פרסקאות בלב רחובות

מי היה מאמין, כי קירותיו של המבנה ההיסטורי במתחם בית הספר ע"ש עמוס דה-שליט ברחובות מכוסים מבפנים ציורי קיר מרהיבים, כמעט פרסקאות. אלפי התלמידים שעברו במוסד זה במשך השנים לא ידעו כנראה על כך, שכן אחרת לא היו נשמרים כפי שנשמרו, תחת שכבות הצבע שכיסו אותם במשך השנים.

את הציורים חשפה תמר טוכלר, רכזת מחוז המרכז של המועצה לשימור אתרים, במהלך עבודות השיקום של המבנה. טוכלר הזעיקה לבי"ס את שי פרקש, בן למשפחת צבעים ותיקה, שהקים חברה המתמחה בדקורציה של צביעה שבלונית.

טוכלר מספרת, כי המבנה מופיע ברישומי העירייה כבניין ראוי לשימור, אולם הדבר עדיין לא אושר סטטוטורית. עם זאת הוחלט לשקמו, במסגרת שיפוץ יתר מוסדות החינוך בעיר.

כשהמועצה לשימור אתרים נכנסה לתמונה, היא הוציאה דו"ח מפורט כיצד לטפל בבית, אותו הכין מהנדס המועצה, לב מנדלבלט. התקציב, בסך 170 אלף שקל, שהגיע ממשרד החינוך, לא יכול היה להספיק לשיקום כל המבנה, ולכן, מספרת טוכלר, בהתייעצות עם העירייה וביה"ס הוחלט לשקם בשלב זה רק את פנים המבנה. ואכן, העבודות החלו בראשית יולי ובמהלכן נתגלו הציורים.

פרקש מספר, כי נתגלו שתי שכבות של ציורים בכל חלקי המבנה, אולם הוחלט לשקם את הציורים רק בלובי. קטע מקורי קטן אף הושאר למזכרת. עבודות השיקום הפנימי הושלמו בשבוע שעבר.

השבלונות חזרו לאופנה

פרקש, בעליה של חברת "שבלולינות" המתמחה בצביעה דקורטיבית ועיטורי קירות בשבלונות, מספר, כי החברה החלה לפעול לפני 6 שנים בצביעה חדשה ובמשך הזמן הוא גילה את ההיסטוריה של הצביעה בשבלונות בארץ ובחו"ל. בד בבד עם עבודתו בצביעה חדשה, הוא החל להיכנס לפרןיקטים של שימור. בעקבות כך, הוא עסוק במחקר על אודות מלאכה זו וגילה מידע מעניין. מתברר שבארץ היתה זו אופנה מקובלת ונפוצה ורוב הצבעים שהתמחו בשבלונות היו יהודים. זה 15 שנה שציורי הקיר חזרו לאופנה, גם בארץ.

גם במבנה ברחובות מצא פרקש שרידים של ציורי שבלונות. לדבריו, העבודה במבנה הזה היתה די קשה ומסובכת שכן היה צורך להרכיב פזל. בחברת "שבלולינות" הכינו כאמור תוכנה גרפית מיוחדת לנושא, ובעזרתה ניתן לשחזר ולשקם ציורים עתיקים.

פרקש מספר, כי בעבר היו משתמשים בארץ בצבעים עשויים פיגמנטים ממינרלים שהכינו בארץ (גווני חום) או ייבאו מאירופה.

15 מדרגות עפ"י שיר המעלות

את המבנה בנה אליעזר סלוצקין שהגיע מאוסטרליה לרחובות בשנת 1908 עם בני משפחתו. הוא רכש קרקע בצפון המושבה, נטע מטעי שקדים והקים את הבית. הבנייה נמשכה כשנתיים. על התכנון היתה אחראית אם המשפחה רוז. היא ביקשה כי לפתח הכניסה יובילו 15 מדרגות כנגד 15 "שירי המעלות" בספר תהילים, ובקירות הבית נקבעו ארבעה פתחים, בארבע רוחות השמיים, כמו "באוהל אברהם אבינו". בחזית הבית בלב הגן נבנתה בריכה ובה דגי זהב. הבריכה שובצה בצדפים וכן השבילים שהובילו מהבית לגן.

בימי מלחמת העולם הראשונה התגורר במבנה קצין תורכי בכיר, ולאחר הכיבוש הבריטי התגורר שם גנרל שוול, מפקד חיל הפרשים האוסטרליים והניוזילינדיים.

מיקומו של המבנה בראש גבעה בקצה הצפוני-מזרחי של המושבה הפך אותו לעמדת תצפית והגנה חשובה, שחלשה על הדרך מרמלה לרחובות במאורעות 1921, 1929 ו1939-1936-.

על גג הבית הוקמה תחנת איתות ששירתה את כל יישובי הסביבה. הבית שימש מקום אימונים של ה"ההגנה".

מאוחר יותר הפך הבית לבית ספר התיכון ע"ש דה-שליט שהתרחב. כיום הוא משמש כבניין המנהלה של המוסד.

"עבודות קוסמטיות"

המבנה נשאר כמעט במתכונת המקורית. אם כי, במשך השנים נאטמו חלונות ופתחים ומרפסות המבנה נסגרו והפכו לחדרים. המדרגות, הבנויות אבן גיר, מובילות לפתחים המקוריים ושרדו בצורתן המקורית. כמו כן נשתמרו מסגרות החלונות מכל צידי המבנה.

הבניין נבנה בטכניקת בנייה ומחומרים שהיו מקובלים בראשית המאה העשרים: בנוי כורכר ומעוטר באלמנטים יצוקים. התקרות הפנימיות הן תקרות רביץ – עשויות סרגלי עץ וביניהם ועליהם טיח. הרצפה עשויה מרצפות מצויירות שנשתמרו במצב טוב. בחזית הבניין שני חצאי מרתף בקומת המסד. הבניין במצב טוב ועל פי המלצת המועצה לשימור אתרים הוא זקוק ל"עבודות קוסמטיות" בלבד.

בחזית בניין שני ברושים בחזית. הללו ישומרו, אולם על פי המלצת המועצה לשימור אתרים תורחק כל צמחייה אחרת. כמו כן יש לפרק את הלבנים ש"הודבקו" למבנה בשולי הערוגות ולהטות את שיפועי הקרקע המקיפה את הבניין לכיוון המנוגד לקירות המבנה (בניגוד למצב הקיים). לדברי המהנדס מנדלבלט, הנזק הכי גדול למבנה לקירותיו ובסיסו נגרמים עקב חדירת מים.

כמו כן, ממליץ מהנדס המועצה לשימור, לשחזר את עיטור הגג. מצבם של הקירות החיצוניים סביר ויש צורך לחדש את הצבע לאחר בדיקת הטיח.

טוכלר מדגישה, כי במועצה לשימור יעמדו על כך שמהנדס שימור יטפל בשיקום החיצוני של המבנה. עדיין אין הערכה על ההשקעה הכספית הנדרשת לשיקום החלק החיצוני, ובכל מקרה, היא מציינת, אין לפי שעה מקורות מימון.