לדבר עליהם עכשיו
הנה שני השמות הכי חמים בבריטניה בשניה זו, למקרה שאתם זקוקים להם במהלך סמול-טוק עדכני: ארי קטורזה על האלבום החלש של הקופר טמפל קלאוז ועל ילדי הפלא של אלקטריק סופט פארייד
הקופר טמפל קלאוז - See This Through And Leave
הבריטים לא נשארים אדישים למתקפת הגיטרות האחרונה מארה"ב ומנסים לעלות על הסוס המהיר, להשיב מלחמה ולמקם להקות רוק חדשות בקו החזית. אחת הלהקות הכי מדוברות בימים אלה היא דה קופר טמפל קלוז ("The Cooper Temple Clause"), חבורה מוזיקלית בת שישה חברים מרידינג (אותה עיר בה מתקיים הפסטיבל) שהוציאה אלבום חדש, שני, בשם "See This Through And Leave". הלהקה מכתירה את עצמה כדבר הגדול הבא ומנסה להתמקם בתפר שבין מיוז לאואזיס, תוך שימוש רב באלקטרוניקה והשפעות מפינק פלויד של תחילת הסבנטיז.
CTC מונהגים על-ידי בן גוטרי, הסולן שלהם, שקולו מזכיר שילוב מוזר בין ליאם גאלאגר ולמי (Lemmy) מלהקת ההבי-מטאל "מוטורהד". למרות השימוש באלקטרוניקה, מוזיקלית הם מתבססים על האגרסיות המזוהות עם צליל הרוק הישן והרע, וזה אכן רע. האלבום, למעט המחסור הברור בסולן ראוי, סובל מחוסר מיקוד. הוא רווי בצלילים רבים ומגוונים, אבל נשמע ברגעים רבים כל כך שטוח וריקני עד שקשה מאוד לשרוד אותו. CTC אומנם מצטיינים בשירים היותר שקטים ("האם התגעגעת אלי?", "מי צריך אויבים" ו"האגם"), אבל גוטרי בהחלט לא משכנע כשהוא מוציא קרביים. סביר שמי שאהב את מיוז יאהב גם את CTC. אני לא אחד מהם.
אלקטריק סופט פארייד – Holes In The Wall
הדבר הגדול הבא השני בבריטניה כרגע היא אלקטריק סופט פארייד, ולא מדובר בלהקת מחווה לדורז - שעל שם אלבומה הרביעי ("The Soft Parade") הם נקראים. הלהקה מורכבת למעשה מצמד אחים צעירים, ילדי פלא מוזיקליים. הזמר והמולטי-אינסטרומנטליסט אלכס וייט הוא רק בן 17, ולאחיו תום, שמתופף ומנגן על כלים אחרים, מלאו 19 שנה. ברזומה שלהם – וזה די לא ייאמן - כבר ארבעה אלבומים בהרכבים שונים. העיתונות הבריטית מגיבה כאמור בהתלהבות למוזיקה של האחים ווייט בעיקר כי יותר מכל דבר אחר, היא אוהבת להקות צעירות שכוללות חברים בני אותה משפחה - מהאחים דייויס של הקינקס ועד הגאלאגרים, סיפורי משפחה, רכילויות, ריבים, ועוד כהנה וכהנה הופרחו לחלל המדיה הבריטית בהתלהבות והעניקו מיתוסים למיליוני מאזינים, לצד מוזיקה יפהפייה.
"חורים בקיר" ("Holes in The Wall"), אלבומם החדש של האחים וייט, מזכיר שילוב טבעי בין Ash לבין קולדפליי, עם קמצוץ מהאנרגיות של סופרגראס. אין ספק שיש לאחים וייט ידע מקיף בכל אגף המוזיקה הבריטית שבין השנים 1964 ל-1967 ו-1977-79, כי שם, ללא ספק, מצויים שורשיהם. למעט העובדה שהם מציגים אוסף שירים הבנויים כראוי לצד עבודת אולפן שמספקת לא מעט רגעים מסוגננים לעילא, הם מטמיעים גם השפעות של אלקטרוניקה נוסח "אייר", "זירו 7" וטריפ-הופ בריסטולי עדין לגווניו. אם זה אלבום שיוצרים עוד לפני גיל 20, העתיד נראה ורוד ביותר. עם זאת, "חורים בקיר" אינו יותר מאלבום מבטיח. במיטבו, הוא מכיל אי אלו להיטים בריטיים בפוטנציה, נוכחות ווקאלית כובשת של אלכס וייט ועיבודים פנטסטיים. ברגעים הרעים שלו, הוא עדיין הרבה יותר מוצלח מ-CTC. כך או כך, הוא יספק לאחים וייט את האפשרות לקום מדי יום בצהריים למשך כל ימי חייהם.