שתף קטע נבחר

ליקויים ואי-סדרים חמורים בחלוקת פרס ראש הממשלה למלחינים

הפרס הוענק על-ידי ועדה שמודה: "היו לנו עשר דקות לכל מועמד, הכל נעשה בלחץ"

ליקויים חמורים נחשפו בהענקת פרס ראש הממשלה למלחינים לפני כשבוע. המדובר במענק הממשלתי הגבוה והמכובד ביותר הניתן בתחום זה, וגובה הפרסים בו עומד על למעלה מחצי מיליון שקל. שמות הזוכים השנה אנונימיים ברובם בחוגי המוזיקה בישראל, ויצירותיהם אינן מבוצעות על-ידי התזמורות בארץ. ההכרעה לגבי הזוכים בפרס, מתברר, בוצעה בחופזה גדולה. "הפרס ניתן בלי מספיק מחשבה, ולא עשינו את המיטב", אומר ל-ynet יו"ר חבר השופטים של הפרס. "לא קיבלנו הנחיות ברורות לשיפוט, אין קריטריונים ברורים והכל יותר מדי מעורפל. קיבלנו יום מרוכז אחד לשפוט 44 מועמדים. ישבנו תשע שעות עם הפסקה של חצי שעה לסנדוויץ' והיה לנו כעשר דקות להקדיש לכל מועמד. הכל נעשה בלחץ. אני לא מרגיש שלם עם הבחירה. אם היינו יושבים שבוע נוסף, הדברים היו נראים אחרת. לדוגמא היה מלחין רוסי מבוגר שכתב יצירה בת שעה, שלא היה לנו זמן לשמוע את כולה. אם היה הזמן והיינו יושבים בשקט ושומעים אותה, אולי הוא כן היה זוכה".

מי טרנדי היום?

ביום רביעי שעבר פירסם מינהל התרבות את שמות חמשת הזוכים לשנת 2002 בפרס רה"מ למלחינים: קארל ווליאנסקי (37), משה זורמן, ליאור נבוק, שרה שוהם (56) וישראל שרון (31). במקביל, החליט חבר השופטים להעניק פרס הוקרה מיוחד למלחין הוותיק בנימין בר-עם, אך זה סירב לקבל את הפרס, אותו הגדיר "פרס בקטגוריה פחותה". הבחירה, בכל מקרה, מעוררת תמיהות רבות בקרב בכירים בענף המוזיקה, ביניהם מוזיקאים, מנהלי תזמורות ומלחינים, ובעיקר כעס רב על הקלות הבלתי נסבלת של אופן חלוקתם. כבר עכשיו היו שהודיעו כי בכוונתם להחרים את טקס הענקת הפרס, שאמור להתקיים בנוכחות רה"מ ב-7במרץ.
באופן מפתיע, הפעם נשמעה ביקורת גם מצד השופטים עצמם על אופן התנהלותו של הפרס. איתי טלגם, חבר צוות השיפוט: "יש משהו אמורפי בתקנון. בשביל לעשות עבודה מעמיקה להערכת טיבו של קומפוזיטור, צריך ימים אם לא שבועות לכל יוצר. בין זה לבין שיפוט על פי השמועה מי טרנדי היום, כלומר בין אחריות מוחלטת ובלתי ניתנת לביצוע לבין אי אחריות מוחלטת, הכרענו על סמך מה ששמענו".
ההתרשלות במתן הפרס מתחילה כבר בשלב המועמדות. מלחין יכול להגיש את מועמדותו לפרס, להיות מוגש על-ידי גורם שלישי, ובנוסף יכול חבר הנאמנים של הפרס להמליץ על מלחין שלא הגיש בקשה. תקנון הפרס לא מחייב מלחין בשום מקום לצרף את כתבי יצירותיו (פרטיטורות) או הקלטות שלהן. גם בשאלון אותו מחויבים המועמדים למלא, הגשת הפרטיטורות וההקלטות היא אופציונלית ובלתי מחייבת. לדברי השופטים, מועמדים שלא הגישו פרטיטורות והקלטות נפסלו על הסף, למרות שהשאלון, כאמור, אינו מחייב הגשה שכזו.
למרות שמדובר בפרס כספי כולל של למעלה מחצי מיליון שקל, הקריטריונים לבחירת המועמדים לא כתובים בתקנון. התקנון לא קובע סף לגיל המועמדים, אבל השופטים החליטו לפסול השנה מלחינים פנסיונרים ולהעניק את הפרס ליוצרים במצוקה. "החלטנו שפנסיונרים לא יקבלו את הפרס מכיוון שלהם יש את כל הזמן שבעולם ליצור, בניגוד ליוצרים צעירים", אמר יו"ר חבר השופטים. בראיון לעיתון "הארץ" אמר פרופסור יהואש הירשברג: "קארל ווליאנסקי הוא מלחין שנאלץ כיום לעבוד בחברת שמירה בבאר-שבע כדי להתפרנס; ליאור נבוק סיים לימודים בארה"ב, חזר ארצה ועדיין לא מצא עבודה". לעומת השניים הללו, ובניגוד לכללים שקבעו לעצמם, החליטו השופטים בכל זאת להעניק פרס למשה זורמן, אותו מגדיר הירשברג "שייך במידת מה לקטגוריה של המבוססים ואכן על הכללתו בין מקבלי הפרס היה ויכוח".
לא ברור כיצד ידע חבר השופטים על מצבם הכלכלי של המלחינים כאשר אלה לא נדרשו למלא את גובה הכנסותיהם ומקורותיהם בשאלון ההרשמה. שאלה נוספת העולה מדבריו של הירשברג היא האם פרס רה"מ למלחינים מעדיף מועמדים נזקקים על פני מועמדים "מבוססים", כלומר כאלה שכבר הוכיחו את מצוינותם.

"אין קריטריונים"

פרס רה"מ הוא למעשה מילגת התפנות, המאפשרת למלחינים להתמסר במשך שנה לכתיבת יצירה חדשה מבלי להיות טרודים בקשיי קיום. הפרס ממומן ומנוהל על-ידי משרד המדע, התרבות והספורט, שממנה מדי שלוש שנים ועד נאמנים המונה שבעה חברים, שלושה מהם ממונים על-ידי השר וילנאי, שאמון גם על מינויו של יו"ר חבר הנאמנים. את השופטים ממנים מדי שנה חברי ועד הנאמנים, והוועד הוא האחראי על אשרור החלטת השופטים. מבט חטוף ברשימת חבר הנאמנים מעורר אי-נוחות כללית; מלבד העובדה שחבר הנאמנים מורכב מאנשים שזכו בפרס ממש לאחרונה (חיים אלכסנדר, מנחם צור, ובטי אוליברו מכהנים בחבר הנאמנים השנה וזכו בפרס בשנה שעברה. בנימין יוסיפוב המכהן השנה בחבר הנאמנים זכה בשנת 1999), בולטת מאוד העובדה שחברת חבר הנאמנים, השופטת רות טלגם, היא אמו של המנצח איתי טלגם, המכהן בחבר השופטים.
בתגובה לדברים אמר יו"ר חבר הנאמנים, לשעבר שר החינוך והתרבות אהרון ידלין: "אין קריטריונים ואני לא חושב שקביעת קריטריונים תקל על השיפוט. לא צריך להגביל אותם. מה שקובע היא איכות היצירה. מותר לקחת בחשבון שיקול סוציאלי, אבל זה בהחלט לא פרס למסכנים. אני לא יודע אם 10 שעות מספיקות לשיפוט של 44 יוצרים ואני לא רוצה לפסוק בעניין, יכול להיות שבין המועמדים היו מוזיקאים שהשופטים כבר הכירו את יצירותיהם. זו הפעם הראשונה שאני שומע על בעיה בתנאי העבודה של השופטים ואני מצטער על זה מאוד. אני אדגיש בעתיד בפני השופטים שאין עליהם כל לחץ ושאם הם רוצים, שיתכנסו לימים נוספים. בכל מקרה, אין לי רצון לבקר את השופטים או לערער על עמדתם. לגבי השופטת טלגם ובנה המנצח. לה יש קול יחיד מתוך 7 חברי ועד הנאמנים, כך שאני לא רואה איך היא יכולה להטות החלטות. חפשנו מנצח ראוי שישפוט ולא רצינו לפסול אותו רק בגלל שהוא בנה. הדברים התנהלו בסך הכל בסדר".

"התהליך מבזה את הפרס"

מנהל התזמורת הסימפונית ראשל"צ, אהוד גרוס, אומר כי לנוכח אופן התנהלות הפרס, בכוונתו להחרים את טקס הענקת הפרסים השנה. "לא ייתכן שנסיבות השיפוט הן כפי שתיארת", אומר גרוס. "מדובר בפרס הגדול והחשוב ביותר למלחינים, יש דרכים נאותות מזה להוקיר אותו. אני תמה על יו"ר חבר השופטים; אדם במעמדו צריך להיות שלם עם החלטותיו. אם הוא לא שלם, למה המשיך לעשות את עבודתו? אם הנסיבות נכפו עליו, למה הסכים? ככה לא עושים צדק. הקריטריונים שהנחו את הבחירה לא ברורים לי. זהו אינו פרס פילנטרופי, אלא איכותי. לא מעניין אותי אם הזוכה עובד בחברת שמירה. אם המועמדים נבחנו על-פי יצירות קודמות, איך זה שמלחין כמו גיל שוחט, שיצירות שלו בוצעו בעולם וראויות לקבל 20 פרסים ולא אחד, לא נבחר? אם הקריטריונים הם ביסוס כלכלי, שוב – איך הוא לא נבחר? ככל הידוע לי, לא מדובר במיליונר. אם החשיבות היא בעידוד היצירה, הייתי רוצה שאנשים כמוהו, שהיכולות שלהם מוכחות, יישבו במקומות שבהם הכי נוח להם ליצור וייצרו. משרד התרבות צריך לוודא קיום קריטריונים וקו מנחה לשיפוט".
גרוס מוסיף: "השופטים בגדו בבחירה ומן הראוי שאני וחבריי ניתן על זה את הדעת. זה פרס יוקרתי וחשוב גם מבחינה כספית, וזו סיבה נוספת שעל הזוכים להוכיח את מצוינותם לפני קבלתו. פרסים נותנים לטובים, לא לאלה שאולי יהיו טובים. תהליך הבחירה חמור בעיני, מעורר סימני שאלה. התהליך מבזה את הפרס".

"הפרס לא מצביע על איכות"

אורית פוגל, מנכ"לית תזמורת סימפונט רעננה, הגיבה גם היא: "לבי על השופטים המתנדבים, נכנסו לסד בן 10 שעות לבחינת 44 מלחינים, דבר שאינו מאפשר בשום אופן בחינה נאותה. גם למקבלי החלטות צריך ליצור תנאים הולמים. אף אחד מהם, בוודאי, לא היה מוכן לתת את שמו ויוקרתו לפרס שמחולק על בסיס מצב כלכלי כפרמטר דומיננטי. אין ספק שמאומה לא היה נגרע משמו של אף זוכה באם שמות כמו גיל שוחט ונועם שריף היו בין מקבלי הפרס. מלחינים כה בולטים בנוף המוזיקה הישראלית והעולמית היו רק מעלים את יוקרתו של הפרס הנושא את שם רה"מ. לבי נכמר גם על הזוכים, שמעבר לשמחתם על הפרס הכספי, הדבר היחיד שניתן היה להגיד עליהם הוא שמצבם הכלכלי קשה. חלק מקידום יצירה בימינו היא לא רק הכתיבה, אלא גם, בחלקים לא פחות משמעותיים, ביצועה, הקלטתה והפצתה. ייתכן שחשוב מכל לתת למלחינים, במקביל לפרס הכספי – שלפי מה שלמדתי נועד לכיסוי אוברדרפט – גם כלים להשמעה, הקלטה והפצה של יצירתם, ובכך להבטיח את עתידם המקצועי ולא רק את רווחתם הזמנית".
גם המנצח והמלחין נעם שריף, הנחשב לבכיר המלחינים בארץ, משמיע ביקורת נוקבת בנושא התנהלות הפרס. "זה פרס לאנשים נזקקים ללא הצבעה על איכות", הוא פוסק, ומביע זעם על ההחלטה שלא לזכות את בר-עם בפרס רה"מ: "זה מכעיס שלמלחין כמוהו נותנים פרס תנחומים". שריף מוסיף: "לשפוט באופן רציני איכות של מלחין בעשר דקות, זה קשה. יש מעט מוזיקאים שמיומנים בקריאת פרטיטורות ברמה שכזו. אני חושב שלא ניתן לעשות לגמרי צדק בזמן כה קצר. הייתי מחלק את השיפוט לכמה ימים ולא מתעקש לעשות את זה כמו שעושים פה הכל, בצ'יק-צ'אק".
פרס רה"מ לקומפוזיטורים הוענק לראשונה בשנת 1985 ולמרות ששריף נחשב למלחין הבולט בישראל, מעולם לא זכה בו. ממש כמו גיל שוחט, כך גם הוא נחשב לכוכב בוהק בשמי המוזיקה מגיל צעיר. "עברתי דרך ארוכה והצלחתי ממש כמו גיל", הוא אומר. "את שנינו קשה לממסד לעכל. אם לא היינו שתולים טוב מאוד בחו"ל, גורלנו היה רע ומר. מוזר שהוא לא קיבל את הפרס, אי אפשר לומר לגביו שלא מדובר באדם פורה וכשרוני". שריף מקטלג את שני סוגי הפרסים הקיימים בישראל ואומר: "או שמדובר בפרס בריאות – שמוענק למי שחי הכי הרבה (הכוונה לפרס ישראל – מ.י), או שמדובר בפרס פילנתרופי – למיעוטי אמצעים (הכוונה לפרס רה"מ – מ.י)".

מתנערים

לשר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי הוגשו 13 שאלות בנושא הפרס. לאחר המתנה בת יומיים במהלכם מסרה דוברת השר, מירית שקד, כי "אנחנו בודקים אם הנושא תחת אחריותנו" וציינה כי הנושא הועבר לבדיקת היועץ המשפטי של המשרד, לא ניתן היה להשיג את תגובתו הישירה של השר וילנאי, הממונה על מימון וניהול הפרס. במכתב שהועבר למערכת ynet על-ידי משה פוגל, דובר המשרד, נאמר: "פרס רה"מ מקבל סיוע מנהלי ממחלקת המוזיקה שבמנהל התרבות" – זאת למרות שבמכתב שהוציא המשרד בתאריך 23.1 נכתב: "פרס ראש הממשלה, במימון משרד המדע, התרבות והספורט, יוענק לחמישה קומפוזיטורים ישראליים". עוד כותב פוגל בתגובה לכתבה: "המשרד אינו מתערב בשיקול דעתם של חבר הנאמנים, כמו גם בשיקול דעתם והכרעתם המקצועית-אמנותית של צוות השופטים המקצועי".
מלשכת דובר משרד רה"מ נמסר: "בדקנו את הנושא ואת צריכה לפנות למשרד החינוך, האחראי על הפרס". אז מי אחראי לפרס? אולי אמא של טלגם.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רה"מ שרון. תהליך השיפוט מבזה את הפרס
מתן וילנאי. זה באחריותי?
נעם שריף. עושים פה הכל בצ'יק-צ'אק
אורית פוגל. הדבר היחיד שניתן לומר על הזוכים שמצבם קשה
אהוד גרוס. ככה לא עושים צדק
אהרון ידלין. הדברים התנהלו בסך הכל בסדר
לאתר ההטבות
מומלצים