החל משפטן של קאזה, מורפיאוס וגרוקסטר

בשבוע הבא צפוי להתחיל בבית המשפט המחוזי בלוס אנג'לס משפטן של קאזה, מורפיאוס וגרוקסטר, היורשות הבלתי רשמיות של נאפסטר, מנוחתה עדן.

מיליוני גולשים כבר הורידו והתקינו את תוכנות שיתוף קבצים האלה, שמאפשרות להם להחליף ביניהם קבצים, שממוקמים במחשבים האישיים שלהם. "קאזה" מבוססת על טכנולוגיית P2P שפותחה על ידי חברת האם של "קאזה", "פאסט טרק" ונמכרה גם לחברות "גרוקסטר" ו"מורפיאוס". כיום, שלוש החברות האלה מפעילות יחד את רשת שיתוף הקבצים הפופולרית ברשת, אליה מחוברים בשעות העומס יותר מחצי מיליון משתמשים בו זמנית.

בניגוד לשירות "נאפסטר", משתמשי מורפיאוס, קאזה וגרוקסטר יכולים להחליף ביניהם סוגי קבצים רבים - שירים, סרטים, תוכנות וקובצי טקסט - ולא רק קובצי מוזיקה. נוסף על כך, "קאזה", "מורפיאוס" ו"גרוקסטר" מבוססות על טכנולוגיה שאינה עושה שימוש בשרתים מרכזיים, כמו במקרה של נאפסטר.

בדומה לנאפסטר לפניהן, גם סטרימקאסט, המפעילה של "מורפיאוס", "קאזה", כעת בבעלות החברה האוסטרלית "שרמן" וגרוקסטר, נתבעו על ידי חברות התקליטים הגדולות בעולם, שטוענות כי משתמשי התוכנות הללו מחליפים ביניהם יצירות שמוגנות תחת חוקי זכויות היוצרים. הפעם הצטרפו לתביעה גם איגוד חברות התקליטים בארה"ב (RIAA), איגוד הסרטים האמריקאי (MPAA) והאיגוד הלאומי של המוציאים לאור של מוזיקה (NMPA).

למרות זאת, הדימיון בין המשפט של נאפסטר למשפט של "קאזה", "גרוקסטר" ו"מורפיאוס" צפוי להיות רב. עורכי הדין של ארגון החזית האלקטרוני (EFF), שנטל על עצמו לייצג את סטרימקאסט, טוענים בכתב ההגנה, כי החברות הנתבעות אינן מפירות זכויות יוצרים בתוכנות שיתוף הקבצים שהן מפעילות, על בסיס התקדים שנקבע במשפט "סוני-בטאמקס".

משפט סוני-בטאמקס

הכוונה היא למאבק המשפטי שניהלו אולפני הסרטים בחברת סוני, אשר הגיע לסיומו ב-1980, עם פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב. ברוב של חמישה נגד ארבעה, קבעו אז שופטי בית המשפט העליון, כי פורמט הבטאמקס להקלטת וידאו אינו בלתי חוקי, אף שחלק ממשתמשיו מפרים באמצעותו זכויות יוצרים.

התביעה טוענת, כי טכנולוגיית שיתוף הקבצים של שלוש החברות תוכננה במיוחד כדי לסייע למשתמשים להעתיק קבצי מוזיקה וווידאו ולהפר זכויות יוצרים, אך לטענת ההגנה, בית המשפט העליון כבר קבע כי טכנולוגיה היא חוקית אם ניתן להשתמש בה גם לצרכים מהותיים שאינם מפרים זכויות יוצרים.

"החברות האלה יצרו בזאר פיראטי מודרני", נכתב בכתב התביעה, "והן מספקות למשתמשים כלי שמאפשר להם להחליף ביניהם בקלות ובמהירות קובצי אודיו ווידאו". התובעים מבקשים מבית המשפט להוציא צו מניעה לסגירה מיידית של שלושה השירותים, ולפסוק להן קנס של 150,000 דולר עבור כל יצירה שזכויות היוצרים שלה הופרו.

עמדת ההגנה היא כי אף אם רוב משתמשי תוכנות שיתוף הקבצים מפרים זכויות יוצרים באמצעותן, לכמות המפרים אין כל משמעות משפטית, שכן בית המשפט העליון דחה בפסיקת "סוני-בטאמקס" את טענת אולפני הסרטים, לפיה כשבעה אחוזים בלבד ממשתמשי קלטות הבטאמקס אינם מפרים זכויות יוצרים.

על פי כתב התביעה, שלוש חברות שיתוף הקבצים מעודדות את הפרת זכויות היוצרים בכך שהן מפתחות שדרוגים לתוכנה, מעודדות את הפצתה ומוכרות פרסומות שמוצגות בממשק התוכנה. "נכון, קאזה, גרוקסטר ומורפיאוס מרוויחות מהפרת זכויות היוצרים באמצעות פרסומות", מגיבים עורכי הדין של ה-EFF במסמך משפטי שחיברו, "אך גם מיקרוסופט שותפה בהפרת זכויות היוצרים, שהרי פיראטים רבים משתמשים גם בתוכנות מיקרוסופט, נוסף על תוכנת שיתוף הקבצים".

אם מפעילי תוכנות שיתוף קבצים מפרים את החוק, יטענו עורכי הדין בבית המשפט, הרי שהתאגידים הגדולים בעולם "משתפים פעולה' עמה. זאת, מאחר שתוכנות שיתוף הקבצים אינן יכולות לפעול בלי מחשבים שפועלים עם מעבדי אינטל או AMD, שתומכים במולטימדיה, ובלי גישה לאינטרנט, שמספקות חברות כמו AOL טיים ורנר או נגני מוזיקה כמו נגן המדיה של מיקרוסופט או תוכנת וורד, שמאפשרים למשתמשי מורפיאוס לצפות בקבצים שהם מורידים דרך השירות.

על פי טיעון זה, תוכנות שיתוף הקבצים הן אמצעי בלבד שמקל את החלפת הקבצים ברשת ואילו רשת שיתוף הקבצים האמיתית היא האינטרנט עצמו, ולראייה, גולשי האינטרנט שולחים זה לזה קבצים במגוון אמצעים - דואר אלקטרוני, תוכנת ה-IRC, תוכנות מסרים מידיים ועוד. אם קאזה, מורפיאוס וגרוקסטר הן בלתי חוקיות, אזי גם הדואר האלקטרוני וכל האינטרנט אינם חוקיים, על פי קו ההגנה של ה-EFF.

מנגד, התאגידים שתובעים את "קאזה", "גרוקסטר" ו"סטרימקאסט" טוענים, כי חברות אלה אימצו מלכתחילה מודל טכנולוגי מבוזר, כדי לחמוק מאחריות משפטית עבור הפרת זכויות היוצרים בשירותים שהן פיתחו. "סטרימקאסט וקאזה היו יכולות לפתח מערכת שמונעת הפרת זכויות יוצרים ומתירה רק שימוש לגיטימי", נכתב בכתב התביעה, "גם עתה, טוענים התובעים, "יכולות חברות אלה לשנות את המערכת כדי להופכה לחוקית".

עורכי הדין של ה-EFF טוענים כי אין זה ראוי לכפות על החברה לשנות את הטכנולוגיה שלה על פי תכתיבי התאגידים, רק כדי להשביע את רצון בעלי זכויות היוצרים, שהם מיעוט חזק ועשיר, בניגוד לאינטרס הציבורי הרחב. זו פרשנות קיצונית של חוקי זכויות היוצרים, שאינו נוטל בחשבון את צרכי המשתמשים, טוענת ההגנה. עמדה קיצונית זו כבר נדחתה במשפט סוני-בטאמקס, על פי ה-EFF.

הדמיון לנאפסטר

חמש חברות התקליטים הגדולות בעולם, בהן וורנר מיוזיק, EMI, BMG, יוניברסל וסוני, תבעו את נאפסטר ב-1999 והאשימו את תוכנת שיתוף הקצבים הפופולרית שהפרה את זכויות היוצרים שלהן בכך שאפשרה למשתמשי נאפסטר להחליף ביניהם שירים שמוגנים בזכויות יוצרים.

נאפסטר זכתה באחרונה בניצחון משפטי קטן כאשר השופטת במשפטה, מרילין הול פאטל, נענתה לבקשתה והעניקה לה שהות לאסוף ראויות התומכות בטענתה כי חברות התקליטים אינן בעלות הזכויות על היצירות המדוברות אלא רק מייצגות את הבעלים האמיתיים – האמנים.

כמו כן, השופטת התירה לנאפסטר לאסוף עדויות שמחזקות את טענתה בדבר השימוש לרעה שחברות התקליטים עושות בזכויות היוצרים שלהן כדי להגיע למונופול בשוק המוזיקה הדיגיטלית. "אם נאפסטר צודקת, חברת התקליטים מנסות להגיע למונופול בשוק המוזיקה באינטרנט והנזק לצרכנים עלול להיות עצום", כתבה השופטת בפסיקה בת 32 עמודים.

משפט נאפסטר נמשך, בינתיים, אך עבור חברת נאפסטר, המשפט הזה הופך "וירטואלי" מיום ליום, שכן השירות אינו פעיל מאז חודש יולי, 2001, בעקבות צו מניעה שהוציאה השופטת פאטל בחודש מרץ 2001 , שאסר על החברה להמשיך לאפשר למשתמשי נאפסטר להחליף ביניהם כל יצירה שמוגנת בזכויות יוצרים. "קאזה", "גרוקסטר" ו"מורפיאוס" מקוות למשפט אחר, שיאפשר להן להמשיך לפעול ולא רק יטיב עמן בסיומו.