סוגי עסקים והקמת חברות
מה ההבדלים בין סוגי החברות שניתן להקים, מה נדרש היזם לעשות, ומהו המודל שיבטיח את נכסיו ובני משפחתו של היזם במקרה של כשלון
הקמת עסק בארה"ב אינה פשוטה, אך גם אינה בלתי אפשרית. מקדמי הקושי קשורים במערכת לא קטנה של קריטריונים; החל במהות העסק - האם זו חברת תוכנה, או דוכן פלאפל? דרך ענייני מיסוי משתנים, וכלה בקריטריונים הנוגעים לכמה בעלי מניות מחזיקים בעסק, לסטטוס האזרחות שלהם, למידת הצורך בגיוס הון חיצוני, ל"יקום הגיאוגרפי" של העסק (האם הוא מתפרס על יותר ממדינה אחת) ועוד.
במאמר זה, נתיחס באופן כללי לסוגים (מתכונות) השכיחים ביותר של חברות, ל-Business Forms. תחילה נבחן את פורמט ה-Sole Proprietorship, אחריו את מתכונת ה-General Partnership ולבסוף את הפופולארי שבינהם, ה- (LLC) Limited Liability Company.
כאן גם המקום לציין שעם ההחלטה לפתוח עסק, יש לבדוק עם הרשויות המקומיות אם השם שבחרתם לחברה תקין וזמין. במידה והתשובה חיובית מומלץ למלא ולהגיש טופס שישמור עבורכם את השם לתקופה זמנית, בדרך כלל ל- 12 חודשים. הטופס נקרא "Name Reservation" וניתן להשיגו ממחלקת המדינה בה אתם מתגוררים.
לנהל לבד
חברה במתכונת בעלות יחיד, Sole Proprietorship, היא הפשוטה ביותר. זוהי חברה בבעלות ובניהול אדם בודד, אשר בבעלותו הישירה כל נכסי החברה. כל הדרוש להקמת חברה שכזו הוא רשיון עיסוק בתחום שבחרתם (במידה ותחום זה דורש רשיון תעסוקה), או היתר הפעלה. מבחינת המיסוי, כל רווחי והפסדי החברה מנווטים ישירות להצהרת המס האישית של בעליה. החברה כישות עצמאית, אינה חייבת במס, או לפי המינוח האמריקני; Pass Through Taxation.
מתכונת זו פשוטה וזולה, יחסית. כמו כן, בעל העסק שומר על שליטה מלאה בכל האספקטים. אולם לא הכל וורוד. הבעייתיות העיקרית נובעת מכך שנכסיו האישיים של בעל הבית חשופים לגמרי לנושי החברה. גיוס הון חיצוני גם הוא בעייתי, כיוון שבאין מנגנון הנפקת מניות, תדרש ערבות אישית לכל הלוואה.
לנהל עם שותפים
חברה המאורגנת במתכונת ה- General Partnership שייכת בדרך כלל לסקטור נותני השירות, כגון; רפואה, משפטים וראיית חשבון. הסיבה העיקרית לשימוש במתכונת זו, בניגוד לבעלות יחיד, היא במקרה ויזם בודד חסר את המשאבים הדרושים להקמת החברה ומוצא צורך בהוספת שותף אחד או יותר.
יש כמה עדיפויות לבחירה במתכונת זו. ראשית, היא מעניקה גמישות ניהולית ובכך מונעת הרבה "כאבי ראש" פוטנציאליים. לדוגמא; אין מחויבות לקיים פגישה שנתית למנות את כל פרטי הפגישה בפרוטוקול. אם זאת ממליץ לעשות זאת ובמיוחד להתרכז בעניינים פיננסיים ובגיבוש תכנית פעולה להשגת מטרות החברה.
כמו בחברה שבבעלות יחיד גם כאן נהנים השותפים מהעובדה שאין מיסוי כפול. מיסוי הרווחים עובר ישר אל השותפים, מחושב ומשולם לפי הסכום המדווח על גבי טופס K-1 שמגישים למס אבל, בניגוד לחברה שבבעלות יחיד, נדרשת להגיש הצהרת רווחים והפסדים ל- IRS.
כדי שזו תוכל לנצל במידת הצורך את מערכת המשפט במדינה בה היא פועלת (הגשת תביעה משפטית, לדוגמא) רוב המדינות דורשות טופס שנקרא “certificate of partnership” והצגתו בפני הרשות המוסמכת, שברוב המקרים הינה מזכירות המדינה של המדינה בה ממוקמת החברה. כמו כן, במקרים מסוימים בהם החברה משתמשת בשם שונה מהשם הפורמאלי עליה להגיש מסמך שנקרא “certificate of assumed name" בו מזוהים כל בעלי החברה. שני מסמכים אלה ברוב המקרים הם כל שדרוש לחברה במתכונת זו.
הבעייתיות הגדולה ביותר במתכונת ה- general partnership כרוכה בחשיפה מוחלטת של כל אחד מן השותפים לאחריות אישית כלפי חובות החברה. במילים אחרות, במידה והחברה חייבת יותר ממה שיש לה בבנק, הנושים זכאים לדרוש ולקבל תשלום מהנכסים האישיים של אחד או יותר מן השותפים. עוד קושי כרוך בכך שאם אחד מהשותפים פורש או מת, זה מבחינה טכנית מחסל את החברה.
שותפות עסקית
ברוב המקרים המתכונת המועדפת בשביל עסק חדש זה ה- limited liability company. הפורמט הזה פותח בגרמניה והנו שכיח באירופה. לארה"ב זה הגיע ב- 1977 ואומץ לראשונה בספר החוקים של מדינת וויומינג. ב- 1988 ה- IRS העניק למתכונת לגיטמציה עסקית כאשר קבע לצרכי מיסוי ה- LLC אינו נתפס כחברה (corporation) אלא כשותפות עסקית; השותפים ישלמו לפי מדרגת המס האישית שלהם. כיום ה- LLC הוא מתכונת מוכרת כמעט בכל המדינות בארה"ב.
נתחיל באספקטים היותר חשובים. קודם כל, בניגוד לשתי המתכונות הקודמות, נכסיהם האישיים של השותפים (members) ב- LLC נמצאים, ברוב המקרים, מחוץ לטווח הנושים. כמו כן ניתן לצרף מספר בלתי מוגבל של בעלי מניות, וגם כאלה שאינם בעלי "גרין קארד" או אזרחות אמריקאית. לדוגמא, בני משפחה, חברים או שותפים בארץ יכולים ליהנות מהשתתפות בעסק כאן. כמו כן ניהול ה- LLC הוא עניין פשוט אשר אינו כרוך בפרוצדורות אדמיניסטרטיביות מסובכות.
כדי להקים חברה בפורמט הזה מומלץ לשכור עו"ד שיכין את תקנון החברה, מה שנקרא articles of organization, אבל אם בכל זאת בחרתם להכין את התקנון לבד, יש לברר בדיוק מה המדינה בה אתם מתגוררים דורשת שיכלל במסמך.
באופן כללי המסמך צריך לכלול את שם החברה (כולל האותיות LLC’' בסוף); תוקף חיים; 30 שנה או ללא הגבלה (perpetuity); מטרת העסק; כתובת עסקית, כמות ההשקעה (כסף, שירותים או כל נכס אחר); כמות השקעה שתידרש בעתיד; שמירת האופציה לקבל שותפים חדשים בהתאם לאיזה קריטריונים; שמירת האופציה להמשיך ולקיים את העסק אם מקרים מסוימים מתקיימים (פרישה או מוות של אחד או יותר מהשותפים); מספר הקולות הדרוש כדי להעביר החלטות; שמות המנהלים ושיטת הניהול.
כמו כן מומלץ להכין מסמך שמשמש כהסכם תפעול ה- LLC, מה שנקרא operating agreement. כאן ניתן לסכם עקרונות כגון מי ישמש כגזבר ולאיזה תקופה, מי יהיה המנכ"ל ועוד. הימצאותו של המסמך יכולה למנוע אי הבנות וסיבוכים אחרים שעלולים לצוץ.
כאשר התקנון מוכן יש צורך להביאו למחלקת המדינה בה אתם מתגוררים. אגרת הרישום היא בין 100 ל- 150 דולר, ולעיתים ניתן לבצע את הרישום באותו יום תמורת סכום נוסף של כמה עשרות דולרים. מאותו הרגע יש לנהל עסקים תחת שם החברה, דבר המבטיח, בין השאר, שהשותפים לא יחשפו לאחריות אישית כלפי חובות החברה.
מיסוי החברות
עד כאן העניינים לא מסובכים מידי, אך בכדי להשלים את התמונה יש צורך להזכיר את נושא מיסוי החברות, כי זה אחד מהרכיבים שיכולים לסבך את העניין. לכן יש להתייעץ עם עו"ד ורואה חשבון ולוודא שהמתכונת הנבחרת של החברה אינה מתנגשת עם אינטרסים פיננסיים אחרים. לדוגמא, הכנסה של שותף שהוא גם מנהל בחברה עלולה להיחשב כהכנסה מעיסוק כעצמאי ולגרום לנטל מס נוסף בגין ביטוח לאומי ו- medicare. זאת יכולה להיות הפתעה מאד לא נעימה. גם מיקום גיאוגרפי יכול לגרום לסיבוכי מס, לדוגמא – ישנן מדינות בהן ה- LLC אינו זכאי לקבל זיכויי מס שונים, כגון מס מכירות.
מרגע שהרעיון שלכם מבשיל לנקודה בה אתם מוכנים להקים את העסק, יש צורך לחשוב היטב באיזה מתכונת לבנות את החברה. שוב, מומלץ להתייעץ עם מומחים לנושא. זה לא מן ההכרח שזו תהיה הוצאה יקרה, מה שבטוח זה שטעויות ברוב המקרים תהיינה יקרות הרבה יותר. שיקול נבון של האופציות המוזכרות כאן ואחרות יבטיח לפחות שהרבה מכאבי הראש הכרוכים בהקמת עסק יחסכו מכם.