תווי שי: מי באמת מרוויח מהם

זה קורה פעמיים בשנה - לפני פסח ולפני ראש השנה. כמה שבועות לפני החג מגיעים תווי שי בהיקף של כמיליארד שקל למאות אלפי עובדים, שקיבלו אותם כשי לחג מהמעסיקים שלהם. לחגיגה הזו כמעט כולם: רשתות השיווק והחנויות, שזוכות לזרם של קונים; המעסיקים, שרוכשים "כסף" בזול; וגם העובדים (צרכנים), שמקבלים אמצעי קנייה נוסף.

אלא שהעסק לא כל כך ורוד. רק לפני כמה שבועות הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד דרור שטרום, כי להסכם של ארבע השותפות העיקריות ב"תו המשולב" (המשביר לצרכן ישראל, ריבוע כחול, קלאבמרקט וקו-אופ ירושלים) נלווים הסדרים שהם לכאורה כובלים, המגבילים את אפשרויות הסחר בתווי קנייה נוספים ויוצרים הסדרי בלעדיות אסורים.

מבדיקת הממונה נמצא, כי במקרים מסוימים ניתנה בלעדיות לבתי עסק המשתתפים בתו, כך שנמנעה מבתי עסק מתחרים אפשרות להצטרף אליו ומהצרכנים נמנע להשתמש בו בעסקים המתחרים.

בעקבות הודעת הממונה וגם בשל חילוקי דעות עם רשת קלאב-מרקט, אחת השותפות בתו, תצא רשת קו-אופ הריבוע הכחול מחלקה בתווי הקנייה "התו המשולב" ובמקומם היא תתחיל להנפיק מותג פרטי של תווי קנייה תחת השם "רב תו". בתו החדש שותפים הום סנטר, המשביר לצרכן, סטימצקי, מגה ספורט וכמה בתי מלון.

המתחרה של "התו המשולב" ושל "רב תו" הוא "תו הזהב", שהשותפה העיקרית בו היא רשת שופרסל. ישראל איינהורן, סמנכ"ל לשיווק וסחר בשופרסל, מאמין שמגמת העדפת תווי השי במקומות העבודה תתגבר השנה.

לדבריו, "המעסיקים וועדי העובדים הבינו, שעדיף לתת לעובדים אפשרות לבחור את מתנות החג בעצמם ולא להכתיב את סוג המתנה. הרעיון בתווי השי הוא לתת מתנה שימושית, לפי טעמו האישי של כל אדם, מתנה בעלת ערך נתפס גבוה".

הגבלות לצרכנים עם תווים

ערך נתפס גבוה אמר סמנכ"ל השיווק של שופרסל. "מתנה שימושית לפי טעמו האישי של כל אדם", הוא הוסיף. אלא שפועל, צרכנים המעוניינים להשתמש בתווים נתקלים לא אחת בהגבלות שונות מצד החנויות והרשתות שמכבדות אותם, והטעם האישי לא תמיד בר שימוש בתווי הקנייה.

נכון, המעסיקים שקונים את התווים עושים זאת במחיר מוזל, אבל את הצרכנים זה לא צריך לעניין. מי שקיבל את ההוזלה הוא המעביד, ולכן, כל הגבלה המוטלת על השימוש בתו שמשמעותה גריעה מיכולת הקנייה של הצרכן, היא לכאורה התעשרות שלא כדין על חשבון הצרכן.

איזה הגבלות מוטלות על התווים?

יש תווים שמצוין עליהם כי בחלק מהעסקים יש להם ערך נמוך יותר מהנקוב (יש מקומות בהם תו בן 100 שקל שווה רק 90 שקל). יש תווים שהתוקף שלהם מוגבל לתאריך מסוים. תארו לכם: כסף שפג תוקפו.

נושא שמוכר לצרכנים רבים המשלמים בתווים וזכאים לעודף, הוא שרשתות וחנויות רבות לא מספקות כסף מזומן בתמורה, אלא מנפיקות תעודת זיכוי, שלמעשה מחייבת את הצרכנים לחזור ולבקר באותה חנות.

רוצים לרכוש מוצרים במבצע באמצעות התו? ברשתות ובחנויות רבות שמכבדות תווים תצטרכו לשלוף מזומן או כרטיסי אשראי. במקומות רבים ניתן לרכוש עם התווים רק מוצרים במחיר מלא.

כל ההגבלות האלו קורות למרות שמבחינת הצרכנים תווי הקנייה מהווים כסף מזומן לכל דבר, שתמורתו שולמה למנפיק התו מראש. כל הגבלה היא בעצם פגיעה בכספו של הצרכן.

תארו לכם שחנות כלשהי תודיע לצרכן המבקש לשלם בשטר כסף רגיל כי שוויו של השטר בפועל נמוך מהשווי המצוין עליו, או שאי אפשר לשם בו בתקופת מבצעים. הייתם חוזרים לחנות כזו?