ניצחון רוח האדם על שיפלות הטבע

גם את 'המטייל הסובל' לא בנו ביום אחד. והרי תקציר האבולוציה: בראשית היה אורי דביר, שסחב איתו לכל מקום ערימת מטיילים נמרצת בגילם של הוריכם, נעלי הליכה מגומי חום וקרחת. בתהליך ריבוי טבעי הופיע לצידו ג'יפ מיושן וצר מידות מהסוג שאיפשר לו להגיע למקומות שאליהם אין דרך (וצורך) להגיע.

עברו דורות, ובתהליך חילופי עידנים טבעי נכחדה ערימת המטיילים הקולנית ונותרה ממנה מטיילת בודדה, שאיכלסה את המושב הפנוי של הג'יפ המיושן לצד הגבר המקריח שלצידה. כדור הארץ התחמם, מחזור גיאולוגי נוסף חלף והג'יפ גדל, התמתח, צוחצח והפך לרכב שטח אימתני מתוצרת יפנית עם מערכת בקרת אקלים ממוחשבת וחימום מתחת למושבים, המטיילת הנלווית השילה מעליה את נעלי הפלדיום ומכנסי החאקי לטובת ריבוק וטרנינג.

האייטיז הסתיימו והמטיילת החליפה את התלבושת במגפי עקב גבוה ובבגד גוף שחור. תואם-דביר נשאר עם הקרחת, שהפכה סימפטום אופנתי, והוסיף לה משקפיים שחורי מסגרת בקווים דקים, נעלי קמפר ואת מדריך מפה לטיולי אוכל. להומוס-צפונבונוס החדש הזה הותאמו סוגי טיולים שעברו גם הם שידרוג אבולוציוני: מנקיקים בנגב לנקניקים בצימר, מסופה במדבר לסופרים במצפה הימים, מירידה בהר לירידה לארוחת בוקר.

הגיחה השמשית ליקב צרעה וסביבתו היא אות ומופת לטיול מהסוג החדש, זה שידע להתאים את עצמו לעידן ניצחון רוח האדם על שיפלות הטבע; יין, דשא, גבינות מתורבתות, חביות עץ אלון ודרך חתחתים מתונה, שתוציא מה-4X4 שלכם זמירות חסידיות, בעודכם חרדים כי השמש המסתננת דרך הסאן-רוף באה במגע ישיר עם בקבוקי היין מהיקב במושב האחורי.

עכשיו הזמן לצייד את החדר האטום, ואל תדברו איתנו על סודה לשתיה

השבת שבה הגענו לצרעה היתה שמשית ומופזת כרמטכ"ל; ואמנם, בעוד רב-אלוף שאול מזהיר לכל אורך סוף השבוע מפני התקפה איראנית, עיראקית, פלסטינית וסורית משולבת שתביא, ביום טוב, לחורבן הגלקסיה, ידענו כי עכשיו יהיה הזמן לצייד את החדר האטום במצרכים חיוניים לקראת קץ כל הקיצים. אבולוציונית, אל תדברו איתנו עוד על סודה לשתיה, מסקינגטייפ ומים; במלחמה ההיא כבר היינו ו-12 שנה אחרי באמת שנעדיף להצטייד ביינות אדומים בעלי פוטנציאל התיישנות סביר, כך שבשעה שהעסק יעלה בלהבות מרהיבות נוכל לחלוץ קברנה בשיאו. יקב נדיב כצרעה מן הסוג שביצע בשנים האחרונות – על פי שמועות מהימנות – פריצה איכותית קדימה, הוא בדיוק מה שהיינו צריכים.

קיבוץ צרעה, מרחק 35 דקות קלילות מתל אביב, התברר כמעצמת-תוכן; חנויות, מרכזי מבקרים, סופרמרקט וגם – אתם יושבים? – מרכז תקשורת, או לפחות ככה נכתב על השלט בכניסה. צרעה הוא כרגע הרבה יותר מקיבוץ; הוא קונגלומרט הנשלט בידי אנשי עסקים קרי מזג ועיזים תועות. הכניסה ליקב מתבצעת דרך חנות המוצרים ונחילי המבקרים המציפים את המקום משמשים כוח הרתעה יעיל במקרה שאתם מגיעים מתוך ציפיה לפסטורליה. כדאי להחזיק מעמד; בחנות עושים עבודה מצוינת בהשתלטות על ההמונים וכל העסק מחזיר אותנו באיבחה למסעות היקבים הקטנים בעמק נאפה, קליפורניה, ולחנויות הצמודות, שם מוצעות לכם שלל לגימות חינם על ידי צוות מקצועני היודע להלעיט אתכם בדיוק במידה הדרושה על מנת לשחרר אבזם באזור הארנק.

רוני ג'יימס, היינן של צרעה, הפך את יקב הבוטיק הזה (כ-50 אלף בקבוקים בשנה) הפועל מאז 93' למיני-מעצמה, שאם רק תוכלו להביא את עצמכם לוותר על הזולים שביינותיה (המרלו 97' כבר מעט זקן מדי, לטעמי), תחזרו הביתה עם כמה יינות משמחים לחלוטין. ה'קברנה סוביניון' 98' בעל הבוקה המעט אגוזי ראוי מאוד תמורת 69 שקל וכך גם שני יינות הדגל – קברנה סוביניון 'מיסטי הילס ספיישל סלקשן' במחיר מצוין של 75 שקל, ו'אילן מיסטי הילס' 99' ב-124 שקל, שייהנה מיישון של עוד שנה-שנתיים – שניהם מטרואר קטנטן שג'יימס גילה וטיפח באזור נווה אילן.

הפרות כבר שם, גם בתי הרעפים. היידי? כלום

כדי לעשות סיבוב מודרך ביקב עצמו ולטפוח על החביות הקרירות יש צורך בתיאום טלפוני מראש (9908261-02) אבל לא מוכרחים; אחרי הטעימות והרכישות מוטב לנטוש את הקיבוץ המתפוקק, לקחת פניה קטנה ימינה בחזרה לכביש הגישה לקיבוץ ואז פניה נוספת ימינה לדרך עפר (סבירה גם לרכב פרטי, לא מוכרחים ג'יפ), המטפסת על ההר הסמוך והמסומנת בשלטי 'דרך הפסלים'. הפסלים הם פסלי אבן סביבתיים נחמדים המוצבים בצד, אבל הדרך המתפתלת בתוך מעבה היער ובמעלה ההר היא הדיל האמיתי. הנוף ירוק, שקט, מיוער, לא עמוס מידי במבקרים.

התמדה של סביב חמישה קילומטר בדרך העפר תביא אתכם לראש ההר ולכמה ספסלים שמוקמו אסטרטגית מעל נוף העמק המשכנע והפסטורלי ביותר שתמצאו במרחק אזור חיוג בודד. הפרות כבר שם, גם בתי הרעפים, ותחת השפעת טעימות היין והשמש הישירה קל להיסחף להשוואות מופרכות עם כמה נופים אוסטריים מהורהרים. היידי? כלום. אבל חוץ ממנה, כמעט הכל.

איך מגיעים: מתל אביב לכיוון ירושלים, לרדת במחלף בית שמש ולהמשיך ישר עד הפניה לקיבוץ צרעה. דרגת קושי: קלה. מאוד. באופן מביך ממש. הליכה ברגל: חלילה. ילדים: לא בשבילם. הדרכה: אם אין לכם מושג איך עושים יין, לתאם סיור מראש. אם לא איכפת לכם, אפשר לשאול הכל את צוות הטעימות במהלך הטעימות. אוכל: להזמין שולחן מראש בקפה נואר, רחוב אחד העם פינת יבנה, ת"א. מרחק מקפה נואר: 45 דקות נסיעה.