ילד, אתה יפה כמו בובה

הוא הסתכל על התמונות. "נתני בפורים בתל אביב, בן ארבעה חודשים, מחופש לצנחן", דודה מרי כתבה שם בקפדנות. "נתני בן חמש, קאובוי", קיצרה בשנה שאחרי. בגיל שש, על שפת הים במכמורת, סיכמה: "בתחפושת מלח".
היתה זו הפעם האחרונה, שבה צילמה אותו הדודה שבזכותה נשאר לו האלבום היחיד מהילדות. בכיתה אלף היא התחתנה עם החבר המוסכניק שלה ועברה לבאר שבע ולאמא לא הייתה מצלמה והיא בכלל הייתה עסוקה, צריכה לעבוד.
אבל גם בלי הדודה, נתני מצא לעצמו מספיק זמן להתחפש. יום אחד, כשאמא השאירה אותו שוב לבד בבית, הוא לבש את שמלת המשי בורדו שלה, ובחדר ההוא, בקומת הקרקע ברחוב בזל, מול איפה שיצאו כל מכבי האש, הוא עלה על השרפרף ועמד מול המראה, ככה התקרב מאוד והסתכל כי לא נכנס הרבה אור לחדר ומנורת הפלורסנט לא ממש עבדה, ומרח ליפסטיק. הרבה על השפתיים ומעט על הלחי, כמו שאמא עשתה, כדי שלא יראו כמה שהיא רזה וחיוורת. ואחר כך לקח ליד כמה פאות.
חמש פאות היו לה לאמא, אחת בלונדינית, אחת ג'ינג'ית, שתיים שחורות דהויות, אבל הכי היא אהבה את הברונטית שהביאה לה פלורה, החברה שלה מפאריז.
פלורה היתה קוסמטיקאית, אבל כמו שאמא היתה אומרת, היא חשבה את עצמה לפרינסצה כי היה לה הרבה-הרבה כסף. לא מהקליינטיות, אלא מהמאהב שלה, השען אוסקר, שמת והשאיר לה את האוצר הקטן שלו. פלורה הגבנונית והשעירה היתה אספנית פאות מכובדת כשלעצמה, כי לא משנה מה היא עשתה לשיער שלה, הוא תמיד נראה כמו ליפה, וגם כשהשתדלה ומרחה עליו קצת שמן, הוא דמה במקרה הטוב למטאטא מרוח בגריז.
לאמא דווקא היה שיער יפה, אבל באיזה יום שהיא הלכה לבית חנה, הבית ספר לספריות, חירבו לה אותו לגמרי. היה שם זול בבית חנה, שלושים לירות לתסרוקת ועוד כמה לירות טיפ, אבל אמא מצאה תמיד את הספרית הכי פחות מוכשרת. פעם דפקו לה פן שעשה לה בראש כמו צמר גפן מתוק, בפעם אחרת היא צבעה לבלונדל נטורל ויצא לה חרדל, ובפעם האחרונה והעצובה ההיא, היא באה לעשות פרמננט ויצאה כמעט בלי שיער.
מאז אותה פעם, שבגללה בכתה בלילה כמעט חודש, אמא שמה פאות. זה היה טקס שלם, שכלל חפיפה יסודית לפאה בשמפו ביצים ואם נגמר אז בסינטבון, חבישת הפאה על ראש מקלקר, ואחרי שהתייבשה, סירוק ממושך שלה במברשת עם שיני ברזל.
אחרי הניקוי והסירוק הידקה את שיערה הדליל והניחה בעדינות את הפאה על ראשה הציפורי. זה לא נראה טבעי, אבל היא לפחות ניסתה. בשאיפה לשוות לפאה את צורת גולגולתה, מתחה בכוח את השערות עד שכמעט ניתקו מבסיסן, וכדי שלא תיראה כמו חנוט, גלגלה וליפפה את השערות לאורך צווארה ופרעה כמה תלתלים. התוצאה היתה יותר דוסית מאשר שובבית, אבל זה מה שנתן לה ביטחון לצאת לרחוב.
ביום ההוא, שאמא יצאה מהבית, היא השאירה את כל חמש הפאות לייבוש על ראשי הקלקרים. נתני התבונן במראה, שלמרות השרפרף שיקפה את פניו רק מעל השפתיים, וחבש את הפאות אחרי השנייה.
את השתיים בעלות שיער העורב פסל מייד, כי הו הזכירו לו את הרעמה המדובללת של שני הפודלים של גרטה, הסבתא בת מאה-שאף פעם לא מתה, שהשתינו בכניסה לחדר, עד שאמא שפכה עליהם מים של מרק עוף והם ברחו ביללות.
עם הבלונדינית התעסק כמה דקות. הפך והפך, כי לא היה בטוח מה הצד הנכון, עד שהפאה התייצבה במין קארה סביב פניו המאופרות. המראה מצא חן בעיניו, אבל הוא התבייש לצאת ככה לחצר, כי כשאמא הסתובבה איתו פעם בלילה עם הפאה הזאת, כל מיני גברים צפצפו לה והיא נורא נעלבה וצעקה להם שהיא לא זונה.
מה שנשאר זו הפאה הג'ינג'ית שהיתה הכי מבריקה אבל קצת כמו של טרולולולו, ארוכה ומבולגנת עם קשרים בקצוות, והפאה המובחרת, זו הברונטית שהביאה פלורה, שהיתה משיער טבעי, משיית כמו הקטיפה שאמא שמה על המזרן של הסוכנות.
נתני ידע שמה שהכי יפה לו זו הפאה הברונטית. הוא הבין טוב-טוב למה אמא אוהבת אותה: כי היא דמתה מאוד לשיער הרך והגלי שהיה לדודה מרי, כשבאה מהמושב לתל אביב; מין שיער כזה שבניגוד לפאה, לא צריך לסרק וכיף להתעטף בו, כמו בחופשת הפסח שנה שעברה, כשהדודה לקחה אותו ללונה פארק והעלתה אותו על פוני והוא נורא נבהל והתחבא בתוך התלתלים.
אז עד כמה שהוא פחד ממה שאמא תעשה לו, כשתגלה שהוריד את הפאה הברונטית מהקלקר ששמר לה את הצורה, הציפו אותו געגועים לדודה שעזבה אותו והלכה לעשות לה ילד משלה, והוא גם נורא רצה להתחפש פעם למרי ולא לכל הגברים האלה שהיא רצתה לעשות ממנו בפורים.
הרי עם כל הכבוד לזה שהיא היתה הכי חתיכה במשפחה, מרי לא הביאה הביתה לא צנחן ולא מלח ובטח לא קאובוי, אלא מוסכניק בלי השכלה. איפה הריספקט לנשמות של סבא וסבתא, אמא היתה אומרת. והיא הבינה בריספקט. כי מאז שהיא הביאה אותו לעולם ממוכר הדגים הנשוי, היא לא הכניסה אף גבר הביתה. אז שאף אחד לא יקרא לה זונה.
נתני ראה בשעון שכבר עוד מעט ארבע ובערב אמא תחזור מהעבודה במסעדה, והבין שאין זמן להתלבטויות. הוא שם את הפאה הברונטית, סגר את רוכסן שמלת המשי בורדו, ניגב קצת ליפסטיק שנזל לו על הסנטר, ונעל את נעלי הלכה שאמא קנתה לו בבוקרשט.
וככה, יפה כמו דודה מרי רק הרבה יותר נמוך, הוא יצא לחדר המדרגות וחייך: הוא ראה את פרדי "הבנדיט", בעל האטליז החרמן, מנסה לצבוט לו מאחור והוא נותן לו כזאת בעיטה, שאמא לא העזה. הוא דמיין איך אשתו הקנאית של פרדי, לוקרציה, חוטפת עצבים כשהיא מסתכלת על נתני, ומעיפה על בעלה ראשים של תרנגולות.
הוא חשב על בתיה, המורה לזמרה, עומדת עם חצאית האקורדיון, ומנסה ללמד את הכיתה "בן לוקח בת". ואז נתני נכנס לכיתה ובתיה מושיבה בצד את כל הבנות עם מצילתיים, מסדרת את הבנים במעגל וכולם רוקדים סביב נתני.
הוא נזכר במשחקי הסטנגה ובילדים שצעקו לו קוקסינל ופנטז איך הוא בא למגרש בשמלת המשי, משחק כחלוץ במקום כרגיל כשוער ותוקע את כל הגולים, עד שהופכים אותו לקפטן ומלבישים את כל הקבוצה בשמלות.
ככה נתני עמד ובהה כמה דקות, עד ששמע פתאום טריקת דלת והבין שנתקע בחוץ בלי המפתחות. הוא ניסה לבעוט בדלת, אבל חתיכות עץ עפו לו על הפרצוף, והוא פחד שהדלת תתפרק. לאף אחד, גם לא לאיש מוועד הבית, לא היו מפתחות, כי אמא לא רצתה שהשכנים יציצו לה לתוך הברדק.
הצרור הנוסף היה אצל אמא, אבל הדבר האחרון שנתני רצה זה שהיא תגלה אותו עם הפאה הברונטית ועם השמלה שכבר תפסה אבק בחדר המדרגות. רק פעם אמא נתנה לו לשים את אחת הפאות, משיער עורב, וגם אז רק לחצי שעה, כי מי יודע מה יגידו השכנים ואיך תגיב דודה מרי שכבר צעקה עליה שזה לא בריא לגדל ככה ילד בלי אבא.
בדיוק כשחשב על אמא, שעוד מעט תבוא ותסלק אותו כעונש לכמה שעות ברחוב, ובדודה מרי שעם כל התחפושות לא הצליחה לעשות ממנו גבר קטן, נתני ראה דמות מוכרת מתקרבת בצעדים כבדים לחדר המדרגות.
זה היה אסי, החייל הבודד מהקומה למעלה, שכמו בכל סוף שבוע, הגיע מגולני, עם התרמיל ובו שאריות הממתקים מהשק"ם, הפנים השזופות והמבט הטוב, והגוף החזק שהרים את נתני באוויר, ואימץ אותו בחום למדים המטונפים שאותם נתני בישם בריח המתקתק של האו-דה-טואלט שאמא קנתה בתחנה המרכזית.
אסי ראה אותו יושב על הרצפה עם עיניים רטובות, ונישק לו את העפעפיים. כשנתני הסביר לו בביישנות מה קרה ולמה הוא לבוש ככה מוזר, אסי לקח אותו לחדר שלו, הושיב אותו על הברכיים וסיפר לו כל אחר הצהרים את סיפורי הגבורה שלו על הצבא.
אחר כך אסי לקח מפתח שבדי, ירד למטה ופרץ בשביל נתני את הדלת. כשעמדו להיפרד, הוריד לנתני את הפאה. "אתה לא צריך פאה, ילד", אמר לו, "אתה יפה כמו בובה".
נתני הסמיק וסגר את הדלת. אחרי שפשט את השמלה ושטף את הפרצוף, נשבע שהוא לא מתחפש יותר לבחורות. אם כל החיילים כמו אסי, הוא רוצה להתגייס לצבא.