גט אאוט!

הטלוויזיה, בהיותה מדיום לשיווק המוני, שמרנית מטבעה. וכמו בעסקים שמרניים אחרים, היא מנסה לשחזר הצלחות – מה שמביא לאינפלציה מרשימה כל כך של סדרות קומיות על בני 20 ומשהו חסרי כיוון ששותים כמויות אדירות של קפה. אבל נראה שמאפייני ההצלחה השתנו, והמצליחנים של היום – הסופראנוס, סקס והעיר הגדולה, "Six Feet Under" ו "Curb Your Enthusiasm" (שתי האחרונות טרם הגיעו ארצה) – דווקא שוברים את המסגרות הישנות והטובות. מה שאולי אומר שהטלוויזיה האמריקנית חוזרת למקוריות. אולי. זה כנראה גם הזמן האידיאלי לג'וליה לואיס דרייפוס (40), שחיה בארבע השנים האחרונות מכספי תמלוגים שמנים על "סיינפלד" וגידלה את שני ילדיה, לחזור למרכז הבמה עם סידרת טלוויזיה חדשה. "זה לא שאני כבר מתה לקפוץ בחזרה למים", אומרת דרייפוס, "אבל התרגשתי מאוד מהרעיון של התכנית".

קומדיית המצבים החדשה שלה, "Watching Elie", שתשודר לראשונה ברשת אן.בי.סי בסוף החודש הבא, היא החידוש בהתגלמותו. בנוסף לווטו המוחלט שהטילו מפיקי הסדרה על השימוש בצחוקים מוקלטים, הם משתמשים במצלמה בודדת שעוקבת אחרי הדמויות, משבצים שירים במהלך הצילום ולא משתמשים בחוק הברזל התובע שלוש בדיחות לפחות בכל עמוד תסריט. ואם לא די בזה, הסדרה משודרת בזמן אמיתי, כך שבכל פרק מופיע שעון בפינת המסך, שמודד 22 דקות בחייה של זמרת הבארים הרווקה מלוס אנג'לס, אלי איגס. השעון נעצר רק בהפסקת הפרסומות.

"אנחנו ממציאים מחדש את שיטת מספרי הסיפורים", אומרת דרייפוס, ואף מתבדחת: "ג'ף זוקר (נשיא מחלקת הבידור של אן.בי.סי) הבין שהוא חייב לעשות משהו שונה או שיפטרו אותו". זוקר היה כל כך נרגש מהתכנית המהפכנית, עד שהציע לוותר גם על פרסומות, ולהריץ את הפרקים ללא הפסקה. אבל אז, כנראה, הבין שמדובר בדרך קצרה עוד יותר לאבד את משרתו.

זמן אמיתי, כתיבה קלה

לא קל ללואיס-דרייפוס לחזור למרכז הבמה. היא תצטרך להתמודד עם הציפיות שלנו ממנה, כמי שהשתתפה בסדרה הקומית המצליחה ביותר בעשור האחרון. הציפיות האלה כבר הובילו לתיאוריה הנקראת "קללת סיינפלד", הגורסת שלאף אחד מגיבורי "סיינפלד" לא יכולים להיות חיים-אחרי. זה היה ההסבר שניתן למותה ללא עת של הסדרה "מייקל ריצ'רדס שואו" בסתיו 2000, וכשלון "בוב פטרסון" של ג'ייסון אלכסנדר. לואיס-דרייפוס מקווה לשבור את הקללה. לדבריה, העובדה שסדרות מעטות מצליחות לשרוד מעבר לעונה אחת נובעת מהקושי לכתוב למדיום הזה. "העניין בקומדיה הוא שאי אפשר לזייף. בדרמה אפשר, אבל אי אפשר לזייף צחוק".

וישנו גם האתגר של בניית דמות מוצלחת חדשה, בעוד הקהל ממשיך להיאחז באיליין הנצחית ואפילו רואה אותה מדי שבוע בשידורים חוזרים של "סיינפלד" המיתולוגית. "לא חשבתי על זה לרגע", מכחישה דרייפוס.

בראד הול (43), בעלה בחיים ושותפה להפקה, שכבר כתב תסריטים לסדרות "Brooklyn Bridge" ו-"The Single Guy" העלה את הרעיון לסידרה בזמן אמיתי, אחרי שהוא ודרייפוס תהו מה יקרה אם יעקבו אחרי מלצרים או מוכרים בחנות במשך חצי שעה כדי לקבל תמונה אינטימית של חיי היומיום שלהם. "כתבתי את התסריט בתור תרגיל, סתם בשביל הכיף", הוא אומר. כתיבה בזמן אמיתי, מסתבר, קלה בהרבה משחשב: "זה כמו לכתוב סונטה. החוקים פשוטים ולא צריך להתעסק עם אקספוזיציה". רוב ההומור הוא פיזי, שכן מעקב אחר אדם בזמן אמיתי יקדיש, בהכרח, זמן ממושך לאופן בו הוא נע מול המצלמה. "זאת דרך אינטימית להכיר בן-אדם. יש כאן הזדמנות לראות את הרגעים שבין הרגעים", אומרת דרייפוס.

העיקר הילדים

שמה המקורי של התוכנית היה "22 דקות עם אלינור ריגס" – בהתאם לזמן השידור ללא פרסומות. אבל נראה שרשתות הטלוויזיה מקדישות יותר משמונה דקות של פריים-טיים לפרסומות. "הם לא רצו להפנות את תשומת הלב לעובדה הזאת", אומר הול.

צוות השחקנים, בעיקר סטיב קארל, כחבר לשעבר, מפגין כישרון רב, אבל התכנית מסתובבת סביב לואיס-דרייפוס, שגם זוכה לשיר בכל פרק. היא אוהבת לשיר. בחג המולד האחרון גייסה את בעלה וחמישה חברים, והחבורה יצאה לשיר שירי חג ברחובות שכונת סנטה מוניקה שבה היא מתגוררת. "זה היה פאתטי", היא נזכרת, "נראה שלאף אחד לא היה מצב רוח חגיגי". אבל הקול שלה מפתיע באיכותו, ושיר הסיום של הפיילוט הוא אחת מנקודות השיא של הפרק.

הול ולואיס-דרייפוס התעקשו על חוזה להפקת 15 פרקים בלבד, כי הם לא רוצים להתרחק מילדיהם לזמן רב מדי. ביתיים יש לילדים סידורים זמניים: הבכור, בן תשע, קיבל משרד באולפנים כדי שיוכל לשבת ולהכין את שיעורי הבית, והצעיר, בן ארבע, יקבל חדר משחקים. הם שייכים לאותן משפחות שמחזיקות מכונית חשמלית ומרכיבים קולטי שמש על הגג שמספקים חשמל לכל הבית. הילדים חמודים, מנומסים וחיוביים כל כך, עד שבלאס וגאס רצים הימורים מה יהיה אופן המרידה שלהם בהורים בגיל ההתבגרות.

הלך המין

זאת לא פעם ראשונה שהול ודרייפוס עובדים יחד. הם נפגשו על במת "סאטרדיי נייט לייב" בין השנים 1984-1982 והופיעו יחד בתיאטרון כשלמדו באוניברסיטת נורת'-איסטרן. עכשיו יש להם חוקים ברורים שבאים להבטיח שהעבודה המשותפת לא תפגע ביחסים ביניהם ובחיי המשפחה: הם לא מדברים על עבודה בנוכחות הילדים, יש להם שירות מענה טלפוני שמעביר להם רק שיחות דחופות אחרי שש בערב, והם לא מעבירים זה לזה בטלפון או במחשב סרים הקשורים לעבודה. "וזה הכל", מסכם הול ומביט בג'וליה, כשהשניים לוגמים קפוצ'ינו בבית קפה על שפת הים בסנטה מוניקה. "אה, כן, וגם חיי המין שלנו הסתיימו".