הכדורגלן הישראלי: עוד ארוכה הדרך

ההצלחות של הפועל תל אביב באירופה, לצד ה- 1:7 המשפיל שחטפנו מגרמניה, עוררו מחדש את הוויכוח על דמותו של הכדורגל הישראלי. המחנה האופטימי גורס שכמה שינויים קטנים, קצת יותר עבודה על כושר ומינהלת ליגה מקצוענית, והנה אנחנו באירופה, מתמודדים בכל המסגרות כמעט כשווים. הפסימיים אומרים שיבשת הכדורגל נמצאת שנות אור לפנינו, ושכמו בעימות עם הפלסטינים, הזמן משחק לרעתנו.

אז למה בעצם אנחנו לא מצליחים להתמודד עם האירופאים? למה מדינות בגודל דומה לישראל, כמו הולנד או דנמרק, נותנות לנו תמיד בראש? איך זה שאפילו סלובניה הזעירה כבר הייתה ביורו 2000? הלכנו לכמה מומחים – המאמן הלאומי (מיל'), שחקן העבר, הליגיונר שחזר ומאמן הכושר – וקיבלנו מהם הסברים על אופיו, חוסנו וכישוריו של הכדורגלן הישראלי. השורה התחתונה, אגב, לא אופטימית במיוחד: במצב הנוכחי, ספק אם נראה מקרוב גם את המונדיאל של 2006.

המאמן הלאומי: עניין של מנטאליות

מאמן נבחרת ישראל לשעבר, שלמה שרף, שכיהן בתפקיד במשך שמונה שנים, טוען כי התוצאה שהשיגה הנבחרת הישראלית בגרמניה אינה משקפת את הפער בין ישראל לאירופה. "הפער הרבה יותר קטן, אבל ברור שהוא קיים", אומר שרף. "ההבדלים הם בתרבות, במנטאליות, במסורת, בחינוך, בכל. הממשלה והבונדסטאג הגרמני דומים במשהו לממשלה או לכנסת הישראלית? בטח שלא, אז אתה רוצה שהכדורגל יהיה באותה רמה? זה עניין של ערכים. כמו שנראה הפרצוף של המדינה, כך גם נראה הכדורגל שלה".

- איך אתה מסביר את ההצלחה של הנבחרות הצעירות היותר שמגיעות לעתים להישגים באירופה?

"גם הנבחרת הבוגרת מפתיעה לפעמים. ניצחנו את צרפת, את בולגריה, הבסנו את אוסטריה – אז מה? המרחק הולך וגדל ככל שמתבגרים. בגילאים צעירים, הפער הפיזי הוא לא כל כך משמעותי. לאחר מכן יש לשחקנים בעיה כוח. יוסי בניון ופיני בלילי, שמצטיינים בליגה, מגיעים למאבק אירופי ופתאום נראים איטיים".

- אתה חושב שאי פעם נוכל להשתוות לרמות האירופאיות?

"אולי בעוד דור או שניים, וגם זה לא בטוח. אם נתקדם לקבוצת הדירוג השנייה זה יהיה הישג; לקבוצת הדירוג הראשונה לעולם לא נגיע. כשאימנתי את הנבחרת הייתה התקדמות, אבל בשנתיים האחרונות יש נסיגה. זה לא קשור לשלמה שרף או למאמן הנוכחי – שחקנים עושים מאמן ולא להפך. השחקנים פשוט פחות טובים".

שחקן העבר: להשקיע בנוער

גם אבי כהן, שחקן עבר בליברפול ומאמן כדורגל, לא רואה במשחק מול גרמניה כמדד לפער בין הישראלים לאירופה. "אין שום קשר בין התוצאה לפער", הוא אומר. "זה לא שהפסדנו בעשרה משחקים 10:0. אותו משחק יכול היה להיגמר בתוצאה שונה לחלוטין".

- אז מה בכל זאת שונה בינינו לאירופה?

"הדבר המרכזי זה הכושר הגופני על כל מרכיביו. שחקן צריך בסיס טוב ורחב מגיל מאוד צעיר. אם הוא מגיע עם בסיס לקוי לבוגרים, יהיה לו קשה לתקן את הפער. הכל נעוץ בעבודה לא נכונה בזמן התפתחות הכדורגלן".

- איך צריך לקדם את הצעירים?

"כדי שהצעירים יקבלו את מה שהם צריכים, הם חייבים לקבל הדרכה טובה יותר. אלא שבעלי הקבוצות יודעים שהחשיפה הגדולה קיימת בבוגרים ולא במחלקות הצעירות, והם רוצים תמורה מהירה להשקעה שלהם. לכן לא משקיעים בילדים ובנוער, מוותרים על שלב הבנייה, והתוצאות בהתאם".

"אנחנו יודעים מה צריך, אבל קשה מאוד ליישם את זה. מאמנים בליגות הנוער מקבלים 3000-3,500 שקל. איזה מאמן בעל שיעור קומה או בן אדם שמכבד את המקצוע שלו יסתפק בסכום כזה?"

הליגיונר: האירופאים הם סוסים

נג'ואן גרייב, שחקנה של הפועל חיפה היום, שיחק בעבר באסטון וילה האנגלית ובנבחרת ישראל. גרייב מאמין שההבדל האמיתי נעוץ בכושר הגופני ובכוח הפיזי. "אני חושב שהשחקנים האנגלים פשוט נולדים עם יכולת פיזית גבוהה יותר מהישראלים. בהפועל חיפה אני נמצא בין המקומות הראשונים מבחינת כושר, ובאסטון וילה הייתי בין האחרונים. הם חזקים, מהירים ויכולים לסבול יותר. הם לא עומדים לרגע במהלך המשחק. האירופאים נולדים כל אחד סוס, ובמהלך הקריירה הם עוד מתקדמים".

- אם מדובר בעניין מולד, לעולם לא נדביק את הפער.

"יש לנו שחקנים מתקדמים מאוד מבחינה טכנית, ובמשחקים מסוימים אנחנו מסוגלים להתעלות, כמו אצל הפועל תל אביב. הטכניקה שלנו גבוהה מאוד, וזה יכול לחפות על הנחיתות הפיזית שממנה אנחנו סובלים. אבל אם נשים את מכבי חיפה או הפועל תל אביב בליגה אירופית טובה, הן לא יוכלו להחזיק מעמד עונה שלמה. באנגליה משחקים כשישים משחקים בעונה בקצב רצחני, פה בערך חצי".

- איך בכל זאת אפשר להתקדם בארץ?

"צריך לשמור על חיים ספורטיביים – לאכול נכון ולנוח מספיק. כל שחקן שלא חי חיים ספורטיביים נחלש בסוף. באסטון וילה אפילו הילדים מקפידים על הנושאים האלה. אחרי אימון אוכלים ביחד עם הבוגרים, נחים טוב, וזה בעצם ההבדל בינינו לבין אירופה".

- יש לנו סיכוי להגיע פעם לאירופה?

"אנחנו בחיים לא נגיע לרמות הגבוהות של אירופה. אנחנו מדינה קטנה עם מעט שחקנים ומעט משאבים".

מאמן הכושר: לעבוד יותר קשה

נושא הכושר ותזונה מביא אותנו לאלכס בר ציון, מאמן כושר ותיק בכדורגל הישראלי, שהשנה עובד בהפועל כפר בסבא. בר ציון מסביר שאכן יש בעיה בנבחרת עקב ההבדלים ברמת הכושר בין שחקן לשחקן: "הבעיה היא שאנחנו עובדים בצורה לא סיסטמטית. אין לנו תוכנית אחת – כל אחד עובד כראות עיניו. בנבחרת אין מאמן כושר, וכל שחקן מגיע עם רמת כושר שונה. חשוב שכולם יעבדו מאותה תוכנית, כמו שלומדים שפה חדשה. כולם בכיתה ה' מתחילים ללמוד אנגלית, וההתקדמות דומה בכל הארץ. בכדורגל זה לא כך".

- לא פעם אומרים שהשחקן הישראלי עצלן, לא אוהב להתאמן.

"מנטאליות ועצלנות זו בעיה של מאמן. מאמן דורש – שחקן מבצע. אנחנו לא נופלים מהאירופאים, אנחנו פשוט עובדים פחות קשה. שחקני הפועל תל אביב לא שונים משחקנים אחרים, אלא ששם יש מאמן שדורש יותר, והתוצאות בהתאם".

- מרואיינים קודמים דיברו על הזנחה בגילאים הצעירים.

"נכון, זה מתחיל בבתי הספר. באירופה תלמיד מקבל שש שעות שבועיות של חינוך גופני, פה שעתיים. אם המורה לחינוך גופני לא מספיק רציני ולא רוצה חיים קשים, באותו בית ספר הילדים בכושר ירוד. כך גם אצל הכדורגלנים".

- איך מצמצמים את הפער?

"אם נעבוד יותר נכון ונדרוש מהשחקנים יותר, התוצאות יגיעו. פיתוח סיבולת לב וריאה, כוח ומהירות אינו שונה באירופה וישראל. צריך פשוט לדרוש מהשחקן, זה הכל. מאמנים חוששים ששחקנים יבכו להנהלה ואז עתידם בקבוצה יהיה בסכנה. אביל עדיף שהשחקנים יבכו ולא שאנחנו נבכה".