שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מירה הנאווה
    היא נחשפה ב"טברנה" וכעת מנחה את השעשועון "סח-תן" * והכי חשוב: מירה עוואד, ערבייה נוצרייה מהכפר ראמה, היא לייזה דוליטל החדשה ב"גבירתי הנאווה" * ראיון מקיף ראשון

    יש לה יופי עדין, כואב, פוצע, ויש לה קול נהדר, קורע לב. כל מי ששמע את מירה עוואד מבצעת את "רוצה להישרד איתך", שכתבה והלחינה שושי קירש, בהפקתו המוסיקלית של יובל מסנר) - יאשר זאת מייד. השיר חילחל לערוצי הרדיו השונים, ועוואד אף הופיעה איתו ב"בטברנה" של יוני רועה, בתוכנית שהוקדשה לדו-קיום יהודי-ערבי. אקורד מוסיקלי נוסף שלה אפשר לשמוע באוסף האתני "אדמה", שם היא שרה בערבית את "AFTER THE WINTER", שיר מקסים נוסף אותו אף חיברה. אבל בקיץ הקרוב לא תפסיקו לשמוע אותה עושה את "ברד ירד בדרום ספרד".
    רבקה רז עשתה את זה ב-64', ריטה ב-86'. ולייזה דוליטל מודל 2002 היא מירה עוואד. מדובר כמובן בהפקה החדשה של המחזמר "גבירתי הנאווה" (על פי המחזה "פיגמליון" של ברנרד שואו), בבימוי מיכה לבינסון, וכמו בשני המקרים הקודמים, גם הפעם תיכנס לנעלי מוכרת הפרחים הפשוטה שחקנית שקודם לכן היתה אנונימית. יחסית לפחות. לצידה בהפקה המושקעת (מיליון וחצי דולר) יככבו בין היתר עודד קוטלר כפרופ' היגינס, אלכס אנסקי כקולונל פיקרינג ושייקה לוי כאלפרד דוליטל. "זו בהחלט נבחרת מרשימה ומפחידה", היא אומרת. "זה כאילו הם - ואני. והם כולם אחלה, תומכים, מעודדים ומפרגנים. פשוט יש לי הרבה מזל". עד עליית המחזמר על מסכי אולם האופרה (וכן בחיפה ובירושלים) בחודש יוני, נוכל להתוודע לפניה היפות של עוואד ולכושר ההנחיה שלה בטלוויזיה, שם היא מופיעה ב"סח-תן", שעשועון דו לאומי המשודר בערוץ הראשון, לצד איתי שגב. כן אמור להצטלם קליפ של "רוצה להישרד איתך", שישודר ב"תוצרת הארץ".
    "לא הייתי מודעת לכך שהיו אודישנים בהיקף כזה לתפקיד לייזה, והנושא בכלל לא העסיק אותי", מגלה עוואד, 26, ערבייה נוצרייה ילידת הכפר ראמה שבגליל. לא פחות מ-120 בנות נבחנו, וכל מי שחושבת את עצמה מתאימה לתפקיד - בהן מפורסמות רבות (מיכל ינאי, חיה סמיר, עירית ענבי, ליאת אחירון, אלינור אהרון, שרית וינו אלעד, רינת גבאי, יעל דקלבאום ועוד) - התייצבה.

    התפקיד הזה לא דיבר אלייך?

    "האמת, זה לא מתוך חוסר ביטחון, אלא מתוך הכרה במציאות. ידעתי שיהיו להם המון בחורות, שכל אחת מתאימה לתפקיד. היתה שם גם קרן הדר, שאולי פחות מוכרת, אבל אם תשמע אותה שרה יעמדו לך השערות. אז אמרתי, עם בחורות כאלה אז דווקא אני, ועוד ערבייה... זה לא חוסר ביטחון, פשוט אמרתי מה אני צריכה את זה, יש לי כבר את העבודה שלי, אני מפרנסת את עצמי בכבוד. וגם הסגנון הזה, אף פעם לא ממש חשבתי עליו. אז כשהתקשרו, בהתחלה אפילו לא הלכתי לאודישן. אמרתי טוב, בסדר, אבל לא יצא לי כי פשוט נסעתי לשבועיים. וכשחזרתי מצאתי עוד הודעות ממשה (יוסף, המפיק). נפגשנו בסופו של דבר, והחיזור השתלם. אני מרגישה הרבה מזל שהוא כן התעקש. הוא יכול היה לוותר עלי".

    ואיך מיכה לבינסון התוודע אלייך?

    "הייתי אצל מיכה באודישנים ל'רמבטיקו' בתיאטרון חיפה. ככה הוא ראה והכיר אותי, הציע את השם שלי למשה ואמר לו שיש בחורה שאולי כדאי לבחון אותה. וכנראה שהוא המשיך להציע את השם שלי, למרות שמשה אמר לו שיש כבר מספיק. בתכל'ס, באמת היה להם מספיק, אבל אז משה בדיוק ראה אותי בטלוויזיה, ב'בטברנה', כשלא הייתי בארץ, והתלהב".
    הכיוון שלה היה בעצם מוסיקה, היא אומרת, וכדי לממש את החלום היא עזבה את הכפר (ראמה הוא כפר מודרני, עם וילות ומשכילים רבים שיוצאים ממנו) כבר בגיל 18 ועברה לחיפה. "לא קמתי והלכתי סתם, אלא בשביל ללמוד באוניברסיטה", היא מסבירה. "למדתי שם שנתיים ואז הפסקתי. אבל לאחר מכן, כשהתחלתי בכיוון של המוסיקה, היו הסתייגויות, כי אנשים במשפחה העדיפו שזה יהיה אצלי תחביב ולא התעסקות. אמרו לי, תקחי את זה כתחביב ותבחרי במשהו אחר, שיהיה לך תואר, שיהיה לך בטוח בחיים. אבל עכשיו, אחרי כמה וכמה שנים, שאין מה לעשות ואני בתחום ומפרנסת את עצמי מזה, אין כבר מה להגיד לי ואנשים מפרגנים".
    בסיס הבית שלה עד לאחרונה היה חיפה. כעת, לנוכח התפקיד המחייב, בכוונתה לעבור לתל אביב. היא למדה בבית הספר למוסיקה "רימון", היתה סולנית "סמאנה", להקה ששרה רוק מערבי בערבית, וכאמור הקליטה שיר אחד בעברית ואחד בערבית, ויש לה סקיצות לאלבום שלם בערבית, עליו עבדה עם הגיטריסט והמוסיקאי עמוס עבר הדני. כעת מתעניינת בחומר שלה גם חברת "הליקון".

    את טוענת שהמוסיקה היא אצלך במקום הראשון, ואומנם הקלטת בערבית ובעברית, אבל לא הוצאת עדיין אלבום. למה?

    "לדעתי, יותר קל לעשות את זה בתיאטרון מאשר במוסיקה. מוסיקה זה תחום מאוד תובעני ומאוד קשה. לא קל לדחוף מוסיקה בארץ. אני מקווה שהפירסום עכשיו קצת יעזור לי גם בתחום הזה".
    כמו הזכייה בתפקיד לייזה, גם ההתאהבות בתיאטרון היתה מקרית. "חבר שיכנע אותי לשחק במחזה בערבית שהוא כתב, ונדלקתי על זה טוטאלית", היא מגלה. אבל היא לא הגיעה מייד למשחק. היא היתה אחראית על אביזרים בתיאטרון חיפה (עודד קוטלר זוכר אותה מהימים שבהם עבדה שם "וכבר אז", הוא מציין, "הילכה אגדה על האביזרנית מאחורי הקלעים, שיש לה קול של זמיר". במסגרת ההתחככות-התוודעות לעולם התיאטרון היא גם שימשה כמלבישה ב"הבימה" (שבין היתר דאגה ספציפית לבגדיה של דפנה ארמוני ב"בוסתן ספרדי") ואף הופיעה עם יובל מסנר בהצגה "בריאה" בפסטיבל עכו בשנה שחלפה. במקביל למדה אנגלית ואמנות.
    על בחירתה ללייזה דוליטל ב"גבירתי הנאווה" היא שמחה, בין היתר, בגלל שמדובר בתפקיד מוסיקלי-קומי. "עד עכשיו הציעו לי בעיקר תפקידים דרמטיים", היא אומרת. "תמיד ראו בי את האשה הדרמטית, הרצינית. אז אני חושבת שהגיע הזמן לתפקיד מהסוג הזה". את הגירסאות הקודמות למחזה שנעשו כאן היא לא ראתה, מפאת גילה ("כשהוצגה הגירסה עם ריטה הייתי ילדה בת 10"). ולשאלה המתבקשת, איך זה להיכנס לנעליה של ריטה, היא משיבה: "אני מנסה לא לחשוב על זה במושגים האלה. אני לא מנסה להיכנס לנעליים של ריטה, אלא לנעליים של לייזה דוליטל, שגם הן מספיק גדולות... אני מאוד מעריכה ואוהבת את ריטה, לא רק כזמרת אלא גם כשחקנית, אבל אני אנסה להיות אחרת".
    על ה"גימיק" כביכול - שערבייה ישראלית היא שזכתה בתפקיד הנחשק - היא מגיבה שאין לה מה לומר בנושא, למרות שהיא מבינה את השאלות וההתעניינות. דווקא ב"בטברנה" היא הרחיבה וציינה שכאשה צעירה בעלת זהות מפוצלת, ישראלית שגם מחוברת לאומה הפלשתינית, קשים לה מאוד הימים שבהם מתקיים מאבק קשה בין שתי היישויות, ושעבורה זה נטל כבד מדי לשאת על שכמה את הקונפליקט הטעון הזה.
    כשאני מנסה לחדור לתוך המעטפת האישית שלה, לברר עם מי היא גרה ואם יש לה חבר, היא מגיבה בזהירות, כמו אמנית שכבר למדה אח חוקי המשחק, ולמרות שנכנסה בגדול לאור הזרקורים, מה שגובה מחיר אישי מכל אחד בתחום, תנסה להיכוות כמה שפחות. "הקטע האישי נשאר בחוץ", היא אומרת בהחלטיות. "הכי חשוב לי לשמור על הפרטיות. אני לא חושבת שאני כזאת להיט שצלמי פפראצי יתעסקו בי. אני בספק אם זה עד כדי כך יעניין אנשים מה אני עושה בחיים הפרטיים שלי. למעשה, החיים שלי די רגילים, אין לי ממש מה להסתיר".

    בעקבות ריטה

    לא רק תפקיד לייזה דוליטל ב"גבירתי הנאווה" מציין מעין כניסה לנעליה של ריטה. גם השיר היחיד שלה בעברית עד כה, "רוצה להישרד איתך", נקשר לאמנית הנודעת. את מילות השיר כתבה המשוררת-פזמונאית שושי קירש על פי לחן של רמי קלינשטיין, והוא היה מיועד לריטה. אלא שבסופו של דבר חיבר ללחן הזה מאיר אריאל את השיר "הולכת אליך", ואותו ביצעה ריטה, כידוע. קירש כללה את "רוצה להישרד איתך" בספר שיריה השני, "לאט מגובה רב", וכעבור ארבע שנים הלחינה אותו בעצמה, ובאמצעות יובל מסנר, איתו היא עובדת על אלבום משיריה בביצוע זמרים שונים, הגיעה לעוואד, איתה עבד מסנר על קברט ספרותי ישראלי-פלשתיני, "בדידות כפולה", ואחר כך גם על המחזה "בריאה", שהועלה כאמור בפסטיבל עכו האחרון.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים