חלקו את זה חינם, ותרוויחו

"רעיונות טובים שווים כסף, אז למה אנשים מחלקים אותם חינם? הצטרפו לניסוי שלנו כדי לגלות", כותב אלון אנדרסון, עורך המגזין היוקרתי New Scientist, בדואר האלקטרוני שנשלח היום (ה') למנויי המגזין. "השבוע, 'ניו סיאנטיסט' נוקט בצעד חסר תקדים בעיתונות המיינסטרים ומפרסם מאמר תחת רשיון של copyleft".

הסבר, בבקשה:

copyleft, או הרשיון הציבורי הכללי (general public licence - GPL), צמח מתוך תנועת הקוד הפתוח בשנות השמונים כהגדרת נגד למושג זכות יוצרים (copyright). על פי רשיון ה-GPL, שומר בעל הזכויות המקורי על זכות היוצרים שלו, אך במקביל מוותר במודע על חלק מהזכויות הבלעדיות שמקנה הקניין הרוחני לבעליו.

למשל, תחת רשיון זה, כל משתמש רשאי להעתיק תוכנה, לגשת לקוד המקור שלה, לשנותה ואף להפיצה מחדש ללא הגבלה (חינם או בעבור תשלום, לפי בחירתו). במקביל, אולם, הוא מתחייב לכלול את קוד המקור שלו יחד עם התוכנה ולכלול את תנאי רשיון ה-copyleft בתוכנה המופצת.

הוגה רישיון ה-copyleft הוא מייסד תנועת הקוד הפתוח ופרויקט GNU, חוקר באוניברסיטת MIT בשם ריצ'ארד סטלמן. סטלמן ראה לנגד עיניו רישיון שימוש שמעדיף את זכויות המשתמשים בתוכנה ואת נוחותם, על פני האינטרסים המסחריים של יצרני התוכנה. רישיון copyleft גם משקף את האמונה שהפצה חופשית ושינוי התוכנה תעודד משתמשים להכניס בה שיפורים ולהיות מעורבים.

העקרון: רוצים את המאמר? קחו, בתנאי שתעבירו הלאה

"לפני שאתם קוראים את המאמר חשוב שתבינו כמה דברים", כותב אנדרסון. "לא ויתרנו על זכות היוצרים שלנו במאמר, אך הסכמנו לוותר על רבות מהזכויות הבלעדיות שלנו. מותר לכם להעתיק את המאמר, להפיצו, לשנותו או לפרסמו מחדש מבלי לדאוג לכך שאתם מפירים את זכויות היוצרים שלנו, בתנאי שאתם נענים לכמה תנאים".

בין התנאים: המאמר המקורי יופץ יחד עם השינויים שתבצעו בו, אם במלואו או בצורת קישור למאמר המקורי. "כל המאמרים האחרים באתר ובמגזין מוגנים על ידי חוק זכויות היוצרים הרגילים, שמשמעותם היא כי הזכות להעתיק, להפיץ או לשנות את המאמר שייכת לנו בלבדית.

הקוד הפתוח: הקניין הוא ביכולת האנושית

המאמר עצמו עוסק בתנועת הקוד הפתוח ובסיכוי כי בעתיד ינוע המידע ברשת ללא הגבלות, כחלופה לנטייה המתרחבת של תאגידים לשלוט בהפצת המידע ולהקשיח את חוקי זכויות היוצרים. משמעות המילה "קוד פתוח" בהקשר זה היא שלכל אחד יש אפשרות לגשת לקוד המקור של תוכנה כלשהי, כלומר, גישה לשפה המקורית, לפני שעברה הידור (קומפילציה). ההצלחות הבולטות של תנועת הקוד הפתוח הן לינוקס ואפאצ'י, שתיהן מופצות תחת רישיון copyleft. שרת האינטרנט אפאצ'י חולש על כ-56 אחוזים משוק השרתים (על פי מחקר של חברת נטקראפט) ואילו ומערכת ההפעלה החינמית לינוקס צפויה לפעול בכ-38 אחוז משרתי האינטרנט ברחבי העולם עד 2004, על פי חברת המחקר IDC.

עם זאת, חלק מתומכי הקוד הפתוח מקווים ליישם את השיטה גם בתחומים אחרים, כמו מוזיקה, אנציקלופדיות, מחקרים, מאמרים ואפילו משקאות קלים שיופצו תחת הרישיון copyleft.

האידיאולוגיה שמאחורי הקוד הפתוח מניחה כי הקניין הרוחני האמיתי טמון במוחות ובכישורים האנושיים, ולא בחומר. לכן אפשר לחשוף את הקניין, את החומר, אך אין תחליף ליכולת האנושית, שנרתמת לקידום פרויקט. היכולת האנושית הזו היא הסיבה לכך שגם בעתיד, בו כל ההגבלות על הפצת מידע יוסרו, יוכלו חברות להפיק רווחים מהקניין הרוחני שלהן.

"ש עיוות בקניין הרוחני המקובל"

תומכי אידיאולוגיית הקוד הפתוח טוענים שיש עיוות בסיסי בניסיון של תאגידים לאמץ מודלים של קוד סגור (כלומר, אכיפת חוקי זכויות יוצרים המבוססים על קניין רוחני) באינטרנט, שפותח על בסיס קודים פתוחים. לטענתם, האינטרנט הצליח בזכות הסטנדרטים הפתוחים שעליו הוא מבוסס. רק טבעי הוא שהמיזמים שיצליחו בו יהיו מבוססים קוד פתוח. הם משוכנעים שכלכלת האינטרנט הביאה לשינויים מבניים בלתי הפיכים, שיוצרים סביבה שבה רעיון הקוד הפתוח יפרח לבסוף.

הם לא היחידים שסבורים כך. מחקר שנערך על ידי מכון המחקר פורסטר ריסרץ' קובע,כי כל חברות התוכנה הגדולות ייאלצו עד 2004 להעביר את התוכנות שלהן לסטנדרט של קוד פתוח, או להוזיל באופן משמעותי את מחיר התוכנות.

התגובה של רוב התאגידים למהפכת האינטרנט היא דווקא הפוכה,לעת עתה, הציפיה של הוגי תנועת הקוד החופשי. תאגידי הבידור הגדולים פועלים להגברת השליטה על הפצת המידע באמצעות טכנולוגיית אבטחה, כדי להלחם בסחר בהעתקים פיראטיים של תוכנות, מוזיקה, משחקים ויצירות אחרות שמוגנות תחת חוקי זכויות יוצרים, שפורח בחסות האינטרנט. במקביל, הם נעזרים בחוקים נוקשים שהתקבלו בשנים האחרונות בבתי המחוקקים בארה"ב, בריטניה ומדינות, שמרחיבים את זכויות היוצרים שלהם ואת יכולתם להילחם במי שמפר אותם.

"אנחנו רוצים לבחון את אחד הרעיונות הנועזים ביותר בזמננו ותוצאת הניסוי תלויה בכם", כותב אנדרסון לקוראיו. "אנחנו מקדמים בברכה כל תגובה לרעיון ולמאמר. אף אחד לא יודע בוודאות מה יהיו התוצאות של הניסוי אך אם הוא יצליח, הוא עשוי לבשר על שינוי מהותי בהוצאה לאור ותחומי פעילות אחרים.