ישב נסראללה וצחק

לא רוצה לנחמד את כל הכישלון של השמאל במתק סכריני של אחדות. לא רוצה לחפף את הכעס הנורא בפנים ב"עכשיו צריך להיות מאוחדים".

שיחקתם עד עכשיו בשירי השלום האוויליים שלכם, אבל זהו. המשחק שסידר לכם יופי של פוזה אינטלקטואלית חושבת ושל מיס תבל הומנית, עולה לנו בעצמאותנו. נכון, הייתם ההומנים היחידים בשטח, (ימנים הרי רק מטגנים תינוקות ערבים לארוחת צהריים), וקיבלתם כל פוליצר אפשרי על גב תיאור מנוולותנו הישראלית הדוחה.

השתעשעתם כולכם די. עורו! ועכשיו העת לעור! אנו המנוולים, היודו-נאצים (זוכרים?), רוצים להישאר מנוולים חיים.

אם כל "השלום" הזה לא ייגמר במצב בו נעמוד דום ביום השנה לזכר יצחק רבין ז"ל במדינת פלסטין, תצטרכו כאנשים סופר-חושבים לתת דין וחשבון. זוכרים את ועדת קאהן לאריק שרון? זוכרים את אגרנט? הגיע תורכם. מר עולם שמעון היקר, מר ביילין היקר, שניכם בבקשה לוועדת חקירה ממלכתית.

בגללכם קיבלנו מזרח תיכון חדש באמת. איך אמרה גברת רבין לאחר יום הבחירות בו עלה ביבי לשלטון: "לקחו לי המדינה". כמה שצדקת. חשבנו אז להגיד לך שהמדינה אף פעם לא הייתה רכוש פרטי שלך, אבל היום נדמה שהיא כבר לא רכושו של איש. היא שטח הפקר.

מנהרת הזמן של דור שלום

חזרנו ל-48 במנהרת הזמן של דור שלם רוצה שלום. מר לכם קצת בפה? לנו הימנים יותר. כי ראינו. ומהרגע שהפכתם את כולנו לרוצחי רבין, צווינו להשתלב בתרמית הרמייה העצמית שלכם, ואוי למי שניסה לפתוח לכם את העיניים לרווחה. ועכשיו אנחנו פוליטיקלי קורקט נשחטים ביחד. לא לחוד.

עכשיו, כשהשמאל ברא מזרח תיכון חדש, אפשר להירגע. ברדיו ובטלוויזיה של פלסטין מקריאים שירים של עמיחי ז"ל. כולם עומדים דום ובוכים ביום השואה, זו הרי שואה אוניברסלית. ואנו הרי יודו-נאצים כדברי ליבוביץ', וסוף סוף מבינים שההיסטוריה אוהבת קורבנות מוסריים. גם לחייל הדרוזי שנפל סידרנו מחדש תנאים: קודם הוא נפל בקבר יוסף. היום הוא כבר נפל במסגד. שהכל יסתדר אסתטית. התנזים אינם מיליציה. הם ארגון לגיטימי לחיסול הביורוקרטיה במשרדי הפקידות המנופחת של ערפאת. גם מנגנון הביטחון של ערפאת לא אונס ורוצח ומענה את בני עמו. הוא מאפשר קליניקה חינם לניתוחים פלסטיים. זה פשוט סידור שכזה, כשהשלום הוא עכשיו. ערביי ישראל לא מוסתים. הם מאזינים לגלי צה"ל ותו השעה בשעה אחת בצהריים. בשביל מה הקמנו תחנה צבאית לעזאזל?

עכשיו, כשהכל שלום אפשר לנוח. נכון, 338 ו-242 עוד לא ממש מיושמות. עוד מעט נפנה את השמאל מהבתים בעג'מי כדי שנוכל להחזיר את השבים לבתיהם. הכל יסתדר. אז כשהכל ממש בסדר מה אתם מזכירים לנו את בני בגין? מה הוא אמר? הוא בסך הכל זורע פניקה. פנאט קיצוני. הוא אומר שערפאת יקים פה לבנון שנייה. איזה צחוקים! ערפאת? יש לו ילדה קטנה בבית. מה הוא, משוגע?

לבטים של יהודים

ישב נסראללה וצחק. וכמה צחק. צה"ל כבר מזמן לא צבא. הוא יודע. הוא למד. נכשלנו בכיפור. נכשלנו בלבנון. נכשלנו באינתיפאדה. ברחנו מלבנון. ויתרנו על הכל כי אנחנו חזקים. אנחנו גם מתלבטים. אם להיות שורד מוסרי או מוסרני שורד. אם להעדיף מוסר על שרידה. שרידה על מוסר. אם עדיף להיות קורבן מוסרי או מקרבן נבל. לבטים של יהודים. נסראללה לא מתלבט. לא אם להיות מוסרי או שורד או שורד מוסרית או מוסרית שורד. הוא בחר להיות מנצח. הוא לא ראה את "הילד חולם" של חנוך לוין הענק, הגם שנפל לו ילד. הוא גם לא האזין להרצאות של ישעיהו ליבוביץ'. הוא יודע שיש מכסה של מתים בקרב לעבר הניצחון. הוא מכין את האדמה ואת הקברים ואת ההספדים. גם אנחנו מכינים אותם. גם הפוליטיקאים שלנו מכינים את ההסברים ליום שלאחר. רק החיילים לא מוכנים. לא למלחמה ולא לאדמה. וערפאת הערמומי מחשב חשבונות נהדר. ואפילו הוא לא בוגר סיירת.

מה היה לייבוביץ' אומר

כשלוש שנים לאחר כיבוש השטחים כותב נער, תלמיד תיכון לפני גיוסו, מכתב לפרופסור ליבוביץ' ישעיהו. השנה היתה 1970. המכתב פורסם במוסף "הארץ" לפני מספר שנים, במדור בו פורסמו מכתבים של מפורסמים בעמוד קבוע. במכתב שואל הנער את הפרופסור: ואם נחזיר את השטחים ולא נמשול על עם אחר, האם תיפסק המלחמה?

וליבוביץ' ענה לו: לצאת מהשטחים כי הכיבוש משחית ואינו מוסרי. לגבי שלום - לעולם לא יפסק מעגל הדמים. לעד נצטרך להגן על עצמנו במחיר דם, ומי שאינו מעוניין להקריב את מחיר הדם עבור קיומה של המדינה - שיחפש לו ארץ אחרת.

ליבוביץ' מת בינתיים, אחרי שהספיק להמציא מינוח: "יודו-נאצים", והשמאל הישראלי פספס את המכתב הזה בדרך לאוסלו.

איך אמר פעם נשיא טוניס לכל ימי חייו, חביב בורגיבה, למנהיגי ערב והם רצו לסקול אותו באבנים: "רוצים לחסל את היהודים? למה מלחמה? תעשו איתם שלום".

עורו עור אנשי השמאל. אפשר ללכת לנחם אבלים בנצרת. זה אנושי ונכון. אלא שהגיע העת שתפקחו את העיניים. כי כשנאבד הכל, נאבד ביחד. וגם ערביי ישראל ישחו עימנו פרפר לקפריסין.

"לפיכך" – כתב קיקרו בחיבורו "נאומים פילפיים" – "אם ברצוננו ליהנות משלום – עלינו לצאת למלחמה. אם אנו נמנעים ממלחמה – לעולם לא נהנה משלום". ודברים אלו כבר כתב תוקידידס בפרק "מתוך המלחמה מתאשש השלום" בספרו "תולדות מלחמת הפולופונס".

אין זו מלחמה לכבוש עוד שטחים. זו מלחמת הישרדות. וזו מלחמה. תקראו לה חצי יזומה, רבע יזומה, חמישית יזומה. שמינית ניסינו להתאפק-יזומה. אבל זו מלחמה. הפסיקו להתנצל בשם השלום. אינכם בעלי הבית שלו בטאבו. ובודאי לא ממוקם חצי עם ימני תחת ההגדרה "מחנה אוהבי המלחמה הנהדרת". עורו. זו לא הטרגדיה הפרטית שלכם.

איתן נחמיאס-גלס, משורר ופיזמונאי