רוצה צ'יפס עם זה (2)?

חיפה היתה פעם המקום שממנו יצאו אנשים צעירים לכבוש את העולם הרחב (מבחינת רוב החיפאים – תל-אביב). גם יהודה פוליקר ופבלו רוזנברג קנו לא פעם תקליטים בכרמל, חזרו הביתה ותיכננו את השתלטותם. דברים קצת השתנו מאז בכל הנוגע למקורות האספקה המוזיקליים של חיפאים, אבל בבואנו לבחון את מפת חנויות הדיסקים הנוכחיות בחיפה, כדאי לקחת כמה גורמים מקומיים, ולפני הכל – הטופוגרפיה: בחיפה אנשים לא הולכים, הם נוסעים. מכאן שבדרך כלל אף אחד לא ממש עובר דרך התקליטיה השכונתית בדרך מהסופר. כל ביקור ברוב חנויות הדיסקים ידרוש הגעה בכלי ממונע כלשהו, ולכך יש להוסיף שיקולים כמו מצב התנועה, החניה והתרעות ביטחוניות כלליות. נמשיך בתדמית שחיפה דואגת לשמר כבר שנים: פה הכל רגוע. המנטליות המקומית אומרת שסולידי זה טוב, ומכאן שלא ממש מומלץ להשקיע בחנות דיסקים בועטת מדי. קטן ושקט זה יופי, והכי חשוב לא להפריע לשכנים בין שתיים לארבע.

ואולי הדבר המשמעותי ביותר בסצינה החיפאית: אין, בפועל, דבר כזה, סצינה חיפאית. חנויות לא משמשות פה כמקדמי מכירות למסיבות או ללייבלים. מוכרים דיסקים, קונים, הולכים הביתה. קמעונאות. רק כדי למנוע אי-הבנות: אני מאוד אוהב את עירי חיפה. עובדה, את הדיסקים שלי אני עדיין קונה פה ולא בניכר המטרופוליטני המתקרא תל-אביב. אולי תקפצו פעם גם אתם.

פאוזה, רחוב מחניים 4 (קולנוע "אורלי" לשעבר)

מבחינת הקונספט, פאוזה היא החנות הכי מעולה בחיפה. חנות דיסקים, ספריית DVD ווידאו, חנות ספרים, עמדות אינטרנט בחינם ובית-קפה, והכל בחלל אחד. שילוב מנצח? האמת, ככה-ככה. זאת באמת חנות שנעים להיות בה, כספריית DVD היא בכלל לא רעה וגם קונספט הגלישה-חינם עדיין לא מת לגמרי, הבעיה היא שאני לא באמת מכיר מישהו שקונה כאן דיסקים, שכן מעטים הדיסקים בחנות שנמכרים מתחת ל- 80-90 שקל. נכון, זאת החנות הכי מושקעת בעיר (וגם הכי חדשה, בל נשכח) והכי ידידותית למשתמש – הן מבחינת כמות העובדים ורצונם לעזור והן בזכות העובדה שכל מטר וחצי ניצבת שם עמדת האזנה פשוטה לתפעול – אבל כשמדובר בכיס שלנו, הידידות קצת דועכת. לזכותם ייאמר שהם עושים צעדים בכיוון הנכון, כמו למשל 5 אחוז הנחה לחיילים וסטודנטים, ואירוח הופעות של להקות מקומיות. שורה תחתונה: מקום שכיף להסתובב בו, אבל פחות לקנות בו.

האוזן השלישית, שד' מוריה 13

האוזן השלישית פוגעת בדיוק במקום שהיא מכוונת אליו: חנות למי שמבין. אם אין לך הבנה מינימלית, אולי תנסה במקום קניוני יותר - וב"אוזן" לא יימנעו מלאותת לך את זה. היתרון הגדול של "האוזן" - קניית ומכירת משומשים - מביא לריכוז של מיגוון מרשים בכל טווח מחירים, מ-10-20 שקל ועד 80-90. המקום מאפשר חשיפה להמון מוזיקה שטרם התוודעת אליה, ולרוב במחיר הגיוני. העובדה שמוכרים כאן גם ויניל (בעיקר יד שניה) היא יתרון נוסף למי שרוצים להיחשף ליסודות מבלי לפגוע עמוק מדי בכיס. הדאון-סייד הוא, כמובן, שב"אוזן" - וזו מסורת - לא ממש קופצים לעזור לך. צריך לבקש עזרה, לפעמים יותר מפעם אחת. קצת חבל, בעיקר בחנות שבה קל ללכת לאיבוד. חיסרון נוסף הוא שלא תמיד מוצאים מה שמחפשים. אבל האווירה בחנות נכונה (למרות שהיא קטנה יותר מהחנות במיקומה הקודם בהדר), מוזיקת הרקע נכונה, ובכלל, האוזן זה מוסד.

צליל, קניון חיפה, דרך פרויד

מה כבר יש לפרט; "צליל" היא כמו כל חנות אחרת בקניון הזה. יש חנויות שמוכרות בגדים, יש חנות שמוכרת דיסקים. שום דבר שקשור לנשמה. יש כאן את כל החיוניים בכל תחום, אם כי לפעמים נרשם חסך בולט של דיסקים חשובים. כנראה שבחנות לא תמיד דחוף לחדש מלאי ברגע שהעותק האחרון אוזל. כל מה שלא נכנס תחת ההגדרה היותר צרה של "מוזיקה פופולרית" מיוצג בצורה די מינימלית, וללא התעמקות. אבל את הקהל שלה - עוברי אורח תמימים בקניון - היא משרתת היטב. מבחינת תימחור, "צליל" ממוקמת די באמצע, כשהפיצ'ר החשוב בה הוא המנוי שהיא מציעה: תמורת 40 שקל בשנה תזכו להנחה על כל מוצרי החנות. ההנחה לא אחידה, אבל מסתובבת סביב ה-10%. דיסקים חדשים עולים 69 שקל לאזרח מן השורה ו-65 למנוי.

הג'אנק, שער הכרמל, מרכז הכרמל

נתחיל מהסוף. הג'אנק היא מוסד חיפאי. ועכשיו להתחלה: בג'אנק תמיד יגידו לך שלום כשתיכנס וביי כשתצא, וזה בעצם סוד הקסם העיקרי שלה. לראשונה הגעתי לשם בחטיבת הביניים, ועד היום כיף לי לחזור, אולי בגלל שמעט מאוד השתנה בחנות מאז ימי הגראנג' העליזים. יתרה מזאת, האכזבה היחידה שהיתה לי אי-פעם מהג'אנק נרשמה ביום שבו גיליתי שהתחילו למכור שם בריטני ספירס (מאז כבר החכמתי ולמדתי לאהוב את תכונותיה הטובות של בריטני). המחירים, בהתאם, הנמוכים ביותר בחיפה, ובנוסף יש דוכן די מכובד של דיסקים יד שניה. גם רוקרים מזדקנים החפצים בחולצה או פוסטר (מסתבר שעדיין מייצרים אותם) יבואו על סיפוקם. האווירה הייחודית של הג'אנק מפצה (בחן מסוים) על המלאי המעט מדולדל בתחומים מוזיקליים שאינם נוגעים בגיטרות. מומלץ בעיקר לחובבי הז'אנר וחובבי המחיר.

טאואר רקורדס, גרנד-קניון, רח' רטנר 9

ההיגיון שעומד מאחורי החנויות הגדולות של טאואר - וזו ביניהן - הוא שתרגיש רע עם עצמך כשאתה יוצא מהחנות ולא קונה כלום. הטריק הזה, מוכרחים להודות, עובד. טאואר היא מסוג החנויות שקשה מאוד להיכנס אליהן רק לשתי דקות. יש שם הכל: ספרים, דיסקים, DVD, מערכות סטריאו, יו ניים איט. והיא גם בנויה בצורה בהחלט נוחה. מחלקת הג'אז והקלאסי, הגדולה כשלעצמה, ממוקמת בחדר נפרד; מחלקת מוזיקת עולם משתרעת כמעט על קיר שלם, וקיטלוג הדיסקים ה"רגילים" קל להבנה. מבחינת קופסאות והוצאות מיוחדות - יש מבחר. היתרון הגדול הוא, לפיכך, שכל אחד יכול לבלות כאן שעות. הצוות הגדול לרוב שמח לעזור דרך המלצות הכתובות על דיסקים נבחרים ואקראיים, ובסיוע עמדות האזנה יעילות. אפשר להירשם כחבר (חינם), והמחשב ימליץ (וישמיע) בעצמו דברים שלדעתו יש סיכוי שתאהב. המחירים בטאואר אינם מהנמוכים, אבל לפעמים יש שם מציאות, כמו למשל המדפים של שלושה דיסקים ב-49 שקל, שיכולים בקלות לשמש תפנית חיובית ליום שלילי.