שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    לגעת במוות

    יורם קניוק חוזר אל ג'ק לונדון האהוב והנשכח, עם צאת קובץ מסיפוריו

    מוזר לפגוש אהוב ישן ומעט מושכח כג'ק לונדון. מוזר לומר לו כמה הוא יותר טוב וחזק ומפתיע מכפי ששוטרי הספרות הירשו לו להיות. אלה ארבעה סיפורי הרפתקאות. ג'ק לונדון היה פראי, נועז, מוכן להיאבק לבדו. ארבעת הסיפורים שונים זה מזה, אך מחובקים באותה מתיקות סוררת של הפרא המבין את המוות ואת העובדה שיש חיים לפני המוות, אך הוא המכריע. הכתיבה מרתקת, צלולה, בלי בריחה אל המטאפיסי, תוך כדי תיחקור מפורט של מה שאנדרה מלרו - שאולי למד ממנו לא מעט - כינה 'המצב האנושי'.
    חקר הגבורה העצובה, חקר הצעדים המובילים רגליים, חקר המצב שעל סף הסכנה המתמדת. את זה ידעו רק מעטים לכתוב כג'ק לונדון. אז מדוע הוא כמעט נשכח? אפילו בארצות הברית אין מתיחסים אליו כאל הסופר הגדול שהיה. לונדון מת צעיר והותיר אחריו עשרות ספרים וסיפורים. הוא היה אומנם סוציאליסט, אך יותר בגלל מצפון שכואב על אי הצדק מאשר בשל אהבת איזה איזם. הוא עבד ככימאי, צד באלסקה, שהה זמן רב באוקיינוס השקט והסתובב במקומות נידחים. אבל כשכתב, כתב אלף מילים בכל בוקר. היה חסר מנוחה, הרפתקן ופרא אדם, אך ידע לספר סיפורים תוך זיקוק ושמירה מוקפדת על דיוק. טוב שאחרי זמן כה ממושך מוחזר סופר גדול זה אל הקורא הישראלי בעברית מצוינת של עופרה עופר. כל אחד מארבעת הסיפורים שבספר מחדד מעשה אנושי אחר, וארבעתם מספרים על מצבים של 'על חוד התער'. בכל אחד מהם מתואר מאבק איתנים של האדם עם ונגד הטבע וכנגד כל הסיכויים,
    והמאבקים מתרחשים הרחק מהחיים הטובים והבטוחים. גיבוריו של לונדון מוליכים את עצמם עד הקצה, ושם הם נאבקים נגד עצמם, נגד זאבים, בשלג, בקור המקפיא של אלסקה, או בחום המתיש של דרום אסיה. הסוף אורב כמה צעדים לפניהם. הם נאבקים בקשיחות של גברים גיבורים, אך גם מתוך חולשת החיים, שהם מואסים בהם אך אינם מצליחים להיפטר מהם גם כשהם מגיעים אל הסוף. אין אצל לונדון סופים טובים. גם סופו שלו היה מהיר ואכזר. בעיני, הסיפור המופלא שבספר הוא 'להדליק מדורה'. הוא מתחיל בשורה מודגשת: "הוא היה זריז ועירני בכל הנוגע לחיים, אבל רק בדברים ולא במשמעויות׃ (עמוד 47). אחרי שורה זו מוצגת המציאות של הגיבור בעולמו: "היום עלה קר ואפור, קר ואפור מאוד... האיש... טיפס על הגדה הגבוהה, שם הוביל מזרחה נתיב לא ברור, שלא רבים הלכו בו..." (שם). כלומר, לגיבור היתה ברירה שלא ללכת לקראת מותו האיום, אך הוא בחר בסכנה. לונדון אינו כותב אלא מספר. הוא הולך עם האיש הזה, שדומה לרבים מגיבוריו, שבוחר את הנתיב הלא נכון כמו שבחר המטפס הנודע בהר האוורסט, "מפני שהוא שם". המאבק בקור המקפיא מתואר בפרטי פרטים: ההליכה בשאול המושלגת, המאבק בזאבים, הקירבה אל המוות שעה אחר שעה, המאבק החתום-מראש גם להיוותר בחיים וגם להפסיד במאבק.
    תחושת המוות, העצב והגבורה, הנובעת מראיית החיים על קו הקץ, אינה ניתנת לניתוח ספרותי. אולי זאת הצרה של לונדון, שקשה לאקדמאים להבין ספרות שיש בה יצרים כאלה, שכה מושרשת בחיים, שאינה ניתנת לניתוח טקסטואלי. הטקסט מחובר לסיפור, לכפור, לרוח, לזאב הרעב מול האדם הרעב, שני יצורים במרחב ריק שמתחברים בחיבוק איום ומקסים כאחד. ריח האדם הנגמר והולך, דמו הזולג על השלג בכפור הצפוני, החושך, אי היכולת לחפש מילים יפות. כל זה, כמו בסיפור על הנערה הפראית בסיפור האחרון בקובץ, 'פיקחותו של פורפורטוק', שמתאר אינדיאנים, תרבות של עורמה ושקט ורעב ופראות עתיקה - כאילו הליכה אל הבלתי נודע, כדי לתפוס אותו ולהיכשל.
    לונדון היה בעל עמדות קיצוניות. הוא נלחם באמצעות אורח חייו והאידיאות שהביע במאמריו ובהרצאותיו. זה קרה באמריקה, שזכרה עדיין את ימי הפרא של המישורים הצחיחים ושל כיבוש המערב, שבו - ואולי אין זה מיקרה - חי לונדון כשלא יצא למסע ארוך למרחקים. הוא היה אחד הסופרים האהובים והמצליחים בדורו. כתב על מלחמת העולם הראשונה כפי שאיש לא כתב לפניו, אבל משהו קרה בדרך. הדורות שידעו חלום ומאבק חיפשו ניסוחים מעודנים ומאסו ב'סיפור' סתם. הם מאסו בדבר המופלא הזה שהמציא המוח האנושי: לספר סיפור מלא חדווה, עצב, פחד ומאבק אבוד בטבע. באו דורות חדשים, שסיפור סתם אינו מתנגן להם נכון. אין בו ריקמה של מילים אלא סיפור. סיפור טוב הפך לחתירה לעומק, ומה שרחוק יותר מהחיים - עדיף. כך הפך ג'ק לונדון, אחד מגדולי המספרים במאה הזאת, לשם רחוק.
    אני מקנא בקורא הצעיר, שיחוש בשעת הקריאה מעט מאותה גבריות מצ'ואיסטית, מאותה תשוקת מוות. אולי גם הדור שלי, שגדל בנעוריו על סיפורי לונדון, יחזור לקרוא סיפור שהוא סיפור, שיש בו עלילה, שקיקה אל הסכנה, הבנת החולשה האנושית וקריאת תיגר עליה. סיפור שדן בכוח המחוספס להדביר את הלא נודע, לגעת באש כדי להיווכח אם היא באמת שורפת, או שהיא קישוט בלבד באיזה אח נחמד בארמון עשוי מקרטון. אצל לונדון אש היא אש, המוות מציץ מכל פינה, הגיבורים נוגעים בו בהתלהבות של מתאבדים ומכריעים אותו תוך כדי הפסד.
    (מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות").

    ג'ק לונדון, אהבת החיים, מאנגלית: עופרה עופר, הקיבוץ המאוחד, 88 עמ'.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים