המחתרת של שוקי בוזוקי

שמו של מנהיג המחתרת היוונית בישראל הוא שוקי נשיא, הבעלים של "צלילי הבוזוקי", כוך זעיר למוזיקה יוונית ברחוב העליה 22 בתל אביב. זה 18 שנה, מפיץ הרמקול בחנות צלילים נוגים ומתוקים אל אנשים מיוזעים עם סלים הממתינים בתחנה האוטובוס הסמוכה. מאז ייסד נשיא, המכונה "שוקי בוזוקי", את המקדש היווני, יודעים עשרות אלפי המשתמשים הכבדים שגם אם לא יבקרו ביוון בחודש הקרוב, יש מי שידאג להודיע להם בנאמנות על פעילותיו של המלך, סטליוס קזנג'ידיס.

את דלת הכניסה מפארות תמונות משותפות של בעל הבית עם זמרים יוונים, והיא נפתחת מדי פעם על ידי טיפוסים שממלמלים בבטחה שמות משונים כמו פיצה פאפאדופולו, סוטריה בלו ויאניס פריוס. בעל הבית המבין את צאן מרעיתו, שולה את הדיסק מהמדף ללא מילים, מכניס לשקית ומוסרה למתייוון העוצר ליד תמונתו של קזנג'ידיס, שולח מבט מעריץ, יוצא וסוגר אחריו את הדלת. מתוך הכוך הקטן של נשיא יצאו להיטים רבים של מוזיקה מזרחית כמו ה"קולות של פיראוס" ו"תודה" של חיים משה, "פני מלאך" של יואב יצחק, "כמו שיכור" של זוהר ארגוב ורבים אחרים. נשיא משמש כיועץ לזמרים המבקרים בחנותו והם מקשיבים ושומעים לעצתו.

- אתה ממליץ להם על שירים שהם להיטים ביוון?

"בכלל לא. רוב ההמלצות שלי מתמקדות בשירים שלא הפכו ללהיטים ביוון. יש לי חוש ל'מה יכול להיות להיט בארץ' ואני יודע גם מי צריך לשיר אותו".

- מי מהזמרים מגיע אליך עכשיו?

"זמרים תורכים כמו מושיק עפיה שמחפשים להיטים ביוונית כדי להצליח אצל הקהל הרחב".

בחנות ישנם דיסקים של רמבטיקו, הבלוז היווני, על כל גווניו, "לאיקה", שהוא הסגנון העממי, וכמובן האלבומים של השמות המוכרים בארץ: יורגו דאלארס, חריס אלקסיו, גליקריה, וסיליס קראס והלן ויטלי.

שוקי בוזוקי הוא בכלל תורכי במוצאו. אביו גדל בשכונת שפירא, שהיא בתחום השיפוט היווני בדרום תל אביב, ובילדותו הוא שמע רק מוזיקה יוונית. במקביל שיחק בהצגות ילדים כמו "הקוסם" עם גבי עמרני, ואפילו ב"חסמב"ה" כמשה ירחמיאל. אבל הוא היה נחוש לפתוח חנות שתתמחה באהבת חייו, חנות למוזיקה יוונית, היחידה שיש עד היום. לאחרונה המשטרה סגרה את התחנה הפיראטית "רדיו פיראוס", שהיתה המקום היחידי בארץ בו אפשר היה להתעדכן במתרחש בממלכה היוונית ולמסור ד"ש לנהגי מוניות. לפני מספר שנים הוא גילה את שלומי סרנגה וניסה את כוחו באמרגנות. נשיא ניהל את סרנגה במשך שנים אחדות ויחד הוציאו ארבעה אלבומים, אחד מהם גם ביוון. היום נחשב סרנגה לזמר היווני הכי משובח שצמח בישראל, אולם אמרגנים ממולחים יותר כבר לקחוהו תחת חסותם.

לא התרשם מאריס סאן

כשנשיא היה נער צעיר, הוא ראה את אריס סאן בהופעה, אבל לא ממש התרשם ממנו. הוא נזכר: "אריס סאן וטריפונאס נתנו למוזיקה דחיפה וחשיפה רצינית אבל הם היו זמרים די בינוניים. בישראל לא היתה מודעות למוזיקה הזאת, לכן הם כל כך הצליחו פה. הם לא שרו שירים שלהם ובישראל לא הכירו את המקור, מלבד החובבים הרציניים".

נשיא סבור שאריס סאן וטריפונס חיזקו את הדימוי הזול של המוזיקה היוונית. הממסד הישראלי היה בטוח שמדובר במוזיקה פופולרית בזויה, ששייכת למועדוני שיכורים ביפו, אבל המפנה הגיע באמצע שנות השמונים. "כשפוליקר הוציא את 'עיניים שלי' אומר נשיא, "המוזיקה היוונית פרצה קדימה והתחילה לקבל את הכבוד הראוי לה. פתאום אנשים נהיו מודעים לאיכותה, והחלו לחפש את המקור, הם כבר לא הסתפקו בפוליקר ובכל השאר. היו אנשים שאמרו לי שמהרגע ששמעו מוזיקה יוונית אמיתית, הם לא מסוגלים לשמוע שום דבר אחר. גם הסרט 'רמבטיקו' נתן דחיפה".

- השתנה הקהל?

"פתאום נהיה 'אין' לשמוע את דאלארס בהיכל התרבות ולצאת בוכה מההופעה. הקטע הזה מכעיס אותי. הרי השירים האלה היו קיימים תמיד, למה נדרש כל כך הרבה זמן כדי לגלות אותם ולהתאהב בהם. חבל שהממסד המוזיקלי התעלם מהמוזיקה הזאת. אז, וגם היום, מקדישים למוזיקה הזאת מעט מאוד זמן ברדיו ובטלוויזיה, למרות קהל האוהדים העצום".

כל שנה מבלה נשיא את עונת החורף במועדוני הלילה באתונה. שם הוא צופה בתגליות החדשות, שותה עם חבריו האמנים ומוסיף עוד תמונה לאוסף על דלת החנות.