תחקיר צה"ל: ליקויים בפעולת הכוח שהגן על חמרה

דקות אחדות לאחר שרס"ן יריב אלבז, סגן מפקד גדוד הטירונים של גולני ירה דרך החלון בראשו של המחבל והרג אותו, החלו לנחות בשדה סמוך למושב חמרה מסוקי חיל האויר, מהם ירדו בזו אחר זו מיטב יחידות העילית. היו שם חיילי דובדבן ומפקדם, צוות של שלדג, צוותים של הימ"מ וכוחות מג"ב. סיירת של השריון ופלוגת הסיור של הנח"ל הוקפצו כי היו בסביבה. דקות אחר-כך נחת המסוק של צוות המשא ומתן המטכ"לי. הגיעו גם הרמטכ"ל ואלוף פיקוד המרכז. הכוחות האיכותיים, מצויידים במיטב אמצעי הלחימה וראיית הלילה, החלו בסריקות והמפקדים התיישבו מחוץ ליישוב במאהל פיקוד שהוקם במהירות. אבל כולם יחד ניהלו אירוע שכבר נגמר. כל שנותר להם לעשות הוא להתעדכן במספר הנפגעים.
הפער בן הדקות הבודדות שבין כניסת המחבל ועד להגעת הכוחות שהיו מסוגלים להגיב ביעילות לחדירה - פער שהספיק למחבל כדי לחתוך שתי גדרות של היישוב, להרוג חייל ולפרוץ לתוך בית משפחת אוחנה, צפוי לעמוד במרכז התחקיר של צה"ל. בפועל, מי שאמור היה לבלום את המתקפה הרצחנית של המחבל הוא קומץ חיילי אבטחת יישובים במילואים, ללא הכשרה קרבית, וללא אמצעי לחימה ומיגון ראויים, וקומץ אזרחים אנשי כיתת הכוננות של חמרה.
אלוף פיקוד המרכז, יצחק איתן, אמר בתדריך לעיתונאים כי "מדובר בכישלון של החיילים. הם אמורים היו לפגוע במחבל מייד שכהוא חדר ליישוב, ולפני שהצליח לחדור לבית משפחת אוחנה ולהרוג את האם ובתה". לדברי האלוף איתן, "האירוע היה צריך להסתיים בחיסולו של המחבל על גדרות הישוב. כל החיילים שממלאים משימות של אבטחת ישובים עברו טירונות והוכשרו, וצה"ל מצפה מהם לתוצאות אחרות".
האלוף איתן אמר עוד, כי "יכולתם של המחבלים פחותה אף מזו של אזרח הנושא נשק ועבר מטווח, ולא ניתן להציב מחלקת חי"ר לאבטחת כל ישוב וישוב". הוא הוסיף כי "בפיקוד מרכז מתבצעת הערכת מצב, ומטרתה לחזק את השמירה בישובים".
גם מפקד אוגדת הבקעה, תא"ל אודי שני, אמר כי "היו חיילים שנתקלו במחבל - בסך הכל מדובר בששה או שבעה חיילים - אבל הם לא הצליחו להרוג אותו כפי שהיו צריכים. האירוע היה יכול להסתיים על הגדר".
תא"ל שני סיפר כי בשחזורים שנערכו עלו גם בעיות של חבירה בין הכוחות וזיהוי של המחבל, שהיה לבוש במדי צה"ל ובנעלי צבא, וחמוש ברובה M-16 בדומה לחיילי צה"ל. "הכוח של נצח יהודה (נח"ל חרדי) חשב שיורים עליו מן החממות וירה אליהן, והמחבל ירה בהם מאחור. החיילים טוענים שלא זיהו את המחבל. אבל היה מקור ירי - ירו לעברו, ולא הסתערו".
"המחבל הזה לא היה קומנדו סורי, וגם לא לוחם גדול, אבל מסתבר שנחישות היתה לו יותר מלכוחות שלנו", סיכם קצין בכיר את הטענות בצה"ל כלפי החיילים.

חיילים שנשקם האישי היה חצוצרה

אבל נראה שהבעיה רחבה הרבה יותר מכשלים נקודתיים בפעולת החיילים שהגנו על חמרה. בעוד שברצועה גדוד חיל רגלים מצומצם ופלוגת טנקים מאבטחים התנחלות כמו נצרים, פלוגת חי"ר מאבטחת את מורג, ופלוגות אחרות מאבטחות את אלי סיני, ניסנית ודוגית - פזורות בגדה ובבקעה 200 התנחלויות, חלקן מרוחקות ומבודדות, חלקן ללא גדר, ומאבטחים אותן חיילי אבט"ש (אבטחת ישובים), שבמקרה הטוב עברו טירונות בסיסית ברמת רובאי 02 ואימון מדי כמה שנים. במקרה הפחות טוב, חיילי האבט"ש כלל אינם זוכרים כלל איך לירות בנשקם האישי. במושבי הבקעה לא נדיר למצוא חיילי אבטחה שאת שירותם הסדיר עשו בתזמורת צבאית, אז היה נשקם האישי כינור או חצוצרה, ובדרך כלל אלה חיילים המשרתים כאפסנאים, פקידים ונהגים.
ההתראות בדבר התקפה על יישוב ישראלי בשטחים נמשכות כבר חודשים רבים, וביתר שאת לאחר ההתקפות ה"מוצלחות" מבחינת המחבלים על אלי סיני ומוצב מרגנית ברצועת עזה. העתקת דפוסי הפיגועים – מחבלים חמושים במחסניות רבות ורימונים, לבושים מדים ומסתייעים במודיעין טוב ובחוליית פיקוד – היתה עניין של חודשים לא רבים, כמו פיגועי המטענים, המרגמות ואפילו רקטות הקסאם. הפיגוע הרצחני בעמנואל בדצמבר 2001 היה אמור לסמן את קו פרשת המים ולהבהיר שחדירה ליישובים איננה עוד מתווה פיגועים צפוי אלא המציאות בשטח.
במקרה של חמרה, איבטחו אותה 3 חיילים לא-קרביים. ההתראה הגיעה, לדברי רכז הביטחון אשר ליכטמן, 10 דקות לפני הארוע. "הספקנו להכניס את האנשים לבתים, להקפיץ את כיתת הכוננות ולצאת לכיוון השער המערבי שעל יד החממות, אבל איך שהסיור הגיע לשם, נפתחה אש תופת, לא הספקנו לעשות משהו", אמר לייכטמן עם תום הארוע, מזועזע ממראה הבית המגואל בדם של משפחת אוחנה.
חיילי הנח"ל החרדי, גדוד נצח יהודה, הפרוסים בגיזרה הסמוכה ליישוב, הגיעו תוך דקות בודדות, הם ניהלו חילופי אש עם המחבל ושניים מהם נפצעו. בשלב כלשהו נפגע גם המחבל ברגליו. מעידות על כך פגיעות הירי ברגליים. שאלה נוספת היא כיצד לא הצליחו החיילים לנטרל את המחבל ואיפשרו לו לפרוץ לתוך בית משפחת אוחנה. אלוף הפיקוד כינה את התנהלות העניינים כישלון. לדבריו היו אמורים החיילים לפגוע במחבל ולא הצליחו בכך.
כוח מגדוד הטירונים של גולני הגיע לאחר כ-20 דקות, כשהמחבל היה כבר ככל הנראה בתוך הבית, והחל לנהל חילופי אש עם המחבל. לאחר שככל הנראה אזלה התחמושת מ-8 המחסניות של המחבל ולאחר שהיה ברור כי המחבל ירה במירי ויעל אוחנה, זיהה אותו הסמג"ד אלבז דרך החלון וירה.
במהלך התחקיר עלו כמה פרטים דרמטיים ומזעזעים מתוך בית משפחת אוחנה. "תושבי חמרה סיפרו בתחקיר שלאחר כניסת המחבל לתוך הבית, והירי שנשמע מתוכו, הצליחה האם מירי לטלפן לשכנים ביישוב ולספר שנפגעה. כך הבינו הכוחות שהמחבל נמצא בתוך הבית. ייתכן שאפילו המחבל עצמו ענה באחת הפעמים לטלפון, אבל זו רק אחת האפשרויות, ואין ודאות שכך היה", סיפר גורם צבאי בכיר, "הכוחות שהקיפו את הבית ניהלו איזשהו דו שיח עם המחבל. בשלב מסויים הוא הפסיק את הירי, ככל הנראה לאחר שנגמרה לו התחמושת, והחיילים זיהו את הילדה פצועה בתוך הבית. המחבל התחבא מתחת לחלון, התכופף והרים את ראשו מדי פעם, ובאחת הפעמים, הצליח אחד הלוחמים לירות בו דרך החלון. לאחר מכן נכנסו החיילים אל הבית ללא ירי, ומצאו את גופת המחבל, על ידו היתה גופת הילדה ובחדר אחר, היתה האם במצב, ועוד הצליחה לומר מספר מילים לחיילים".
בצה"ל מתלוננים על השמיכה הקצרה מדי. רק 23 אלף חיילים קרביים שירתו בשנת 2001 מעל 26 יום במילואים, וכמות דומה שירתה פחות מכך. בגבול ירדן, בגיזרת הערבה, החל צה"ל להציב חיילים מגדודי פיקוד העורף ובאגף כוח אדם מתלוננים כי הצבת הגדודים מתבררת במהירות ככישלון מכיוון שחיילים רבים אינם כשירים רפואית לבצע את המשימות. האלוף איתן סיפר בתדרוך כי החיילים הקרביים שהוצבו בשכם היו אלה שעצרו את משאית רקטות ה'קסאם', וכי גם בירושלים ובאיזור טירה נדרשו כוחות כדי לסכל בהצלחה את הפיגועים האחרים, שאילו היו יוצאים לפועל היו נוראים וחמורים בפני עצמם.
האלוף איתן אישר כי לאחר החדירה הקטלנית הראשונה ליישוב בגדה, תיערך בצה"ל הערכת מצב מחודשת, "נעשה תחקיר, נעשה הערכת מצב וניערך על פי הצורך, על פי המודיעין ועל פי ההתראות".
גם תא"ל שני מסכים עם העובדה שחיילי אבטחת היישובים, שאינם לוחמים בהכשרתם, אינם הפתרון הטוב ביותר שצה"ל יכול להציב. "תמיד יש לשפר ולבחון מחדש את ההיערכות שלנו", אמר שני. "אני מניח שבקרוב גם נשנה אותה".
"עדיין לא ברור מהיכן תימשך השמיכה ומי יאלץ לוותר כדי שבחמרה תהיה אבטחה ראויה", אומר גורם צבאי בשטחים. "מה שברור למדי הוא שארגוני המחבלים ימשיכו ויזהו את המקומות הלא מכוסים".

החמאס נטל אחריות; נמשך המרדף אחר שותפי המחבל

צה"ל והשב"כ ממשיכים במרדף אחרי שני מחבלים, שותפיו של המחבל שביצע את הפיגוע בחמרה.
במהלך הלילה והיום סרקו טנקים וסיורים של צה"ל את האזור סביב חמרה, וניהלו מרדף אחרי המחבלים. הכוחות ניסו להתחקות אחרי העקבות שהשאירו אחריהם המחבלים. ההערכה היא שהמחבלים הספיקו עוד במהלך הלילה להימלט חזרה לאחד הכפרים הפלסטיניים הסמוכים, ככל הנראה טובאס.
גורמי ביטחון מסרו ל ynet כי המחבל השתייך להתארגנות החמאס בשכם, אך סירבו למסור אודותיו פרטים נוספים מכיוון שהמרדף עדיין מתנהל. ואולם גדודי עיז א-דין אל קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, פרסמה כי המחבל הוא מוחמד זיאד אל חלילי. לפי ההודעה של החמאס, שפורסמה בלבנון, הפיגוע בוצע בתגובה לחיסולם לפני כשבועיים של ארבעה פעילים בכירים בשכם, ובראשם יוסף סוראקג'י, מי שהיה מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בגדה.
אתמול נטלו גדודי חללי אל-אקצה, הזרוע הצבאית של הפתח, אחריות לפיגוע והודיעו כי ביצעו אותו אנשי חוליית וופא אידריס, על שם מבצעת הפיגוע בירושלים.