אני שמח ומאושר - ולא מתבייש
לפני כ-4 חודשים נרצח אבי, דב רוזמן ז"ל על ידי חולית מחבלים בהנהגתו של ראאד אל כרמי, שנהרג אתמול מפיצוץ מטען. אני שומע איך יפי נפש מתעוררים להם ומתקוממים נגד מדיניות החיסולים ואני רוצה להגיד להם: חיסול מבוקשים הינו הפתרון הנכון והצודק לסיום מערכה זו
לפני כארבעה חודשים נרצח אבי, דב רוזמן ז"ל על ידי חולית מחבלים בהנהגתו של ראאד אל כרמי ליד הישוב מגל שעל קו התפר. אבי נרצח משום שהיה יהודי.
אתמול בצהרים חוסל המחבל בידי מלאכים. האיש שהיה אחראי לרציחתם של 10 ישראלים, האיש שהתרברב מול כל כלי תקשורת בהישגיו ויכולותיו הטרוריסטים, כולל ראיון מתועב למקומון ישראלי, האיש שהרשות הפלסטינית טענה כי הוא עצור במתקניה ולפתע נמצא בסמטאות טול כרם, האיש שדיווח ישרות לרב המחבלים מרואן ברגותי, האיש הזה מת - ואני שמח ומאושר ולא מתבייש בזה.
אני יושב ושומע איך יפי נפש מתעוררים להם ומתקוממים נגד מדיניות החיסולים המבורכת שנוקטת בה ממשלה זו, כמו גם הממשלה הקודמת. איך מגנים חברי כנסת ישראלים ופעילי "זכויות" למיניהם את החיסול. אני רוצה להגיד להם ולכל אותם מקטרגים, כי לבי אמונתי ובטחוני המלא נמצא בזרועות הביטחון שלנו, בידם הארוכה והסבלנית, במכתם הכואבת והמוחצת בכל אותם המחבלים המרצחים ושולחיהם באשר הם יהיו.
חיסול מבוקשים הינו הפתרון הנכון והצודק לסיום מערכה זו. כל אותם המחבלים צריכים לדעת כי אין מקלט, אין חנינה ואין לאן לברוח - כי בסופו של דבר תגיע מדינת ישראל אליהם ותהרוג אותם. כל העליהום על המדיניות הזו, אינו נכון.
חיסולים, ואני מסכים למונח הזה, הם מדיניות נכונה. אני מקווה שימצאו כל מחבל שפגע בישראלים, לאו דווקא את מי שרצח את אבא שלי. שכל מחבל ידע שדינו להיתפס, להענש.
מדיניות החיסולים צריכה להיות המדיניות המבצעית המובילה במאבק הבלתי מתפשר שלנו נגד הטרור, ובמדיניות זו אנו חייבים לתמוך באופן ברור ובלתי מתפשר.
אסור לנו להסתיר ולפחד – עלינו לעמוד איתנים מול המחבלים ושולחיהם ולהגיד באופן ברור – אתם הבאים בתור, ולתת לזרועות הביטחון שלנו את חופש הפעולה הראוי להמשך פעילויות אלו. לא צריך להיבהל מהצהרות כמו זו של הפתח, בעניין סיומה של הפסקת האש. כשהם רוצים לעשות פיגועים הם עושים אותם, גם בלי הפעולות שלנו.
אבא שלי האמין בהידברות ובשלום. הייתי מגדיר אותו כאיש שמאל. כשהמאבק הנוכחי התחיל ניסו הרבה דרכים כדי להגיע להידברות, אבל לאט לאט הגיעו למסקנה שאין פיתרון אחר. לדעתי הפיתרון היחיד הוא הפרדה. אין טעם להיכנס היום לעזה עם טנקים, אבל להגיע באמצעות יחידות מיוחדות לאנשים שפגעו בנו, או שמתכוונים לפגוע בנו בעתיד, זה פיתרון הגיוני.
