הפירוש האמריקני ל-242

לפני מספר ימים הופיע פרופסור שלמה בן עמי בכלי התקשורת והעלה שוב את הצעתו התמוהה ליישוב הסכסוך הישראלי–ערבי באמצעות הסדר אשר ייכפה על שני הצדדים על-ידי הקהילה הבינלאומית, על בסיס החלטת 242 של האו"ם. ראוי לציין שהזמנת כפייה בינלאומית היא מהלך פסול ובלתי תקין מצדו של אדם בעמדה ממלכתית בכירה, שהרי משמעות הדבר היא הכפפת שיקול דעתה של ממשלתו הנבחרת לזו של גורמים נוכריים, שמידת מחויבותם לאינטרס הלאומי של מדינתו מוטלת בספק. העובדה שהבאת ההצעה לדיון ציבורי לא חוללה מהומה רבתי מעידה עד כמה התפוררה המודעות הלאומית בישראל.
כשלב מקדים ליוזמתו, שהיא למעשה ביטול הריבונות הישראלית, מציע בן עמי לערוך ועידה בינלאומית, כדי שהקהילה הבינלאומית תוכל לברר לעצמה איך היא מפרשת את החלטה 242, שקוראת לא רק לנסיגה מהשטחים, אלא להכרה בישראל בגבולות בטוחים. למרבה המזל קיימים מספר סימוכין רבי-חשיבות שיכולים להיות לעזר במאמץ לפענח מה הייתה כוונתו של הגורם החשוב בקהילה הבינלאומית, קרי ארצות הברית.
זמן קצר לפני חתימת הסכמי אוסלו, הופיע בכנס שנערך בניו-יורק בנושא "הלגיטימיות של ישראל במשפט ומהיסטוריה" פרופ' יוג'ין רוסטו, שכיהן, בין השאר, כדיקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל, וכתת-שר החוץ של ארה"ב. התפקיד האחרון רלוונטי במיוחד לצורך בירור הפירוש האמריקני להחלטה 242, שהרי רוסטו הוא שהיה מופקד על התשומות האמריקניות בעת ניסוח ההחלטה, ועל כן היה מעורה בשיקולים שעמדו מאחורי תמיכת הממשל בה.
באותו כנס, בסוקרו את הלך המחשבה בוושינגטון בעת הכנת 242, התייחס רוסטו למפה שהוכנה אחרי מלחמת ששת הימים על-ידי המטות המשולבים של צבא ארה"ב עבור הנשיא ג'ונסון. המפה נועדה להבהיר לנשיא מה הם השטחים החיוניים עבור ישראל כדי לסמן "גבולות בטוחים", ולדברי רוסטו, היא משמשת "כלי מועיל בפירוש כוונת הממשל האמריקני באימוץ החלטת 242". מהמפה עולה כי, לדעת ראשי הצבא האמריקני היה על ישראל להחזיק בין היתר בכל רמת הגולן ובכל האזור ההררי של יהודה ושומרון, מהקו הירוק ועד למדרונות המערביים של עמק הירדן (לגבי עמק הירדן עצמו לא נקבעה עמדה חד משמעית. מ"ש).
בהמשך הרצאתו פסל רוסטו חד משמעית את הגישה הרווחת כי "על-פי 242..., למדינות ערב השונות עומדת הזכות לטעון כי כל שטח מעבר לקו הירוק הוא טריטוריה ערבית", וקבע נחרצות שגישה זו "עומדת בסתירה מוחלטת לסעיפי החלטה 242 ולכוונותיה". "אדרבא", הדגיש רוסטו, "המחקר (של המטכ"ל האמריקני) גרס ששיקולים של ביטחון ישראל מחייבים שהיא תקבל לידיה חלקים של הגדה המערבית כחיוניים להגנתה. למעשה, כל המחקרים של בעיות הביטחון של ישראל הגיעו לאותה מסקנה – מבחינה ביטחונית, הכרחי עבור ישראל להחזיק בשטחים השולטים בגדה המערבית ולאורך בקעת הירדן".
נכון, חלפו כ-25 שנה מאז הגשת המפה לנשיא ג'ונסון ועד הרצאתו של רוסטו בתחילת שנות ה-90, אולם הדיפלומט האמריקני הוותיק הוסיף: "אינני יודע אם מפקדי המטות המשולבים היו מציעים מפה שונה כיום, אולם אני מטיל בכך ספק רב".
כעת נותרה שאלה אחת: האם אותם ישראלים שמציעים את הפתרון הכפוי יאמצו גם הם את הפירוש המתבקש הזה של 242? אני מטיל בכך ספק רב.