מחלה של בודדים

לא. זה לא עוד "על העיוורון", וטוב שכך. ספרו הקודם של זוכה פרס נובל לספרות הוא ספר של פעם בשנה, אולי פעם בחיים. ואם "על העיוורון" היה מורכב מחומריהם של הסיוטים, הרי ש"כל השמות" יצוק בתבניתם של חלומות.

בתוך מבוך ארכיוני של מגדלי תיוק עצומים ומונוליטיים, שדומה שיצא ברגעים אלה מתוך סרטו של טרי גיליאם, "ברזיל", חי לו פקיד רישום קטן ואפור, סניור ז'וזה. מתחת לעינו הפקוחה של מנהל הלשכה למרשם תושבים, אחראי ז'וזה על רישומם של הלידה והמוות, הנישואים והגירושים. ההתחלות והסופים. בתוך הלבירינט הזה, שיש בו צורך בחוט אריאדנה כדי למצוא את דרכך, הוא מוצא לעצמו אובססיה, מחלתם של הבודדים, נסיונם הנוגע ללב של משוללי השליטה והכוח ליצוק סדר זמני ופעוט בכאוס המקיף אותנו.

זה מתחיל בקטן, כמו תמיד. כרטיס הרישום של איזו אשה אלמונית נופל לידיו של הפקיד המסור, ומשבש עליו את עולמו. הוא נתקף בתשוקה עזה למצוא את האשה הזו, לגלות היכן היא גרה, לאן הובילו אותה חייה, למלא בתוכן את הפרטים הביורוקרטיים היבשים המרכיבים את עולמו ועולמנו, ולגלות את האדם שמאחורי הכרטיס בתוך יקום שמורכב מעובדות יבשות בלבד, מההתחלות והסופים.

כך פותח סניור ז'וזה במסע אל החיים האמיתיים, מחוץ למוזיאון (או שמא מאוזוליאום) הכרטיסיות שלו. הוא אובד במסדרונות, נופל מגבהים, מבצע פשעים פעוטים ומנהל בראשו דו-שיח בלתי פוסק עם ישותו הפנימית, שפורשת בפניו יקום קוונטי של אפשרויות סבירות יותר או פחות שיתרחשו כתוצאה ממעשיו.

כמו ב"על העיוורון", נוקט סאראמאגו בטריק סגנוני ברור ופשוט לכאורה. הוא אינו מעניק שמות לאף אחת מהדמויות, מלבד סניור ז'וזה (שהזהות בין שמו לבין זה של המחבר, אינה מקרית). בעולם בו השם הוא חזות הכל, המפתח למיקומו של האדם בכרטסת היקומית הגדולה, נוטש ז'וזה (הן הסניור והן המחבר) את הצורך בשם לטובת מיקומן הפיזי והנפשי של הדמויות.

שמה של האשה מהקומה השנייה חשוב הרבה פחות מהעובדה שהיא אשתו של בעל קנאי, ואלמוניותה של האשה אותה הוא מחפש היא הפרט החשוב ביותר בה. סאראמאגו כופר לכאורה בתפקידו המסורתי של הסופר כמעניק חיים לדמויותיו, בכך שהוא קורא להן בשם, וקורא לקוראי הספר לזנוח את הפורמליות לטובת ה-FORM, הצורה עצמה, החיים עצמם.

סאראמאגו מצליח בספר המופלא הזה לאחוז בסיטואציה פשטנית לכאורה, ולהאדיר אותה עד כדי כך שהיא מצליחה ליצור שינוי בעולמו של סניור ז'וזה, בכרטסת נוראת ההוד של החיים והמתים, ובחייו של הקורא.

ז'וזה סאראמאגו. הוצאת הספריה החדשה, מפורטוגזית: מרים טבעון, 206 עמ'