אז מדוע קראתם לעצמכם, בעצם, הפוגס?

שם הוא לוגו, תוית, סימון המוצר, הקנקן ש(לפעמים) מעיד על תוכנו. שמות הם עניין רציני, גם כשנדמה לכם שעושים צחוק. שם צריך לגרות ולסקרן, לומר משהו על השירים ועל החברים. תולדות הרוקנרול רוויות בהרבה אגדות נאות על בקבוקי וויסקי שנופצו על ראשים במהלך ויכוחים על בחירת השם הנכון. הרבה גרונות ניחרים גם בשעה זו ממש, בישיבות הפקה ארוכות, באולפנים אפלים וקרירים עם ריח של סיגריות, שבהם מנסים גיטריסטים ומתופפים למצוא את ה-שם ללהקתם, שיהפוך לחלק מהיסטוריה. אז מה הקשר בין תרומת זרע ל-10 סי.סי, איזה ספר פורנו השפיע על להקת רוק ניו-יורקית חלוצית, מה מחבר בין בקבוק מי חמצן, ספר קומיקס ולהקת בלונדי, ומי הוא טראוויס, לעזאזל?

10 סי.סי

הצמד הנפלא גודלי וקרים, שמלך בשדות הפופ הנצחיים של שנות השבעים ("אני לא מאוהב", "חופשה בג'אמייקה", "אני מנדי" ועוד ועוד), נטל את שמו ממחקר שפורסם במגזין מדעי בסוף הסיקסטיז, שבו נכתב כי כמות הזרע הממוצעת שגבר שופך בזמן אורגזמה טובה היא 9 סי.סי. "מכיוון שהמוזיקה שלנו היא מעל הממוצע", הסביר גודלי, "החלטנו לקרוא לעצמנו 10 סי.סי".

דיפ פרפל (סגול כהה)

חבורה של אנגלים שתויים, מוזיקאים מוכשרים וצעירים, הפליגה על הספינה מניו-יורק לבריטניה בשנת 1965. היו להם שירים, אבל לא היה להם שם. כתב של המגזין NME, שראיין אותם על הספינה, אמר לג'ון לורד ולריצ'י בלקמור ש"אין דבר כזה להקה בלי שם", ובלקמור אמר בתגובה: "אוקיי, אז שיהיה דיפ פרפל". וזאת למה? "כי סבתא שלי מאוד אוהבת את השיר 'דיפ פרפל' של בינג קרוסבי". שנים אחר כך, לפי אחת האגדות, פרל ג'אם יקראו לעצמם כך, בגלל הסבתא של אדי וודר, שהיתה מכינה ריבה מדהימה.

סוויד

טרם פג העשן מעל חורבות להקת הסמית'ס, והסולן סטיבן פטריק מוריסי הוציא אלבום סולו בו שיר מצויין בשם "סוויד הד". ברט אנדרסון, נער בן 17 מברייטון שעל החוף, החליט שכאשר יגדל ותהיה לו להקה משלו, יקראו לה "סוויד הד". ב-92' החלום התגשם אבל השם התקצר לו מעט.

הדלתות (The Doors)

המשורר האנגלי הידוע וויליאם בלייק כתב שיר במאה ה-18 בשם "דלתות התודעה". הסופר והמסאי אלדוס הוקסלי (מחבר יצירת המופת העתידנית "עולם חדש מופלא") חיבר מאמר כבד ראש באותו שם, שעסק בשימוש בסמים מעוררי הזיות. היוצר הצעיר ג'ים מוריסון מלוס אנג'לס לקח את השם והדימוי ללהקתו המתגבשת.

ג'פרסון איירפליין

עדיין בשנות השישים ועדיין בענייני פסיכדליה וחומרי נפש. בקיץ האהבה של 67', כשבפארקים של סן-פרנסיסקו הילכו להם היפים עם מבט מזוגג, לצד נערות עם פרחים בשיער, והצינגלה היתה פופולרית ויומיומית כמו פיצה לעובד היי-טק. ג'פרסון, שזכה ששמו יונצח בשם הלהקה, היה דילר חרוץ שידע להשיג מריחואנה מטיב מעולה במיוחד. ג'פרסון איירפליין היה מתקן שהמציא, שאפשר שאיבה טובה של העשן המתוק מן הבקבוק שעבר בין החבר'ה.

וולווט אנדרגראונד (מחתרת הקטיפה)

לו ריד - יהודי; הדוגמנית-זמרת ניקו הגיעה מגרמניה, הוולשי הגאון שזכה במילגת ליאונרד ברנשטיין, היה ג'ון קייל והיו גם סטרלינג מוריסון ומורין טאקר המתופפת. כולם חסו בצל קורתו של אנדי וורהול, שטיפח את החבורה, ניהל אותה אישית (לא ממש בהצלחה כמו את הקריירה הפרטית שלו, כנראה) והוא גם נתן להם את השם. את השם מצא וורהול בדוכן ספרים פורנוגרפיים בתחנת הרכבת התחתית בכיכר טיימס. "דה וולווט אנדרגראונד", בכריכה רכה ובמהדורת כיס ידידותית למשתמש, דולר ו-99 סנט בלבד, היה סיפור זול בהשראת עלילות המרקיז דה סאד. מעטים זוכרים את הספר, אבל מיליונים מכירים את הלהקה ששינתה מקצה לקצה את מוזיקת הרוק.

ג'וי דיוויז'ן (חטיבת השמחה)

להקת ג'וי דיוויז'ן לא קיימת כבר 22 שנה ועדיין נחשבת לאגדה. הסולן איאן קרטיס התאבד בשנת 1980, ובכך בא קצה של הלהקה ממנצ'סטר, ששמה נלקח מ"בית הבובות", ספרו של הישראלי ק. צטניק, שתיאר את ביתני הנערות שנאלצו לשרת מינית את הנאצים במחנות הריכוז.

בלונדי

דבורה (דבי) הארי היא כנראה הבלונדינית השניה הכי מפורסמת בהיסטוריה (הראשונה היתה כמובן מרילין מונרו והשלישית היא, איך לא, מדונה. שלושתן, אגב, נולדו שחורות שיער כמו אלי אוחנה). אבל השם בלונדי לא ניתן, כפי שכולם סבורים בטעות, על שם מי החמצן של הסולנית האגדית, אלא דווקא בגלל ספר קומיקס אמריקני בשם "בלונדי ודאג'ווד", שהיה מקבץ עלילות מאויירות על בלונדינית יפה וטיפשה ובעלה אדום הצוואר והמטומטם.

באוהאוס

בית ספר לאמנות ואסכולה באדריכלות שנקראו באוהאוס, נוסדו בגרמניה בשנת 1919 וחוסלו בידי הנאצים ב-1933. סגנון הבאוהאוס ניכר בבתי תל-אביב הישנה ובשכונות טלביה ורחביה בירושלים. הסיסמה של בית הספר היתה "אמנות למען שימור האמנות", והיא השפיעה עמוקות על תלמיד התיכון פיטר מרפי, שהקים את להקתו. מרפי, אגב, הוא פריק האמיתי של ציטוטים ושמות, ובין השירים שלו נמצאות הצדעות לכוכב סרטי הטראש ההונגרי, בלה לוגוסי ("בלה לוגוסי מת") סוקרטס ("הפיתון של סוקרטס") ועוד.

הסמית'ס

אם שם המשפחה של הח"מ הוא הנפוץ ביותר בישראל (למעלה מ-35 אלף איש נושאים את "כהן" כשם משפחה) שם המשפחה הנפוץ ביותר בבריטניה הוא סמית. מוריסי וג'וני מאר, שהקימו את הסמית'ס במנצ'סטר בדיוק לפני 20 שנה, רצו שם שיעיד על צניעות, פשטות, כמעט אנונימיות. "בניגוד ללהקות אחרות, שמאמצות לעצמן שם זוהר ומנופח, אנחנו רצינו שם שיראה שאנחנו אנשים פשוטים, סתם ארבעה חבר'ה מהעיר", אמר ג'וני מאר בראיון למגזין "מלודי מייקר" אחרי הפירוק.

מסיבת יום הולדת (Birthday Party)

להקתו השניה של ניק קייב (הראשונה היתה "הנערים מהדלת ממול") נקראה על שם "המחזה שהכי אהבתי בנעוריי, שגרם לי לרצות לכתוב גם כן, שהשפיע עלי עמוקות, 'מסיבת יום הולדת' של הרולד פינטר" (ניק קייב, 1989).

סטילי דן

וויליאם בורוז הביטניק, סופר, חובב הסמים, הסקס עם גברים וגם לפעמים עם נשים, שהרג בשוגג את אשתו, ברח מאמריקה, ניסה כל סם אפשרי (לדבריו) והספיק לשתף פעולה אמנותית עם קורט קוביין לפני התאבדותו של האחרון, בורוז הזה נתן לא מעט שמות ללהקות.
סופט משין של רוברט וואייט, שהוקמה בסוף שנות השישים, לקחה את השם מבורוז שתיאר "מכונה רכה לסיפוק חלומות". גם סטילי דן, הצמד האמריקאי, עשה שימוש במושג של בורוז. ולהלן הסברו של דונלד פייגן מ-1975 להחלטתו לקרוא ללהקתו על שמו של איבר מין זכרי מלאכותי: "בורוז מתאר מישהי שמצטיידת בזין ממתכת לסיפוק עצמי. המוזיקה שלנו צריכה להיות אותו דבר. מתוחכמת טכנולוגית, מבהיקה כמו מתכת נוצצת, חלקה, חודרנית ומספקת".

פריימל סקרים וגם טירס פור פירס

האלבום "סקרימדליקה" הוא ציון דרך בכל מחקר שייערך על המוזיקה של שנות התשעים של המאה העשרים. את השם של הלהקה לקח בובי גילספי מספרו המהולל של הפסיכאטר ארתור ז'אנוב "הצעקה הראשונית".
גם טירס פור פירס ("דמעות במקום פחדים") השתמשו בספר של ז'אנוב, ודווקא ב"אסירי הכאב", שמסביר מדוע יש תועלת טיפולית רבה בחזרה לכאבי הינקות, שייסרו אותנו בטרם למדנו לדבר. אחד הפרקים בספר נקרא "טירס פור פירס", והוא הלהיב מיד את קורט סמית ורולנד אורזבל.

דוראן דוראן

דוראן דוראן היתה להקת בנים די טובה, בניגוד לבדיחות ההיסטריות שמסתובבות בשטח בשנים האחרונות והפכו למגיפה של ממש. דוראן דוראן נטלו את שמם מסרט מדע בדיוני די מטופש אך גם די מקסים בשם "ברברלה" של רוז'ה ואדים הצרפתי, שב-1968 הפשיט וביים את אשתו הצעירה ג'ין פונדה, כאסטרונאוטית שמסתובבת בביקיני ובלעדיו, על כוכב רחוק, ובין יתר היצורים והדמויות, היא פוגשת מדען מטורף בשם דוראן דוראן. סיימון לה בון מסביר: "דוראן דוראן היה קצת פסיכי, אבל חמוד, חריג אבל אחד שאפשר לאהוב אותו, וכל הסרט היה נוצץ, פולחני ולא ממש לוקח את עצמו ברצינות מוגזמת. זה התאים לנו, כדימוי, למה שרצינו לשדר כלהקה".

גו ביטווינס

הלהקה האוסטרלית הוקמה ב-1978 והיא עדיין אחד הסודות הגלויים האהובים עלי. השירים שלהם היו קטנים, מינוריים ויפים, כמו הסרט שממנו לקחו את שמם: "דה גו ביטווין" ("המקשר", קראו לו בישראל) של ג'וזף לוסי, שמתאר את אהבתו האבודה של ילד בן 13 בשם ליאו לאשה צעירה ויפה (ג'ולי כריסטי) שמנצלת את תמימותו ואהבתו, כדי שיקשר בינה לבין פועל מהמעמד הנמוך, שעובד באחוזת הוריה.

איינשטורצנדה נויבאוטן

פירוש השם הלהקה הגרמנית האוונגרדית, מהסמלים של סוף שנות השמונים, הוא "בנינים גבוהים מתמוטטים", והוא נלקח מ"ברלין אלכסנדרפלאץ", רומן מופת של אלפרד דבלין, על פועל בטון שיוצא מהכלא ורוצה להשתקם, ספר שגם הפך לסרט של פאסבינדר.

הפוגס

הלהקה האירית המוצלחת של שוק מקגווין נטול השיניים ובעל הקול הגדול, האמינה בלילות גשם, וויסקי משובח, הרבה סיגריות ובחורות שבשבילן כדאי לחיות. ומי שלא חשב ככה, הוזמן לנשק להם בתחת. בגאלית, "פוג מאהון", זה "שק לי בתחת". מקגווין חשב שזהו שם הולם ויפה ללהקתו. במעמד חתימת החוזה עם חברת התקליטים הוא השתכנע למתן קצת את האמירה ו"פוג מאהון" הפכו לפוגס.

טראוויס

לא ברורה לגמרי חיבתן של להקות סקוטיות לשמות אמריקניים דווקא. טקסס של שרלין ספיטרי, נגיד. ומה פתאום גומז להרכב כה בריטי? וטראוויס? "הסרט שהכי השפיע עלי בחיים היה 'פאריז טקסס'", מסביר פראנסיס הילי, סולן הלהקה המצליחה. "והוא מתחיל כשנווד בשם טראוויס, הארי דין סטנטון בתפקיד חייו, הולך במדבר וכמעט מת. זה השם היחיד שרציתי ללהקה, דווקא מפני שזה כל כך מנוגד למקום שאנחנו באים ממנו ולמוזיקה שאנחנו עושים".

ועוד כמה…

הווטר בויז הסקוטיים, נולדו משיר דיכאוני של לו ריד, "הילדים", מהאלבום ברלין (1973) שבו הוא שר: "אני הוא נער המים". סיסטרס אוף מרסי התפעלו מהשיר "אחיות החמלה" של ליאונרד כהן. הרולינג סטונס קיבלו את שמם מהשיר "הוצ'י קוצ'י מאן" של אמן הבלוז הוותיק מאדי ווטרס. הקריקטס (הצרצרים), להקתו המיתולוגית של באדי הולי, קיבלה את שמה לאחר שקול צרצרים שחדרו לגארז' בו התאמנה הלהקה הפריע להקלטות שלהם. בהשפעת הקירקטס, העניק ג'ון לנון ללהקתו את השם הביטלס, כשילוב של המילים חיפושיות וקצב. השם פינק פלויד היה שילוב של שני אמני בלוז, אותם העריץ סיד בארט: פינק אנדרסון ופלויד קאונסיל. ויש נטיות מיניות גם בשמות של להקות, כמובן. קווין, למשל, וכמובן גיי דד (אבא הומו), או דה ברידרז, שקדמה לה (כינוי של הטרוסקסואלים בפי לסביות והומואים).

ובארצנו הקטנטונת...

הלוואי. הלוואי שהיצירתיות בהמצאת שמות היתה מתבטאת גם ביצירה המקומית. כל כך הרבה ערבי להקות צעירות עברתי ב"רוקסן", עם להקות שהיו להם שמות מופלאים. מקבץ מקרי, מהזיכרון: סוליית קוסם, מפגרת, נשרפת, קוקו בלוף והיתושים וכמובן הגדולה מכולן - שרמוטה מעופפת בהרים (איפה בוריס והסינתסייזר האנלוגי האגדי שלו?)
את החלונות הגבוהים המציא אורי זוהר, שלפי האגדה הסתכל על בית אל על שנשקף מחלון דירתו והיה הבניין הכי גבוה באזור, ואמר משהו על האנשים שעומדים בחלונות הגבוהים. אריק איינשטיין, לעומת זאת, נתן את השם תמוז לשלום חנוך ואריאל זילבר, כי היה קיץ וחם ותמוז התחרז עם חפוז (אחרי הופעת הבכורה של הלהקה אריק נכנס לחדר ההלבשה ואמר "זהו, חבר'ה, מעכשיו יהיו להם המון זיונים")
כוורת היתה במקור בי הייב. איפה הילד היא על שם המתופף (הצעיר) שהיה מאחר כל הזמן והשאלה "וור איז דה קיד" חזרה ונשנתה בחזרות בגבעת ברנר. אהוד בנאי כינה את להקתו הפליטים כי כולן נפלטו מלהקות אחרות. מיקי שביב וז'אן פול זימבריס היו טנגו כי "צריך שניים לטנגו". רמי פורטיס, יותר נכון שירים שלו, נתנו שמות לשתי להקות: נקמת הטרקטור ונעליים.
יש שמות של הפוך על הפוך, כמו דודה או זקני צפת (התשליל של "צעיר תל-אביב"?), שלא מתקשרים באוטומט לרוק אנרגטי דווקא. מופע הארנבות של דוקטור קספר הוא שם שנבחר כי הלהקה רצתה שם ארוך ומסורבל כמו "מועדון הלבבות הבודדים של הסמל פפר". החברים של נטאשה היא הברקה של מיכה שטרית, שראה תמונה ישנה בשחור לבן מרוסיה, בבית של ארקדי דוכין. כרמלה גרוס וואגנר היו השכנים בבנין שבו גר ערן צור, בקריות. שב"ק ס' הסבירו שהשם הוא ראשי תיבות של הדברים החביבים עליהם - שופים, בופים, קטעים, סחתיין. סחתיין. אייל שכטר אמר, במבט לאחור, שאבטיפוס היה שם לא מוצלח. אבל מה חשוב השם, כשמזמינים אותך למסיבה לקבלת אלבום פלטינה? וחוץ מזה, באטהול סרפרס זה שם יותר טוב?

הכתבה פורסמה לראשונה ב"7 לילות" ב-18 בפברואר, 2000. בועז כהן עורך ומגיש את "הנוסע השמיני" ברדיו 88 אף אם, מדי ערב ב-20:00.