עסקים ותרבות בהונג קונג

לפני 5 שנים סופחה הונג-קונג, עד אז מושבה בריטית מוחכרת, לסין הקומוניסטית. הונג-קונג קיבלה מעמד של אזור מיוחד: הממשל בבייג'ין התחייב לשמור על כלכלת השוק הקפיטליסטית הלא מרוסנת ששלטה במושבה ולא להפר את זכויות הפרט. ההבטחה קוימה. בסטטיסטיקה הכלכלית הבינלאומית ממשיך האזור המינהלי המיוחד של הונג-קונג להופיע כיישות נפרדת. המטבע שלו שונה מהסיני. הדולר ההונג-קונגי צמוד באדיקות לדולר האמריקני. הייתי בהונג-קונג לפני חומש וביקרתי בה השבוע. לא מורגש שינוי.

מכר מקומי הסביר לי את תכלית המעבר מאימפריאלזים בריטי לאיפריאליזם סיני. "בעבר", אמר, "הייתי חבר במועדן הגולף המלכותי. כעת אני חבר במועדון הגולף העממי. זה אותו המועדון והחברות בו לא הוזלה בסנט אחד. רק הקידומת הוחלפה".

את הבניין המכוער שבו שכן חיל המשלוח הבריטי תפס הצבא הסיני האדום. נוכחותו מעטה וצנועה. הוא אפילו לא נוטל חלק בפיזור ההפגנות הנדירות. צביונה של הונג-קונג כעיר מסחר פתוחה ורודפת חיים טובים - לא השתנה. המשטר שלה כן השתנה: את הנעשה בהונג-קונג קובעת ההנהגה הקומוניסטית בבייג'ין ואין בילתה. אין להונג-קונג ממשלה ואין לה מוסדות ממשל ריבוניים. בראש הפירמידה הביצועית עומד המנכל, טונג שי. טונג נבחר לפני 5 שנים לתפקידו בברכת בייג'ין ובתמיכה של המגזר העסקי ההונג-קונגי. בתחילה נהנה מפופולריות רבה, אך זו דעכה באחרונה. בשבוע שעבר נערכו בהונג-קונג בחירות למשרת המנכ"ל. בייג'ין הקומוניסטית רצתה לשמר את הג'וב בשביל טונג, וכך גם קרה. לא הוצג מולו אף מועמד מתחרה ולכן בחירתו אושרה על-ידי ועדת הבחירות המרכזית ברוב של 714 בעד ו-85 נגד. העם לא הצביע.

גן העדן בצרות

גן העדן ההונג קונגי מאבד לאט את ייחודו ונתון בצרות כלכליות. הצמיחה הואטה מ-8% לחצי אחוז לשנה. לפתע נפער גירעון ענק בתקציבה של הונג-קונג, בסדר גודל של 8.5 מיליארד דולר - פי 22 מהתכנון המקורי וכ-6% מהתוצר המקומי. הוצאות הממשל, בייחוד על פרויקטים של תשתיות (נמל תעופה חדש, רכבת תחתית חדשה) - מתרחבות. ההכנסות ממסים מצטמצמות. מס ההכנסה בהונג-קונג נמוך מאוד. אין מס ערך מוסף, אין מכס, אין מסי קנייה. הממשל נהג עד כה לממן את גירעונותיו ממכירת מקרקעין ליזמים וקבלנים פרטיים. המקור הזה נפגע כתוצאה מהנפילה החדה בביקוש לנדל"ן. הונג-קונגים ממעמד בינוני פלוס מהגרים במאות אלפיהם לאוסטרליה ולקנדה. הצעה של ועדת מומחים להטיל מס קנייה אחיד של 5% למימון הגירעון נדחתה, לעת עתה. הונג-קונג ומסים?

זה לא הולך יחד. בינתיים ימומן הגירעון מיתרות המטבע של הממשל, 45 מיליארד דולר. לתיירים מישראל מציעה הונג-קונג נופים, אוכל סיני ומרכזי קניות אינסופיים. לא זול, חוץ מבימים של מכירת סוף עונה. התושבים המקומיים מכורים למותגים בינלאומיים ומוכנים לשלם מחירים גבוהים תמורת ורסצ'ה ואיב-סאן-לורן מקוריים. הזיופים של מוצרי האופנה מעטים וגסים. לא כך הזיופים של תקליטורים, דיסקים ותוכנות. אלו פורחים באין מפריע. גם מוצרי האלקטרוניקה מוצעים בזול. הקונה אותם עלול לגלות, בשובו למלון, כי שם את כספו על קרן הצבי.

הנוכחות העסקית הישראלית בהונג-קונג לא מבוטלת. פועלות שם, כמובן, חברות ליצוא יהלומים ואבנים יקרות. פועלת צים, פועלת תעשייה-אווירית ומספר חברות היי-טק ידועות כמו קומברס, אורבוטק ואי.סי איי. חברות תעשייה ישראליות אחדות העבירו את היצור לדרום סין (מודן, למשל) ומחזיקות משרדים בטריטוריה של הונג-קונג. ישראלים פטורים מאשרת כניסה לסין והטיסות התכופות של אל-על מקילות על קשר רצוף.

"הונג קונג", אומר לי אלי אבידר, הקונסול הכללי של ישראל במקום, "לא ויתרה על יתרונותיה כשער כניסה מערבי לשוק הסיני". אף שקשה לה להתחרות בערי השדה הדינמיות של אזור הסחר החופשי בדרום סין, הצומחות בקצב מטורף ומציעות משרדים מפוארים ומתוקשרים היטב בדמי שכירות אפסיים. הקונסול, שכיהן בעבר כמיופה כוח של ישראל בקטאר, רואה את עיקר תפקידו בקידום יצוא ישראלי ומשיכת משקיעים לישראל, לא בעשיית פוליטיקה ולא בהפצת דברי הסברה. בכך הוא מצליח, כפי שמעידות התוצאות: חברות התקשורת מהונג-קונג הן שהעניקו את הגושפנקא של השתתפות בינלאומית למכרז ההפרטה של בזק. דווקא הונג-קונג, לא גרמניה ולא אמריקה.

לתאגיד ההונג-קונגי הענק האצ'יסון (שווי שוק של 20.5 מיליארד דולר) יש כבר אחזקה גדולה בפרטנר הישראלית, וזו מונעת ממנו מראש להתמודד על בזק. אף על פי כן, ראשי האצ'יסון לא פוסלים על הסף את הפזילה לעבר בזק, אם יגומשו תנאי המכרז. הם חוסכים במסירת פרטים, כראוי לאנשי העסקים הסודיים של הונג-קונג. הם מאוד לא אהבו את הפרסום שניתן לשיחותיהם (הפרטיות, כפי שאמר לי אחד מבכיריהם( עם שר התקשורת, ראובן ריבלין, בעת ביקורו בהונג-קונג. הסיבה אינה קשורה לישראל - תדמיתה באסיה לא השתנה בעקבות האינתיפאדה - אלא בדיסקרטיות שבה נוהגים לעשות עסקים באזור.

את מקומה של האצ'יסון במכרז על בזק תפסה חברה הונג-קונגית אחרת - PCCW. בראשה עומד אחד מילדי הפלא של ההיי-טק האסיאני, ריצ'רד לי. ריצ'רד, אחיו של יור האצ'יסון, הקים את ערוץ התקשורת הלוויני סטאר ומכר אותו אחר-כך ברווח גדול לרופרט מרדוק, איל העיתונות האוסטרלי. לפני כשנתיים הפתיעה PCCW את קהיליית העסקים, כשהציעה את המחיר הגבוה ביותר תמורת השליטה בחברת הטלקום המופרטת של הונג-קונג - וזכתה.

במקביל נכנסה PCCW להשקעות גדולות באינטרנט. מצבה הפיננסי לחוץ. היא מדווחת על פריסת חובות והמרתם. האנליסטים המקומיים מטילים ספק ביכולתה לגייס את הסכומים הנחוצים לקניית בזק. גם בתוך החברה עצמה קיימת התנגדות לכך. אף על פי כן, הרצון של היו"ר והמייסד הוא הקובע. החברה כבר הודיעה לממשלת ישראל שהיא מתעניינת בבזק. "זה בהחלט רציני", אומר אבידר.

בהקשר זה נודע בהונג-קונג על שיחות שניהלו מקורבי אפריקה-ישראל (שבבעלות לב לבייב) עם בכירים מ-PCCW. "לבייב", אומר גורם תקשורתי בהונג-קונג, "יכול להיות שותף אידיאלי ל-PCCW. לו יש כסף, להם יש יכולת טכנולוגית, במיוחד בטלפוניה נייחת".

אך גם גופים ישראליים אחרים יכולים לבוא בחשבון. בפסטיבל התרבות המרכזי של הונג-קונג, המתקיים בסוף פברואר ותחילת מארס, השתתפה השנה להקת המחול בת-שבע. את החסות להופעתה נתנה פיליפ מוריס. באחד מקטעי המחול הזמינו הרקדנים מספר גברים ונשים מתוך הקהל להצטרף למחול. סגנית שר השיכון של הונג-קונג הועלתה לבמה והפליאה בריקודיה הסוערים. ראיתי ונהניתי. זה היה מפגן נאה של ידידות. מלבדו, המזרח התיכון לא ממש מעניין את תושבי הונג-קונג ואהדתם ממילא לא נתונה לפלשתינים. הפחד מפני האיסלם התחזק בשנים האחרונות בכל רחבי העולם האסיאני.