טרנד תוכניות ההישרדות: מציצים

בקיץ הזה כבר אין ברירה אלא להודות שהעתיד, כפי שהבטיחו לנו, מגיע. מגזין האינטרנט "E! ONLINE" הודיע השבוע שה- Survivors, תוכנית הקיץ החדשה של CBS , גברה על "מי רוצה להיות מליונר?" של ABC. הרשתות הגדולות באמריקה תהו איך לנצח מפלצת אחת ובמקומה הביאו אחרת, נוראית ויפה פי כמה.

ה-Survivors עלתה על המסכים בסוף מאי ואפשר לראות בה מעין גרסה חכמה של "המבצר", בלי הצעקות של סיגל שחמון ועם פרס של מליון דולר. 16 אזרחים הגונים שמחולקים לשתי קבוצות מנסים לשרוד באי במלזיה. צוות התכנית מקשה עליהם מדי פעם ויוצר דרמות איפה שאין. הדרמה מגיעה לשיאה מדי שבוע, כשהקבוצה מחליטה את מי לסלק מחייהם. בינתיים יש הרבה אי נעימויות ושניים כבר גורשו (ב.ב. אנדרסון בן ה-46 מצא את עצמו בחוץ כי לקבוצה נמאס לראות אותו משקיע וסוניה, 36, נפרדה גם היא מהחברים. סיל רודי בן ה-27 הוא כנראה הבא בתור).

אף רשת לא רוצה להישאר בחוץ והמוטיבים אצל כולם זהים פחות או יותר: קבוצת זרים מנסה לחיות בשטח נקי מהשגיה המפוקפקים של המאה העשרים. בלי מים, חשמל או עיתונים. כדי שנאמין, מצלמים אותם עבורנו ואתרי אינטרנט מציגים 24 שעות ביממה מה קורה שם. הטלוויזיה מסתפקת בשידורים קצרים.

PBS תשדר כבר ביוני את הסדרה האנגלית "THE 1900 HOUSE" (ששודרה לא מכבר בערוץ 8 בכבלים בישראל). סדרה זו עוקבת אחר משפחה בבית ויקטוריאני כאילו מדובר ממש בחיים בראשית המאה.

בקנדה ישדרו החל מאוקטובר תיעוד של שני זוגות בחווה מבודדת. הרביעייה התנדבה להפריח שממה א-לה חלוצים מהמאה הקודמת. יבנו בית, יטפחו גינה. יקימו חדר אוכל. חשמליה ככל הנראה, לא תהיה שם. אם ישרדו שנה שלמה יזכה כל זוג ב- 68,000 דולר. בניגוד ל- Survivors הקנדים מעדיפים לעבוד על שתוף הפעולה בעוד שהאמריקאים רוצים תחרות בין זאבים.

ה- Survivors היא ציפור הטרף הראשונה ששחררה CBS וביולי היא תגיש את הדבר האמיתי והחם מבין כל תוכניות המציצנות – ה"Big Brother".

עשרה זרים יפגשו בבית מגורים באולפני CBS בלוס אנג`לס. שני חדרי שינה, אמבטיה, מטבח, חדר אוכל, סלון וגינה קטנה יעמדו לרשותם. מדי יום, 24 שעות ביממה, יתעדו 28 מצלמות ו- 60 מיקרופונים כל חדר (כולל אמבטיה, שירותים וחדרי שינה) וכל משתתף למשך תקופה של שלושה חודשים. אתר הסדרה ישדר לגולשים ללא הפסקה והטלוויזיה תסתפק בחמישה ימים בשבוע. האינטרנט סוף סוף נכנס לפריים טיים.

עשרת המופלאים לא יצאו מהבית במשך כל התקופה למרות שהדלת תישאר פתוחה. מי שיוצא לא יכול לחזור ובמקומו יבוא אחר. ניתן להביא מזוודת בגדים אחת, ספר אחד או שניים ומברשת שיניים. תשכחו מווקמן, מונופול, טלוויזיה, פיצוחים, רדיו ועיתוני יום שישי. בנסיעה באוטובוס לאילת מביאים יותר קלטות ממה שמותר למשתתפים להכניס לבית שלהם. במקום כל אלה הם יגדלו ירקות, יאפו לחם וייצרו קיבוץ קטן מלא תככים. הקיצבה ליום עומדת על חמישה דולר לאיש, ואם יתנהגו יפה יתכן ויקבלו תוספת. לאמריקאים תהיה גם הקצבת מים (בין שבע לתשע בבוקר. ההולנדים הסתפקו בתשעים דקות), ועליהם לעמוד במשימות כמו הדלקת מדורה בגינה ושמירה על האש במשך ארבעה ימים. עוד רגע גם יאלצו לגלגל אבן לקצה ההר.

אפשר לנשום לרווחה, יש גם תחרות: מדי שבועיים תיערך הצבעה חשאית בין הדיירים ובאמצעותה ייבחרו שני מועמדים לסילוק. הצופים האדוקים יבחרו באמצעות הטלפון מי מהשניים יסולק מחייהם. בשניה קיבלנו סלקציה אכזרית ומתיחות בלתי פוסקת בין מי שהקהל החזיר לחיק הקבוצה לבין אלו שסילקו אותו. בסופו של דבר נישאר עם שלושה מועמדים, והקהל יכריע בליל הגמר את מי הוא הכי אוהב. המנצח יזכה ב- 500,000 דולר, השני יסתפק ב-100,000 דולר והשלישי ב-50,000 דולר. שבעת המשתתפים הנוספים, שסולקו מהבית, יקבלו 350 דולר לשבוע.

הבשורה, כרגיל במקרים מהסוג הזה, הגיעה מאירופה. ה-“Big Brother” היא פרויקט של ג`ון דה מול, מפיק של הצלחות תמוהות כמו חתונות בשידור חי. אלה נערכו לא לפני שהמתמודדים נכנסים למיכל מלא ג`וקים, קופצים באנג`י ומגלגלים טונות של חביות לפירמידה. דודו טופז הוא מלאך לבן-כנפיים לעומת ג`ון דה מול ורעייתו לינדה, מנחה שרמות המתיקות שלה יכולות להפוך את מיכל ינאי ללימון מכורכם. ה-"BIG BROTHER" שודרה בספטמבר האחרון בהולנד (114 שידורים, שישה ימים בשבוע). הרייטינג שייך לאגדות: 27.5 אחוז בממוצע ו-53.6 אחוז בלילה האחרון. לאתר של התוכנית נרשמו 52 מליון כניסות והמשתתפים הפכו לשם הלוהט בכל תוכנית אירוח. גרסאות דומות רצות כרגע בגרמניה ובספרד והופכות לשיחת היום ברחוב, בטלוויזיה ובאינטרנט . RTL2 הגרמנית הכפילה את מספר הצופים הצעירים ורשמה תשעים מליון כניסות לאתר, אבל הרשת הגרמנית מפוצצת באתרי מחאה שמתנגדים לתוכנית מסיבות אידאולוגיות של פגיעה בזכויות האדם, כמו גם מסיבות פרקטיות של קנאה. הטענה העיקרית שמושמעת כלפי יצרני הסידרה היא, שהם מגשימים את חלום הזוועה של ג`ורג` אורוול ועוד מרוויחים מזה המון. על המתמודדים בתכנית לחתום חוזה, שבו מחצית מהכנסותיהם מתכניות אירוח ועד פרסומות לביצי הפתעה יעברו לידי המפיקים.

את ראשיתו של הסיפור הזה אפשר למצוא מחוץ לטלויזיה, בספר קטן ששמו "אנחנו", מאת יבגני זמיאטין, סופר רוסי שנבהל מתחילת הדיקטטורה הסובייטית וברח לפריז. הוא יצר בספר (שתורגם לעברית לפני זמן לא רב, בהוצאת "בבל") חברה עתידנית שבה כל הבתים עשויים זכוכית, כולם רואים את כולם, ותאגיד מסתורי שולט בהם ומנפק להם מספרים במקום שמות. התאגיד גם אוסר עליהם לצאת מתחום קטן ומוגדר, שם מתנהלים החיים האיומים והשקופים של כולם.

ג`ורג` אורוול כתב את "1984" בהשראת הספר של זמיאטין: "האח הגדול", שליט העל של האוטופיה המפחידה שהגה כדי להזהיר אותנו מפני נזקים של טוטאליטריות מימין ומשמאל, אבל הוא לא צפה שהדיקטטורים שלו יוגשו לצופים קרים וקלים לעיכול בליל קיץ חם. מוסד הסלבריטאות מתהפך: אם עד עתה הצצנו למפורסמים, מעתה מי שמציצים לו הוא הוא הדבר הבא. וירטואוזיות טכנית, עריכה קצבית וסיפור מהודק איבדו את כוחם; עזבו את המבע, תנו לנו אינפורמציה. תנו לנו לראות מישהו מצחצח שיניים. האינטימיות ממילא מתה. המשתתפים והצופים מוזמנים להתחרות ביניהם מי מרגיש פחות נוח, מי פחות מוסרי, מי משועבד לתקופה. הכוכב כבר הוא כבר לא דימוי רחוק. הוא השכנה שלך שחותכת סלט או חבר שלך מהתיכון שמסבן את הגב. גם אם בסופו של דבר היה נעים לכולנו לו יכולנו להיפטר מצ`נדלר עוד בפרק הראשון של "חברים" ולעומת זאת להעניק לפיבי את הנצח, כדאי שתביטו מסביב; אתם בטוחים שלא צוחקים עלינו?