עשרת הגדולים של קרני פוסטל

הנה עשרה דיסקים שהייתי לוקחת לאי בודד:

1. ג'וני מיטשל - "Blue”

תקליט ששמעתי לראשונה בגיל 15. אלבום עם מלודיות ותמלילים מופתיים ורבי עוצמה. האלבום השתלב לי מאד עם כל הדבר המסובך הזה שנקרא גיל ההתבגרות.

2. ניל יאנג - "Harvest”

ניל יאנג, וזהו.

3. קינג טאבי - " King Tubby's Rastafari Dub"

אלבום המכיל טראקים שהוא הקליט בין השנים 1974-1979. לדעתי, הוא המלך של הדאב. כל מה שנעשה לאחר מכן הושפע מה'סטייט אוף מיינד' שלו.

4. סרג' גינזבורג - "Histoire de Melody Nelson“

תזמורים ועיבודים חד פעמיים. תקליט שנעשה לפני 25 שנים ונשמע לגמרי עכשווי. צמרמורות.

5. קושין - 1 Hide U, Pt

רע מוכיח הכיר לי אותו באחד מביקורי בניו-יורק. לא יכולה לחשוב שאתקע באי מרוחק בלי הקטע Two Step.

6. רעש – "רעש רק רעש. ק."

חבורת אנשים מוכשרים במיוחד; תקליט חכם שחודר פנימה בנקל.

7. Memorandum” – Ryozikeda"

"דאם טייפ" (Dumb Type) היא להקת מחול יפנית, שחיברה מופע המורכב משילוב בין וידאו, סאונד ו-ויז'ואל. זהו פס-קול שריגש אותי במיוחד וחי באופן עצמאי. מוזיקה מצוינת, שלא כמו יצירות מוזיקליות רבות אחרות שנכתבו למחול.

8. Plastic Man - האלבום השחור

טכנו משובח. לאחר שנים של התכחשות לז'אנר הזה, שמעתי את התקליט הזה והתאהבתי.

9. תומס דולבי - Aliens Ate My Buick

עוד תקליט שליווה אותי בתקופת התיכון.

10. דייויד בואי - Heroes

דייויד בואי, וזהו.