סיפורי השפלה של צרכנים שהסתיימו בביהמ"ש

קשה לחשוב על מעמד משפיל יותר: אתם נכנסים לחנות, רוכשים להנאתכם מוצרים, משלמים וכשאתם עומדים לצאת מהחנות ניגש אליכם איש ביטחון בעל חזות מבהילה, ומבקש מכם בקול רם להתלוות אליו. הסיבה: חשד שגנבתם מוצר כלשהו מהחנות.

שלושה לקוחות שעברו, לדבריהם, את החוויה המשפילה לא הסכימו לעבור עליה לסדר היום והגישו תביעה לבתי המשפט לתביעות קטנות.

אירוע מביך ביוניברס-קלאב

א' מרחובות עמד לצאת מסניף יוניברס-קלאב בנס-ציונה, כשהגלאי האלקטרוני החל לצפצף. לדברי א', מייד ניגש אליו השומר, בדק את המוצרים שהיו ברשותו ונטל לידיו חפץ מסוים שעורר אצלו חשד. אחרי דין ודברים קצר, מספר א', הבין השומר כי חשד בכשרים ושחרר את א' לדרכו - מבלי להתנצל על הטעות.

א', שנפגע מאוד, לדבריו, מהסיטואציה, ביקש כי החנות תפצה אותו על עוגמת הנפש והבושה. בתגובה לבקשה, השומר לקח זר פרחים שהיה בצד והניח אותו בעגלת הקניות שלי, מספר א', הרגשתי נבוך מאוד מהמקרה. איש מהחנות לא ביקש ממני סליחה ולא התנצל, גם לא לאחר ששלחתי מכתב תלונה להנהלת החנות.

א', שנפגע מאוד מהיחס של מנהלי החנות, פנה לבית-המשפט לתביעות קטנות וביקש לחייב את רשת שופרסל, הבעלים של יוניברס-קלאב, לשלם לו פיצויים בסך 15 אלף שקל בגין פגיעה בשמו הטוב וגרימת עוגמת נפש. אם היו מתנצלים הייתי יורד מהתביעה או מעמיד אותה על 3,000 שקל, טען א'.

נציג הרשת התנצל בבית המשפט בפני התובע. "אני מנהל עסק שעוברים בו 25 אלף איש בשבוע, ותקלות מסוג זה נדירות", אמר, "אני מתנצל מעומק הלב, אני חושב שזאת סיטואציה לא נעימה, אני מתפלא שלא התנצלו במקום. יש לנו נוהל, ולשומר יש הנחיה מפורשת לתת פרחים במקרה כזה ולהתנצל".

השופט ירון לוי, שדן בתביעה, קבע כי יש בדבריו של א' צדק מסוים. מן הראוי היה שהנתבעים היו מתנצלים במקום, אמר השופט, וחייב את הרשת להתנצל בכתב בפני א' תוך 14 יום ולשלם לו פיצויים בתלושי קנייה של החנות בשווי 600 שקל.

זמזם מיותר בשקם-גאלרי

בתיק תביעה נגד רשת שקם-גאלרי הושג פיצוי גבוה בהרבה. לקוחה שרכשה זוג מכנסיים ברשת התלוננה, כי הקופאיות שכחו להסיר את הזמזם האלקטרוני מהמכנסיים לאחר ששילמה עבורם. הגלאי האלקטרוני בחנות אמנם לא צפצף, אך כשלבשה את המכנסיים ויצאה איתם מחנות אחרת - מייד החל הגלאי בחנות לצפצף.

הלקוחה הגישה תביעה נגד הרשת לבית המשפט לתביעות קטנות באילת, ותבעה כי יפצו אותה על עוגמת הנפש שנגרמה לה, לטענתה, בעקבות החשדת שווא.

השופט קיבל את טענותיה וקבע, כי אדם זכאי לשמו הטוב. אין ספק, כי החשדת התובעת בגניבה יש בה משום פגיעה בשמה הטוב, גרימת עוגמת נפש ובושה, כתב השופט בפסק הדין, וחייב את החברה לשלם לתובעת פיצויים בסך 3,000 שקל.

חיפוש גופני בסופר-פארם

הסיפור של ב' מתל-אביב זכה לסוף אחר. היא נכנסה בלווית בעלה לסניף סופר-פארם במרכז המסחרי בשפיים, ולדבריה התלבטה אם לקנות צללית אפורה של רבלון, החליטה שלא, השיבה אותה למקומה ואספה מוצרי קוסמטיקה אחרים. כשיצאה מן החנות לאחר ששילמה עבור המוצרים ציפתה לה, לדבריה, הפתעה לא נעימה: קצין הביטחון של החנות ניגש אליה ושאל אותה בקול רם למה לא שילמת על הרימל?

ב' המבוהלת השיבה כי כי אין בידה שום רימל, אך לדבריה הקצין הודיע לה כי עקב אחריה מכיוון שנראתה לו חשודה, וראה כי היא שמה בסלסלה רימל ולא שילמה עליו. ב' טוענת, כי קצין הביטחון הטיח את טענותיו בנוכחות קהל רב, ובכך גרם לה השפלה ועוגמת נפש.

ב' ביקשה לראות את מנהל החנות, וכשהציגו בפניה את אחראי המשמרת היא דרשה ממנו להזמין את המשטרה ולקרוא לדיילת כדי שתערוך חיפוש על גופה. לבסוף עזבה ב' את המקום, לדבריה, כשהיא מושפלת ומתוסכלת.

בעקבות המקרה הגישה ב' תביעה נגד רשת סופר-פארם לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, וביקשה כי יחייב את הרשת לפצות אותה ב- 16,500 שקל. אני תובעת פיצוי כספי על נזקי גוף, עוגמת נפש, השפלה, עלבון ובושה שהיו מנת חלקי, כתבה ב' בכתב התביעה, כל הדרך הביתה מיררתי בבכי, והיה לי קשה לשאת את הטלטלה הנפשית שחוויתי בחנות. יש לי לחץ דם גבוה וחשתי לחצים בחזה, כאבי ראש ובעירה בפני ובגופי, ונזקקתי לכדורי הרגעה שלא ממש סייעו לי. אני אזרחית הגונה ושומרת חוק ומעולם לא נקלעתי לסיטואציה כה מבישה.

רשת סופר-פארם ביקשה מהשופט לדחות את התביעה ולחייב את ב' לשלם לה הוצאות משפט. קצין הביטחון פנה לתובעת באדיבות, הציג עצמו בפניה וביקש לדעת היכן הניחה מוצר קוסמטי כלשהו, טענה החברה, התובעת איבדה בעת האירוע את עשתונותיה, צעקה, גידפה, קיללה והטיחה עלבונות בפני קצין הביטחון ולא ניתן היה להרגיעה.

השופט חאג' יחיא שדן בתביעה דחה אותה וחייב את ב' לשלם לסופר-פארם 500 שקל הוצאות משפט. אני מעדיף את גירסתה של הרשת על-פני זו של התובעת, כתב השופט, אין מחלוקת על זכותו של קצין הביטחון לבדוק כל לקוח שהוא חושד בו כי לקח מוצרים ולא שילם, וזו למעשה חובתו. תגובתה החריפה של התובעת היא שגרמה לרעש ולצעקות.