רוב החברים שלהם עם ברזלים, והם לא מרגישים עצמם יוצאי דופן.

אבל שיתוף הפעולה יורד אחרי גיל 14, ואם הטיפול האורתודנטי נסחב לגיל 16, הם כבר ממש סובלים. כדי להקל עליהם, מציעים להם סוגים שונים של ברזלים, שבעברית, אגב, נקראים סמכים. יש ריבועים של כסף, יש ריבועים צבעוניים, בארצות-הברית משתגעים על ריבועים מזהב, ויש גם ריבועים באולטרה-סגול, שזוהרים במסיבות. אפשר להחליף את הגומיות לפי הצבעים של קבוצות הכדורגל, ולטיפוסים הסולידיים יש ריבועים שקופים".

החידוש האחרון, אותו הציג ד"ר זיידמן לפני כחודשיים בכנס השנתי של האיגוד לאורתודנטיה קלינית, הוא מכשיר להרחבה מהירה של הלסת בגיל מוקדם. לדבריו, כ-15 אחוז מכלל הפונים לטיפול אורתודנטי מאובחנים כבעלי לסת עליונה צרה.

"אין מקום לכל השיניים, רואים שיניים שעולות אחת על השנייה. אם נזהה את התופעה בזמן המשנן החלבי, ונטפל בה, אז לשיניים יהיה מספיק מקום במשנן הקבוע. עד גיל הנעורים שני חלקי החיך עדיין לא סגורים כמו שאיזור החיבור בגולגולת נסגר אצל התינוק רק בגיל חצי שנה. אצל בנות, חלקי החיך נסגרים בגיל 15, ואצל בנים הם נסגרים בגיל 17. עד אז ניתן לבצע הרחבה של הלסת העליונה. אחרי הגיל הזה יהיה צורך בניתוח כירורגי."

במכשירים הקודמים, שהותקנו בחיך כדי להרחיב את הלסת העליונה, פעלו עם מפתח שיש להכניס ולסובב אותו, מה שהצריך שיתוף פעולה של ההורים. המכשיר החדשני, פרי פיתוחה של חברת "לאריאנט" מארצות-הברית, מותקן על-ידי רופא השיניים בשני צידי החיך ומופעל על ידי הילד בבית באמצעות קשית דקיקה שאותה עליו לסובב פעם אחת ביום, בסיבוב של 360 מעלות. לדברי זיידמן, הילד יכול לבצע את הפעולה לגמרי לבדו ותהליך ההרחבה כולו אינו כרוך בשום כאבים. גם אין צורך להיסחב לקליניקה מדי יום ביומו. תהליך ההרחבה שמתבצע בבית אורך שבועיים-שלושה, על-פי חומרת הבעיה, וכעבור שלושה-ארבעה חודשים, כשהעצם החדשה מתקבעת, הילד מקבל פלטה לשימור הלסת במצב מעוצב ורחב. הרחבת הלסת, הוא מדגיש, פותרת לא רק בעיות אסתטיות של צפיפות שיניים, "היא בעיקר פותרת בעיות כמו נחירות בלילה ותסמונת הפה הפעור, שהן סימן לבעיות בדרכי הנשימה העליונות, שעלולות אף להגיע למצבים של הפסקת נשימה. כשמגדילים את הלסת מגדילים את האפשרות לנשום דרך האף".

אז מה, יכול להיות מצב של ילד שאוהב ללכת לרופא שיניים?

"בטח" מחייך זיידמן. "אלי אוהבים לבוא. הילדים מזכירים להוריהם מתי הטיפול הבא. אצלי הילדים משחקים, רואים סרט, מקבלים גז צחוק, בסוף הביקור הם פותחים את מגירת ההפתעות וגם מקבלים תעודת הצטיינות".