שיחשבו לבד
שבע שנים אחרי שנכתב ופורסם ב"המעורר", יוצא לאור "על עלה ועל אלונה", של שירה גפן. בלי מסרים חינוכיים, בלי משפחה למופת, אבל עם הרבה הרבה קסם. ראיון
בימים אלה יוצא לחנויות הספרים "על עלה ועל אלונה", ספר הילדים החדש של המחזאית, הבימאית והשחקנית, שירה גפן. בניגוד לרוב ספרי הילדים, אצל גפן לא תמצאו מוסר השכל תקיף או פילוסופיה בגרוש. קו מחשבה אסוציאטיבי, שפה מדוברת וילדותית, נגיעה בגרעין המשפחתי העכשווי, שאיבד את המבנה המוכר, ואיורים יוצאי דופן של האנימטור ומעצב הבובות דודו פולונסקי, הופכים את אסופת המילים של גפן ליצירת אמנות שובת לב.
גיבורת הספר, אלונה, ילדה חולמנית ומלאת דמיון, אוספת בדרכה הביתה מהגן עלה שנשר מהעץ על ראשה. העלה, כך מתברר, הוא הלב של העץ ממנו נשר. כשהיא מחכה שמרק העדשים, שהכין לה אביה לארוחת צהרים, יתקרר, מפליגה אלונה במחשבות על עצים, לבבות ועלים.
- הדבר הראשון ששאלתי אחרי שקראתי את הספר הוא איפה אמא של אלונה?
"במהלך הכתיבה לא חשבתי איפה אימא שלה, גם לא על פמיניזם. הרעיון היה להשאיר את הדברים פתוחים לפרשנות. התא המשפחתי היום הוא כבר לא הדבר החמים הזה של פעם. עכשיו כל אחד לעצמו, המשפחה מתפרקת ולרוב לא רואים בתים עם אבא ואמא. גם הבית של אלונה הוא כזה, אם תסתכלי על האיורים של הבית, הוא נורא ריק ורווקי, אולי של אבא גרוש, אולי לא. רציתי לפתוח אופציות, לאפשר לקוראים לחשוב לבד".
- את חושבת על הילדים שיקראו את הספר במהלך הכתיבה?
"הסיפור הזה נכתב בנשימה אחת, זה התחיל מגרעין של רעיון והתגלגל. חשבתי על עצמי - אם אני נהנית ומתרגשת במהלך הכתיבה זה טוב. הסיפור נכתב לפני שבע שנים, ופורסם לפני כמה שנים בגיליון של 'המעורר', קיבלתי עליו תגובות נהדרות. לפעמים צריך אנשים מסביב כדי שיגידו לך שזה טוב".
- למה לקח כל כך הרבה זמן להוציא אותו לאור?
"במשך שלוש שנים חיפשתי מאייר. רציתי מראה מזרח אירופאי של איורים מלאים, לא עוד חצאי ילדים שמצוירים בקווים דקים. אני חושבת שצריך להשקיע בספרות ילדים, מגיע להם כבוד, ורציתי לתת להם ספר שהוא באיזשהו מקום גם ספר אמנות. דוד צייר על פלטות של עץ, ולכן הספר נראה כמו דפים מעץ. עבדנו הרבה זמן עליו, דוד ואני, והרבה רעיונות באים לידי ביטוי בקריאה שניה או שלישית, כמו פרצופים שמתחבאים בתוך העץ או מילים חבויות. גם כילדה אהבתי ספרים עם שכבות. גם בשם הספר יש גם הפתעה קטנה. המילה 'לב'".
- הספר שונה מספרי ילדים שמחביאים בתוכם מסרים חינוכיים.
"אני אוהבת שאנשים ממלאים בראש את הפערים. אני לא רוצה להגיד להם מה לחשוב".
- יכול להיות שהכתיבה לילדים היא התחמקות מכתיבה למבוגרים?
"אני כותבת גם לגדולים. לא ספרים, אבל מחזות וסיפורים קצרים. אצל ילדים יש את הדבר הזה של שעשוע, של משחק, של דמיון פעיל, שהולך איתך לאן שאתה רוצה. זה משהו שפחות קיים אצל מבוגרים. יש לי סיפורים למבוגרים, וכשהראיתי אותם למבוגרים הם בעיקר לא הבינו מה אני רוצה מהם. אז אולי אני צריכה לעבוד על זה עוד. אבל אני כן חושבת גם על כתיבה למבוגרים".
"על עלה ועל אלונה" מאת שירה גפן, איורים: דוד פולונסקי, הוצאת עם עובד
