הסיכסוך באזורנו - ריב חמולות

אמנות המלחמה וכיצד להימנע 'ממנה הוא אחד החיבורים הספרותיים ששינו את החשיבה האסטרטגית והמדינית במזרח הרחוק. למרות שנכתב על ידי סון וו (דזה) לפני כאלפיים וארבע מאות שנים, אפשר למצוא בו תובנות מפליגות גם לגבי מלחמות בתקופות אחרות, כולל הסיכסוך באזורנו. הניתוח המדויק של מטרות המלחמה ושל האסטרטגיה הנכונה להשגתן יכול רק להדגיש את ההתנהלות הכושלת של העימות שלנו, הנמשך יותר מחמישים שנה במתכונת הפרימיטיבית של ריב חמולות.

אחד העקרונות החשובים בספר, שנעלמו כנראה מעיני הפוליטיקאים של היום, הוא שתכלית הניצחון במלחמה היא השגת יעד מדיני, ואם אפשר להשיג יעד זה בלי עימות צבאי- עדיף. הספר, שיצא לאור באחרונה בעברית תרגום: (רחביה ברמן, הוצאת אופוס) מפגיש את הקורא עם תרגום מדעי, נאמן למקור הסיני, בצירוף פרשנויות מלומדות (תרגום ישן, של הטקסט בלבד, יצא בעבר בהוצאת מערכות).

את בדיקת התרגום, את העריכה המקצועית ואת ההתאמה לקורא העברי עשה ד"ר יורי פינס (38), מומחה לשפה הסינית, להיסטוריה של סין ולהיסטוריה צבאית, שנמנה עם סגל המחלקה ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית. על פי המקור ועל פי המציאות הצבאית המתוארת בו, מעריך ד"ר פינס שהוא חובר במאה הרביעית לפני הספירה, אף כי המסורת מיחסת את החיבור למצביא הסיני האגדי סון וו, שחי במאה השישית לפני הספירה. חוקרים אחרים סבורים שהוא פרי ניסיון מצטבר של אנשים שונים.

אחרים סבורים שחובר במאה הרביעית לפני הספירה ויוחס לסון וו, כדי להעניק לו יוקרה. על התרגום העברי 'חתום' סון דזה, שהוא השם - קיבוצי או לא - המוסכם על החוקרים. הספר תורגם מאנגלית, שאליה תורגם מהעותק העתיק שהתגלה ב- 1972 במזרח סין, כשהוא רשום על קיסמי במבוק. לטקסטים המקוריים נוספו מאמרים ופרשנויות של חוקרים מקבוצת 'דנמא' הבריטית היוקרתית למחקר ולתרגום מסינית. המקור הסיני נכתב בחלקו במשפטים קצובים, מתכונת שנשמרת במידת האפשר גם בתרגום העברי.

מדוע לא נעשה התרגום ישירות מסינית?

"תרגום מקצועי טוב מסינית לוקח הרבה זמן. אני עצמי תירגמתי מסינית כרבע מהספר עבור התלמידים שלי, אבל לא יכולתי לעמוד בלוח הזמנים שקבעה ההוצאה. התוצאה הסופית בהחלט ראויה.

את ההגהות עשיתי מול הטקסט הסיני המקורי. ברוב המיקרים הצלחתי לתקן שגיאות, גם של התרגום האנגלי. זהו טקסט רבגוני, שאפשר לקרוא אותו ביותר מאופן אחד. ב- 1993-1994 יצאו לאור שני תרגומים לאנגלית. את האחד עשה אדם העוסק בפילוסופיה ואת השני היסטוריון צבאי. מי שקורא את שני התרגומים יכול לחשוב שאלה שתי יצירות שונות לגמרי".

מה הסיבה לשוני הזה?

"הדקדוק של השפה הסינית הקלאסית גורם לריבוי משמעויות. אפשר להבין כל משפט בדרכים אחדות. 'אמנות 'המלחמה כתוב בתימצות רב, כי המחבר חסך בסימני כתב, ולכן חשוב מאוד להבין ל'מה התכוון המשורר'. כמעט לכל מלה אפשר להציע משמעות אחרת, שתהיה נכונה דיקדוקית, אבל לא תשקף את הכוונה המקורית. מלבד זאת, בזמן שחלף עד שהטקסט הגיע לידינו הצטברו בו שיבושים לא מעטים.

לפני שהומצא הנייר נהגו הסינים לכתוב על קיסמי במבוק. די שאחד הקיסמים נפגם, או שהסדר ביניהם השתבש, כדי לשבש את הטקסט. למזלנו, על הספר הזה נעשתה עבודה רצינית של פרשנים סינים לדורותיהם, שבעזרתה אפשר להגיע להבנת הכוונה המקורית. במה חשיבותו של הספר? "זו אחת היצירות החשובות בחשיבה הצבאית, ולא רק בחשיבה הצבאית הסינית.

במקום מלחמה אריסטוקרטית, שבה האצילים נלחמו בעיקר על הכבוד, באה ראייה מפוכחת, שלפיה המלחמה היא כלי פוליטי רב חשיבות, ויש לבחון אותה בהקשרים מדיניים, כלכליים ואחרים. המחבר דן בצבאות ענק שהפעלתם מחייבת תשומת לב ביורוקרטית לפרטים זעירים'' כמו דפוסי גיוס, עלויות אספקה וכדומה. מעל לכל חשוב לזכור את המטרה הסופית שעבורה נלחמים. הרוח המצ'ואיסטית של הלחימה נעלמת כאן לחלוטין.

בעידן קרבות האצילים, גם בתרבות המערבית, התפיסה המרכזית היתה, שכאשר אתה נלחם אתה 'יוצא גבר'. סון דזה דוחה גישה זו מכל וכל. מצביא טוב לא יזיז צבא לשם נקמה: "אסור לשליט לגייס צבא בשל זעם. אסור למצביא לצאת לקרב בשל טינה. אם מועיל הדבר, פעל. אם לא, חדל" (פרק 12, עמ' 52).

מהי בשורת הספר?

"ראשית, שצריך להסתכל על המלחמה כעל חלק מאסטרטגיה פוליטית. מטרת המלחמה היא השגת יעדים פוליטיים. עדיף לא לצאת לקרב ולהשיג אותם יעדים בדרכים אחרות. צריך לזכור תמיד, שמלחמה היא לא רק מערכה שבה נפגשים לוחמים. צבא ומלחמה הם אספקה, רוח לחימה, עלויות עמידָת העורף. זו, בעצם, מערכה על גורל העם. לכן השיקול העליון לפני יציאה למלחמה הוא שיקול הכדאיות האסטרטגית שלה.

המלחמה היא, קודם-כל, מאמץ אינטלקטואלי. הפרק הראשון מציע: דע את עצמך ודע את האויב. רק כשאתה מכיר את החולשות ואת היתרונות של כוחותיך ושל יריביך, תוכל להגיע לעדיפות. שנית, חשיבותו של המפקד, הנדרש לגלות אחריות לכל פרטי המערכה, כולל היבטיה הדיפלומטיים, הכלכליים ואפילו המוסריים. הכותב מכיר בזכות המפקד בשטח לא לציית להוראות שקיבל, אם הוא מגיע למסקנה שכך יביא תוצאות טובות יותר. שלישית, הגישה אל החייל.

השאלה היא: האם החייל רוצה להילחם? והתשובה: החייל רוצה, קודם-כל, לחיות, לשרוד הוא רציונאלי בדיוק כמו הגנרל שלו. כדי שיילחם צריך להעמיד אותו בפני חוסר ברירה, להכניס אותו אל 'אדמת המוות'. כל עוד החיילים יכולים לברוח, הם יברחו. רק כשלא תהיה להם ברירה הם יילחמו".

מהן ההשלכות על הסיכסוך במזרח התיכון?

"על-פי סון דזה, שני הצדדים מתנהגים בצורה שגויה. הסיכסוך מתנהל כמו ריב בין חמולות. אתה הורג אצלי, אני הורג אצלך. נקמה הפכה כמעט למלה קדושה. בכל הפגנה אחרי פיגוע רוצים נקמה. דפוס דומה קיים גם אצלנו וגם אצל הפלשתינים. לא פועלים למען מטרה ארוכת טווח, אלא כדי לבצע תגמול מיידי. בעיני סון דזה זו חשיבה פרימיטיבית, ברמה של סיכסוך שכנים. תיחכום וחשיבה אסטרטגית הולכים ונעלמים מהנוף המזרח תיכוני.

שני הצדדים היו מקבלים אצלו ציון נכשל". "קריאת הספר מקנה ראייה כוללת וחשיבה לטווח ארוך, והוא יכול להיות אתגר לפוליטיקאים שלנו. אולי בהשפעתו יבינו, שקודם יש לתכנן את האסטרטגיה, להציב מטרות, ורק אחר-כך להפעיל כוח, אם בכלל. אולי גם יבינו, שאפילו בעימות קשה מוטב לעיתים להניח לאויב לחגוג לרגע, כדי לנצח בטווח הארוך. זו, אגב, היתה המחשבה שמאחורי הנסיגה האסטרטגית העמוקה של הסובייטים במלחמת העולם השנייה.

היא גרמה לגרמנים לאבד את שיקול הדעת ושיקעה אותם במלחמה, שלא יכלו לצאת ממנה מנצחים. כל אדם חכם יכול ללמוד מגישה זו. למרבה הצער, אנשים חכמים נדירים היום במערכות הצבא, ואחרי השירות הצבאי מצטרפים רבים לפוליטיקה ומביאים אליה חשיבה פשטנית וכוחנית".

סון דזה מדבר בכל זאת על מצביא חכם.

"הוא מצפה שהמצביא, המייצג את השליט, יבין בדיוק את התכלית הסופית שלשמה הוא יוצא לקרב, כמה עולה המלחמה למדינה וכיצד להגיע למטרה עם מינימום נזקים. הוא נדרש לשעבד את כל ההתנהלות שלו למען המטרה הסופית. יש צבאות שמושפעים מדעת הקהל ומתנהלים בלי חשיבה אסטרטגית. מנהיג סין מאו דזה דונג ידע לעשות נסיגות אסטרטגיות. למען המטרה הסופית מקריבים הרבה בטווח הקצר.

מי שעובד כך זה אירגון החיזבאללה, שרצה להוציא את צה"ל מלבנון ויצר מערכת פגיעות, שלא הסתכמה בניצחונות גדולים, אבל עירערה את הביטחון העצמי של צה"ל, לאחר-מכן נמנעו ממשא ומתן ובכך גרמו לצה"ל להתבזות. זו פעולה חכמה. הם יכלו לפגוע קשות בקרית-שמונה, אבל לא עשו זאת. לא שהם חששו מתגובה, אלא העדיפו לשמור אפשרות זו כקלף מיקוח".

באיזו מידה נלמדת בישראל התרבות הסינית?

"באוניברסיטה בירושלים פועלת פקולטה ותיקה ללימודי מזרח אסיה. לומדים בה כ- 250 סטודנטים, שעוסקים בכל תחומי ההיסטוריה והפוליטיקה הסינית, מהעבר הרחוק עד ימינו. הביקוש גדול, אך סגל ההוראה קטן. אנו לא נותנים מענה מלא לצרכים, אבל נמצאים בהחלט ברמה בינלאומית. אולי לא משתווים עם אוניברסיטאות הרווארד וייל, אבל לא פחות טובים ממחלקה סבירה באירופה.

באוניברסיטת תל-אביב יש חוג לתואר ראשון בלבד, ובאוניברסיטת חיפה החוג עדיין בהתהוות. לסיום אנו חוזרים ל'אמנות המלחמה'. "זה ספר מתוחכם. לא היה מצביא גדול בהיסטוריה הסינית שלא הושפע ממנו", מסכם ד"ר פינס, "ומאז השימוש המוצלח שעשה בו המטכ"ל היפאני במלחמת העולם השנייה עלתה הפופולאריות שלו בצבאות רבים. לימדו אותו גם בבית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל".