אלפא 156 GTA - עלילות אלפא, פרק ב'

יין השרדונה המצוין שלגם מר מונטובני לא השלים את דרכו לעבר הגרון. האיש הגדול, שנותן זה שנים ביטוי מוחשי למושג נהנתנות, פשוט לא הצליח להשלים את תהליך הבליעה. ואני אשם בכך, כי דווקא ברגע זה פלטתי לעברו שהיהלום הנוצץ והיקר של אלפא, ה-GTA לשמה הגענו עד רומא, לא מקיימת – למרות שמאד ניסיתי – את ההבטחה לעצור את מד המהירות על 250 קמ"ש, או מעבר. למעשה, כך המשכתי בזריית מלח על הפצע הפתוח, היא בקושי הגיעה ל-245, ו"על-שעון איטלקי אופטימי" הוספתי.

לכם זה נשמע קטנוני אולי, אבל מונטובני הגיב קשה. עמדו בפניו מספר אפשרויות לתגובה הולמת. הראשונה כמובן, למשוך בכתפיו ולהניח לעניין. הוא גם יכול היה לרשום זאת לעצמו, ולברר מדוע ולמה רק מחר. שהרי בכל זאת, השעה הייתה קצת אחרי חצות. אלא שכהרגלו, האיטלקי שאינו יודע חוכמות בחר דווקא באפשרות הבלתי מתקבלת על הדעת.

אשתו המנומנמת של נהג הניסוי הראשי באלפא ענתה לטלפון, וזכתה לשמוע פנייה אדיבה בסגנון "תעבירי לי את הבחור". זה האחרון ענה מייד, אך כנראה לא את התשובות הנכונות. ולכן נאלצה גם אשתו של המהנדס הראשי להפסיק מעיסוקיה, ולהקשיב אף היא למונטובני קצר הרוח. הפעם התנהלה שיחה ארוכה בהרבה. זה התחיל ב"מה אתה מצפה שאגיד לעיתונאי הטוען שה-GTA נוסעת כמו עגלה", המשיך ב"אל תספר לי סיפורים" והסתיים בטריקת טלפון חד-כיוונית.

האירוע הזה אינו קוריוז כלל ועיקר. אין בו כמובן כדי ללמד על איכויות ה-GTA החדשה. אבל יש בו כדי להסביר את החשיבות אותה מעניקים האיטלקים למכונית הספורט. זו הנושאת שם כמעט קדוש עבור היצרן.

קצת מבחוץ

גרסאות GTA למכוניות מתוצרת אלפא אינן עניין חדש. ב-1965 הייתה זו ג'וליה GT, והאחרונה עד כה הייתה ה-155. מאז ומעולם יועדו גרסאות אלה לנצח מירוצים, אך התחרות היחידה בה מיועדת ה-156 לנצח היא זו על ליבו של חובב אלפא בעל אמצעים.

כמו בראשונה, גם ה-156 נדרשה למספר שינויים קוסמטיים, שיבהירו כי לא מדובר כאן ב"עוד 156". יהיו מי שיגידו – ובצדק אגב - כי תוספת הפלסטיק מלפנים, בצדדים ומאחור דווקא פוגעת בקווים הנקיים והמוצלחים של הסדאן הספורטיבית. עם זאת, המראה הכוחני חד-משמעי – זו אלפא חזקה, מהירה ויוצאת דופן.

מתחת לפגוש הקדמי פוערת ה-GTA לוע כפול וגדל ממדים לצורך הזרמת אוויר, המסתיים בקצוות משוכים כלפי מטה, בהם ממוקמים פנסי ערפל. גם מאחור נוספו יריעות פלסטיק גדולות, כולל מסיט רוח האמור לתעל ביעילות את האוויר המהיר הנשאב מתחת. חבל רק שלא נעשה שימוש בצמד צינורות מפלט גדולי קוטר, נניח במרכז, במקום היחידה הכפולה והדקיקה יחסית למראה. הצללית עצמה לא עברה שינויים גדולים, למעט תפיחות כנפיים קלות. חישוקי ה-"17 הם מהיפים בהם נתקלתי, וחבוקים על-ידי גומי רחב ונמוך במידה 225/45 מתוצרת מישלין. את יחידות הקליפר האדומות של ברמבו אי אפשר לפספס.

קצת מבפנים

אם מבחוץ השינויים אינם גדולים במיוחד, הרי שבתא הנוסעים וסביבת הנהג קשה עוד יותר לגלות אותם. הדיפון מסביב מעובד אחרת וזוכה לגוונים שונים של אפור. דוושות ומדרס לרגל שמאל מאלומיניום, עם בליטות גומי למניעת החלקה, נראים מצוין. כך גם שינוי מראה קל להגה הנאה והנוח, ובורר הילוכים בולבוסי. המושבים שונים מאלה המוצעים ב-156, עם תמיכה טובה יותר לירכיים ואזור החזה. אך כמו בגרסאות החלשות יותר, גם כאן חסר כוונון נחוץ למושב ולמסעד. קצת מוזר גם לגלות כי דווקא כאן נבחר צבע שחור כרקע ללוח המחוונים – בניגוד גמור לאופנה הרווחת בקרב יצרני מכוניות ספורטיביות. כיאה לתג המחיר – אליו עוד נגיע – ריפוד העור איכותי, כולל באזור הדלתות.

קצת מתחת לעור

אך את העיקר שמרו עבורנו הרחק מהעין. כמו למשל המנוע. כבסיס שימשה כאן יחידת ה-V6בנפח 3.0 ליטרים המוכרת של אלפא, אלא שהנפח גדל ל-3.2 ליטרים בעקבות מהלך בוכנות ארוך יותר. הוסיפו לכך עיצוב חדש לפתחי יניקה ופליטה, תזמון שונה, ניהול מנוע אחר ועוד מפה ומשם, ותקבלו הספק מרבי של 250 כ"ס ב-6,200 סל"ד ומומנט מרבי של 30.6 קג"מ ב-4,800.

לכאורה, לא מדובר בנתון יוצא דופן, שהרי הורגלנו לאחרונה במספר שיאנים המשחררים בסביבות 100 כ"ס לליטר. אלא שכאן, במופגן וכנגזר למשל ממהלך הבוכנה הארוך יחסית, המשימה הייתה לייצר מנוע רב-כוח גם בסל"ד נמוך-בינוני. והם הצליחו, בהתחשב בנתון של יותר מ-25 קג"מ כבר בסביבות ה-2,000 סל"ד. וזה הרבה. כדי להסתדר עם הכוח הרב, נעזרת תיבת שישה ההילוכים – ועזבו את הסלספיד האופציונלית – במצמד מחוזק.

על מחלקת הבלימה אחראית מערכת מתוצרת ברמבו, עם דיסקים מאווררים גדולי קוטר (305 מ"מ) מלפנים וצמד קטנים יותר (276 מ"מ) מאחור. את ההגה המהיר של ה-156, עם 2.2 סיבובים מנעילה לנעילה, מחליף כאן הגה מהיר עוד יותר, מהמהירים שיוצרו אי פעם, עם 1.75 סיבובים מצד לצד. בסעיף המתלים נעשתה עבודה עוד יותר מקיפה, כאשר עצמות העצה הכפולות מלפנים, יחד עם המקפרסון מאחור, עוברים טיפול יסודי.

מלפנים, מלבד מוט מייצב עבה יותר, חוזק חלקו התחתון של המתלה יחד עם כוונון חדש לבולם ולקפיץ, שולבו חומרים חזקים וקלים והגיאומטריה הותאמה כמובן. מאחור, שוב עם מוט מייצב עבה יותר, עברו יחידות הבולם-קפיץ שינויים קלים, כולל כמובן הנמכה נדרשת ושוב - גיאומטריה שונה.

יוצאים לקרב

אתם עוד כאן? הנה אנחנו מסובבים את המפתח, מאזינים למתנע ולא יכולים שלא להתרווח במושב לצליל הבוקע מלפנים ומאחור. לא שציפינו לפחות מסרנדה לשישה צילינדרים נוהמים, אבל הקונצ'רטו הזה באמת ממכר. עוד דריכה קלה על הדוושה הימנית, עוד אחת, ועוד אחת, והגיע הזמן לצאת לדרך.

וטוב שכך, כי עם שחרור המצמד הראשון מתברר שההבטחות לסנסציה אור-קולית אינן מוגזמות. בנסיעה מנהלתית קלה, אני לא מצליח לשכנע את עצמי לעבור לשלישי, שהרי אז בוודאי אדרש לצנוח אל מתחת ל-4,500 סל"ד. וזה חבל, כי המנוע נשמע כל-כך טוב, כל-כך מזמין לדחוף אותו מעלה-מעלה. אני כן מרגיש את האספלט מתחת, כי אי אפשר אחרת. הבטחות לחוד, השינויים במתלי ה-156 לטובת החיה הזו בפירוש פוגעים בנוחות. לא הייתי ממליץ דהירה ברחובות תל אביב למשל, לפחות אם אינכם נשואים לצאצא של רופא שיניים מדופלם או אורטופד רב מוניטין.

אבל בדיוק כפי שאני ממתין חסר סבלנות ליציאה מתנועה עירונית סואנת, כך גם ה-GTA מדווחת שקצת נמאס לה, וכאילו דוחפת אותי לפנים. וברגע הראשון שאפשר, אני דוחף אותה בחזרה. ולא סתם דוחף, אלא מושך כל אחד ואחד מחמשת ההילוכים הראשונים לסביבות ה-7,000 סל"ד, גם אם שיא הכוח נמצא כבר מאחור. שהרי מה לא עושים למען המולדת.

ואין בעיות. ארבעת ההילוכים הראשונים צולחים את הסקאלה במהירות שמותירה אותי משתאה במקצת, תוך שהם מאיצים את הגוף בן כמעט טון וחצי (עם נהג) לקראת ה-200 קמ"ש. חמישי מתעצל קצת יותר בדרך לשיא ההספק, ואילו השישי, גם אם מאד מבקשים ממנו, אינו מצליח להגיע ל-6,500 סל"ד, שם הוא אמור להציע את אותם 250 קמ"ש מובטחים. 24 שעות מאוחר יותר הובהר לי שמדובר כנראה בבעיות איזון – שיהיה.

קצת מפתיע לגלות, אך ההגה הקצר – הדורש תכנון פנייה של משאית בתנועה עירונית - אינו משפיע יתר על המידה על היציבות הכיוונית. יש צורך במעט תרגול וניסיון, ולמרות שתיאורטית אמורה אפילו הזיעה על קצות האצבעות להשליך את ה-GTA הצדה, אין כל בעיה לשמור על הקו הרצוי. זאת אומרת, אם הצמיגים הרחבים לא נדרשים לטפל בסופת גשמים מפתיעה וניקוז כביש לקוי, תוך כדי ציפה רגעית פה ושם. ולצורך שמירה על קו התקדמות ישר, מומלץ גם שלא לנתק את בקרת האחיזה, לפחות לא בשלושת ההילוכים הנמוכים "על רטוב", בטח לא עם מצערת מלאה, בוודאי אם אינכם שייכים לזן משובח של נהגי עילית.

את הפגיעה באגו אפשר תמיד לתקן על-ידי נהיגה בכביש יבש. 156 רגילה היא מכונת נהיגה משובחת? במקרה הזה מדובר באמת בכלי מצוין לתיקול כבישים מפותלים. זאת, למרות שלא מדובר כאן בהנעה כפולה, או אפילו הנעה "נכונה". פשוט צריך לאחוז בהגה בעדינות, לכוון בתנועות קלות ומדודות ולעשות שימוש בהילוך שני, או שלישי, או רביעי. הגם שדוושת הבלם גבוהה מעט, ואינה מאפשרת משחקי עקב ואגודל כנדרש, זו כנראה אחת המכוניות המהירות בהן נהגתי אי פעם בתנאים שכאלה. התחושות המגיעות לעכוז מדווחות היטב על כל שינוי בפני הכביש, או נטייה כלשהי לאובדן אחיזה. תת-היגוי מגיע רק אם טעיתם בהערכת רדיוס הפניה, בעוד מערכות האלקטרוניקה המתקדמות אינן מסרסות שלא לצורך ומאפשרות נעיצה מוקדמת מאד של המצערת לרצפה, ללא חשש מהחלקה.

כדאי רק לקחת בחשבון כי שימוש נמרץ בדיסקים הגדולים עלול להביא לעייפות מפתיעה ואובדן כוח עצירה. אך גם אז, תמיד אפשר לעשות שימוש בהגה המהיר כשד, ולסחוף את ארבעת פיסות הגומי המצוינות לרוחב הסיבוב. מה שמקבל ביטוי מיידי בשחיקה נמרצת מאד (מדי?) של הצמיגים. וכדי להבין עד כמה מאוזנת ה-GTA הזו, ואיזו עבודה מצוינת עשו אלה האמונים על כיול המתלים, צריך רק להביט בפיסות הגומי הנושרות מהצמיגים האחוריים לאחר נהיגה נמרצת.

סיכום

האם ה-GTA היא מכונית טובה? היא מצוינת. האם היא נושאת את שם GTA בכבוד? למעט העובדה שאינה מיועדת למירוצים דווקא, בהחלט כן. האם טובים הסיכויים שתתאהבו בה ממבט ראשון, ותתמכרו לה לאחר קילומטר נהיגה? אין לי ספק. האם תגיע לארץ? כנראה שלא, לפחות לא בעתיד הקרוב.

אפשר כמובן להאשים את היבואן שאינו קשוב לתחינות חובבי הגה ואלפא, אפשר להתלונן שוב על מגוון מצומצם מדי של מכוניות מלהיבות בישראל. אבל אפשר גם לעשות חשבון פשוט. 300,000 שקלים עבור האלפא הזו הם פשוט הרבה יותר מדי מזומנים. ראשית, אין לי ספק כי את מספר הרוכשים הפוטנציאליים לאורך השנים הבאות אפשר לספור על יד אחת, ולהשאר עם אצבע אמצעית כעודף. מעבר לכך, ביחס של כ"ס לשקל אין ל-GTA מה לחפש בעידן המודרני. ואם אתם דווקא בעד ביצועים ואחיזת כביש פנומנלית, גם במחצית הסכום אתם יכולים לקבל יותר. אז נכון, סנסציה דומה של מראה וצליל, סביבת נהג איטלקית והמון כריזמה לא תקבלו באף אחת אחרת, אבל אפשר גם לחלום. אפשר בעצם גם להמתין ל-147, GTA כמובן…